The one with my new 2016 Jeggings

אני מתה על החורף. רק בשנים האחרונות התחלתי לסבול מקור אמיתי ושנה שעברה איכשהו שרדתי בלי להוריד את הגרביונים שעוזרים לי להפוך כל מראה שמלתי לפחות קפוא (חוסר עבודה ואז עבודה במינונים נמוכים מלווים בדיכאון עם טייץ או שתיים כחלופה לגרביון.....). 

השנה החורף התחיל בעיקר בקור. פחות במה שגורם לי לאהוב אותו - הגשם. הגשם שחזר שבוע שעבר וכבר השבוע מצאו את עצמנו בעיצומו של סערונת קטנה, גורמים לי אושר. אני לגמרי מאלו שחייבים לצאת החוצה בגשם הראשון ולטבול את הרגליים שלי על המרצפות הקרות והרטובות.... איזה אושר. 

בגדול, התמונה הזו עלולה להזכיר לכן תמונה דומה... כן. זה אותם נעליים ואותו אפקט כללי עם עיצוב התמונה. אבל זה צבע אחר של הנעליים. הנעליים האלו, שנקנו לאורך מספר שנים מרנואר, ממשיכים להיות הנעליים הכי נחרשות ומוערכות אצלי בארון. הם בגובה האידיאלי מבחינת העקב שלהם ותופסים את הרגל שלי היטב. טרם ראיתי אותם העונה ואני מאוד מקווה שרנואר לא הפסיקו לייצר אותם. 

מה שיפה זה שכמה שהלוק הזה נראה לכאורה הכי עצלני, הוא כידוע - אצלי לפחות, אחד מהלוקים הכי קשים ליישום. קאז'ול שנראה לא מתאמץ, הוא הכי מתאמץ. אני אוהבת את הלוק הזה, וכשאני רואה אותו על בלוגריות אחרות כשהוא עם טאצ'ים אופנתיים כאלה ואחרים - אני תמיד משתוממת איזה אדיר זה נראה. 

הדבר הכי מפחיד מבחינתי זה להיות משעממת. לא רוצה להיות משעממת. אבל כשאני הולכת על מראה כזה, חשוב לי הטאצ'ים שימנעו ממנו לגלוש לעולם השיעמום, ומנגד, לקבל את העובדה שהמראה הזה, מחמיא לי כנראה הרבה יותר משמלה מתנפחת. 

הגרה - אהבה מחודשת לאופנה כחול-לבן

אם יש משהו שאני בהחלט אסירת תודה עליו בתור בלוגרית או "מובילת דיעה" בתחום האופנה (בדגש על הפלאס סייז), זה דברים מסוג אלו. הבלוג עצמו מניב לי הוצאות כלכליות יותר גבוהות ממה שהוא מכניס לי, אבל הדברים האלה הם מסוג הדברים שהן הזדמנויות חד פעמיות. 

על הגרה דיברתי כבר בערב. נחשפתי למותג (מחדש), בזכות חברת היח"צ שלהם. הוזמנתי לארוחת צהריים, בדיקה של קוליקצית חורף (ומשם הלכתי להיבחן באיזו בחינה). משם יצאתי עם 3 פריטים, אחת מהן שמלה שחורה-לבנה קלאסית, והשני פריטים האחרים, לכאורה פשוטים - נחרשו למוות. טוניקה אדומה שבחהלט משמשת אותי בימים קרירים או חורפיים (כי אין באמת חורף בארץ כידוע), ובלייזר תחרה שחור - שלעיתים רבות אני נשאלת מאיפה הוא. 

שני הפריטים- נטולי "גולגולים" או "כדוריות-בד", שמאפיינות כביסות מרובות של בדים פחות עמידים או שפשוף באותה נקודה. 

את הנקודה הזו ממש הזכרתי כשעשינו סבב הכרות במפגש החברתי המשובח שלנו. בנוסף ציינתי שאצלי הגרה נקשרת לעוד מותג ישן-נושן "ראש אינדיאני". שמחתי לראות שלהרבה אחרים יש את אותו קישור. 

יש משהו בהגרה שמחבר אותי לאופנה-ישראל של פעם. אין לי פריט של משכית. אין לי יומרה שיהיה לי משכית, אבל דווקא בגלל ההקשר שנוצר אצלי בזכות העבודה שלי בשנה הקודמת בפרוייקט כחול-לבן. הבדים של הגרה מובאים מחו"ל והם משובחים ברמות שאין לתאר. אבל כל השאר נעשה אצלנו בבית. בארץ. המתפרות, הסטודיו, העיצובים, החיתוך של הבדים. תוצרת ישראלית. 

הנכונות של המעצבים ושל המנכ"ל להקשיב לנו היא אחד מהדברים שאני תמיד שמחה לראות. ראיתי איך הם קשובים אלינו בשיחה ישירה במפגש הקבוצתי, וזאת מעבר לנכונות שלהם להזמין א ותנו למפעל שלנו לראות את המקום בו קורה הקסם בשעות ערב, כדי להתאים עצמם אלינו, נשים עובדות. המעצבות חשפו אותנו לקוליקציה הבאה שעתידה לצאת ממש בקרוב, והסבירו את ההליך כמו גם הצגה של הstory boards, תענוג צרוף. 

מעבר לזה, יכולתי לראות בפירוש, שכהם נתנו לנו לסקור את המקום, נתנו לנו לבדוק ולחקור באופן יחסית משוחרר (ייאמר שגם אנחנו ילדות טובות ולא בדיוק התחלנו להזיז גלילי בד ממקום למקום וכיוצא בזה), וכשאיפשרו לנו למדוד בגדים במחסן הענקי ומעורר ההשראה - הם הקשיבו לנו. לשיח. הם היו שם ולא העיקו. תכונה שאני מאוד אוהבת אצל אנשים שעוסקים בשיווק ומכירה. הם הקשיבו ויש לי הרגשה שאנחנו נראה את התוצאות של זה מאוד בקרוב. 

ברור לי שמי הוזמנה, ואני ביניהם - נוטות לכיוון מאוד מסויים עם הטרנדים, הצבע, הסטיילינג וכו'. וכולנו הודנו ששחור מכבה אותנו, בצורה כזו או אחרת. אבל אני אכן מקבלת שזה כמעט תמיד הצבע הראשון שאוזל במלאי לדגם מסויים. עם זאת, הייתי שמחה לראות שהחנות משתמשת באלמנטים עיצוביים כדי להפוך את השחור לדגש, ולא למשהו מכבה בעיניים. 

ובעניין זה, יצא לי להיכנס ל-4 סניפים עד היום. 

שניים מהם היו מדכאים מאוד, ורק בגלל שהכרתי את הרשת ורציתי לקנות וחיפשתי פריטים מסויימים - רק בגלל זה נשארתי. אבל בשני המקרים היה מדובר בסניפים קטנים יחסית, דבר שכשלעצמו אין בעיה, אלא שהמדפים נראו עמוסים, ללא סדר, צפוף וללא משחק עם הצבעים על הקולבים. משהו שאני דווקא מאוד בהרבה רשתות. 

הסניף האחרון שביקרתי בו, הסניף בביל"ו, מומלץ ולא רק בגלל שתי המוכרות המקסימות שאני ושחר (גפני) בילינו איתם כשעתיים. שעתיים שבהן מדדנו המון. המון. המון. 

משם יצאתי עם 4 שמלות, כשאחת מהן הייתה הכי קלה בשבילי כיוון שבאמת הייתה על הכוונת עוד מביקור המחסן, ושני פריטים נוספים - אני מקווה שאוכל להזמין לסניף הקרוב אלי- באשדוד (ואז גם אוכל לחוות דעתי על הסניף). 

קו הרשת יכול להיות טיפה מבלבל. זו לא רשת של להיכנס, להינעל ולצאת. אבל ב-פחות משעה וחצי אכן מדדתי מעל 15 פריטים וסקרתי חנות מלאה ומפורטת. זו הרשת לבוא אליה ביום שישי, עם האייס קפה (וגם המוכרות יציעו לכן מים אז אל תדאגו), אחרי הפיפי, עם בגדים נוחים ולהינות מהמזגן בחנות. 

יש לרשת עדיין פריטים שלא יכולתי להבין. אני בעד עירבוב הדפסים אבל נראה שפה היו קצת יותר מדי פריטים כאלה ולמרות שלא מצאתי פריט אחד כזה בשבילי - היו לפחות 5 שאהבתי (רק לא עליי). כך שהם כן הצליחו למצוא כאלה שעובדים. 

מה שכן, הגרה זו בדיוק הרשת לבוא בשביל פריטים טובים, שמחזיקים עוד ועוד ועוד. שמלות חריש ליום יום, עם שרוולים בדגש על בדים נעימים נעימים נעימים. לא היה שום פריט שמדדתי שסבלתי ממנו מבד. הכל נושם, הכל נעים. גם בבית שחי (נקודת תורפה אישית בשבילי). 

בסופו של דבר, נמצאו  4 פריטים ב-517 ש"ח סה"כ. מנעד הסגנונות מגוון ואני נוטה לחשוב שבסופו של דבר זה כנראה הקסם של הגרה. 

OOTD 04 May 2016 הופעה יומית

There's something about wearing red lipstick that connects to that very little fear that's still left - that people might notice me. which is funny when you think about it - since that lest thing I would want - is not to be noticed. but with red lipstick i tend to fear that it will go all over the place... and look but. and focus on my un-perfect lips.... so when I find one that I love... I really LOVE it.... 

(red lis by J.cat beauty)

OOTD 13/05/2016

סדנת סטייילינג - למה לי ולמי זה כן מיועד?

לשמחתי החיים הביאו אותי למקום שבו בגדים הופכים למקור הפרנסה שלי. זה נשמע כמו חלום לנשים רבות, במקום שבו בדרך כלל אנחנו רואים חור שחור (או ליתר דיוק, הגברים שלנו), אני מוצאת שיש מקום להתפרנס. וילה בסביון לא אבנה מזה, אבל אוכל להתפרנס בכבוד.

המקצוע שלי הוא יותר מרק להלביש מישהי ולהגיד לה "קחי", ורק מי שעוברת את ההליך הזה, או שבקיאה בו יכולה להבין שסדנת סטיילינג היא הרבה יותר מהוראות לבוש. לפחות בעיני.
נכון, אני יכולה להגיד לך "תבליטי מותן", ויכולה להגיד ללקוחה "תלבשי את החליפה האפורה הזו ככה". אבל אני רוצה שכל אישה, ולא משנה מה רמת היכולות שלה מבחינה אופנתית, תוכל לפתוח איזושהי סוג של אינטלגנציה אופנתית. יש נשים שיכולות יותר מאחרות, אבל זה לא אומר שכל אחת יכולה לעשות משהו לשפר את הדרך שבה היא רואה את עצמה ואיך שהיא מלבישה את עצמה.

סדנאות סטיילינג יכולות להתאים לנשים רבות;  לכאורה, נדמה לנו שהאישה שמיועדת לסדנאות סטיילינג, היא כזו שלא יודעת כלום על אופנה ומחפשת פתאום להיות טרנדית בהיסטריה. האמת היא שסדנאות סטיילינג מתאימות להרבה סוגים של נשים, בשלבים שונים של החיים שלהם ועם סוגים שונים של מבני גוף.

הרבה פעמים סדנאת הסטיילינג היא יותר מרק אופנה, היא ממש לשנות את תדמית הגוף של הלקוחה כלפי הגוף שלה עצמה. לצערי הרב, בעידן של היום, בעיות תדמיות גוף, הולכות ורק גוברות, והן אינן נחלת נערות צעירות ובעלות הפרעות אכילה בלבד. הן נחלת רוב הנשים באשר הן.


לכן אני מאוד משתדלת להציע סדרת מפגשים, סדנא ייעודית עם תוכנית ברורה, אבל היא מאוד גמישה. אחרי המפגש הראשון עם הלקוחה, אני מתקנת את התוכנית הבסיסית ומתאימה אותה בדיוק ללקוחה שלי. יש מפגשים שהיא לא צריכה. יש מפגשים שהיא צריכה אחד כפול וכולן צריכות למדוד בגדים. חייבות.

ייחוד נוסף שאני מציעה, שתמיד ראיתי כברור מאליו, הוא משהו שלא במצוי אצל כולן; הפגישה האחרונה נועדה להיערך כחודש וחצי עד חודשיים לאחר המפגש שקדם לה. הרעיון הוא לשפר ולתקן את הקיים. אחת מהבעיות שאני מאוד מקפידה היא להציע את המפגש הזה, והוא חינמי, וכלול במסגרת הסדנאות. נשים רבות חושבות שהן לא צריכות את זה, כיוון שההליך כבר נעשה. אבל הליך סטיילינג הוא משהו הדרגתי. יש לי אפילו לקוחה, שפוגשת אותי פעם בשנה, לריענון ומסע שופינג לקראת האביב. "זו המתנה שלי לעצמי. אני דווקא מוציאה פחות כסף אבל מתלבשת הרבה יותר".

אני אדם מאמין באופן כללי. ובאמונה היהודית ישנה תפיסה של "ברכה בפרנסה". אנחנו יכולים להרוויח כסף ולעשות כסף בצורות שונות. אבל הכסף שיש בו הכי הרבה ברכה בשבילי היא העבודה הזו, שהיא הרבה יותר מעבודה. לראות מישהי פתאום מסתכלת על עצמה כמו שהיא צריכ הלהסתכל על עצמה, מישהי מחייכת ומצטלמת אחרי שלא הצטלמה כבר שנים. מישהי ששמחה בגוף בן ה-40 שלה יותר משהיא שמחה בגוף בן ה-16 שלה - בשבילי זה האושר הכי גדול שיש.
זה היה הדבר שהיה לי קושי לא קטן בלקבל אותו. מבחינת התפיסה שלי, הסטיילינג שעשיתי לחברות, לאימא, ולמכרים (גם אם בתשלום סימלי בהתחלה) - היה משהו שעשיתי כדי לשתף את האהבה שלי וכדי לעזור לאחרות לראות את עצמן, אבל באמת לראות את עצמן.

עכשיו זו הקריירה שלי באופן רשמי.
אם עקבתן, אתן יודעות שעבדתי בלידרס. לפי פרוייקט, אבל כמנהלת הקהילות. התפקיד שהיה חדש למעשה כשאני התחלתי איתו, קרם עור וגידים ולמעשה עבר שינוי לפי העבודה עצמה. לאור העובדה שבחרתי להצמיח את עסק הסטיילינג שלי, לא יכולתי לתת ללידרס את הזמן שהעבודה האינטסיבית דרשה. אז למרות שנהנתי לעבוד מול בלוגרים ישראליים מופלאים ומגוונים, נאלצתי להחליט החלטה. אבל, אני שלמה עימה, ואני יודעת שמיריK סטיילינג, הולך לעשות חיל.

בסופו של דבר, בגדים הם הרבה יותר מבגדים, ואת שווה הרבה יותר מ"סתם בגדים" - כי מגיע לך אופנה. אני רק פה לעזור לך לראות את זה :-)


לדף המקצועי שלי - מירי k סטיילינג.

So Simple - מותג אופנה ישראלי למידות ביניים 40-48

בשבוע שעבר נפלה בזכותי האפשרות לקחת חלק בהשקה/מסיבת בלוגריות של מותג אופנה ישראלי. המותג, שנקרא So Simple, מגיע אלינו מבית היוצר של דפנה לווינסון. מותג שמעולם לא לקחתי בו חלק, בהיותי נעה בין המידות 42-48 מגיל 20. (בתיכון הייתה נקודת זמן שגם הייתי 40 אם אתן תוהות....;-). 

 כשהשתחררתי מהצבא היה לי בארון, אחרי ניפוי חולצה אחת ושתי חצאיות. ואז לאט לאט, מהרגע שבו התחלתי לעבוד למעשה - הארון שלי התחיל לגדול. בהתחלה ממש היה מותג ואפנה אחד שהשתלט לי על הארון. ג'אמפ. 

הוצאתי הרבה בגדים נפלאים, הרבה בייסקים מהם. אבל גם הוצאתי הרבה מאוד כסף. אני זוכרת כמה שמלות שעלו לי כל אחת 500 שקל. אבל זה היה הנורמה. וגם ככה לא היה לי מבחר. 

עם השנים הדברים השתנו. אני קונה ברשת אחת המון, ואני גם קונה המון ברשת. בפירוש, גם השוק השתנה. המחירים ירדו. שמלות שפעם היו מתומחרות ב-500 ש"ח, היום מתומחרות ב-350 לכל היותר. השוק לא עיוור, הוא קולט שמסביבו, הצרכן הישראלי מתחיל לקנות בחו"ל, ובאאוטלטים ולא חסרות אפשרויות. גם לא במידות 40+.

So simple, קם בעקבות חלל מסויים שנפער בשוק הישראלי. מתאים לי וג'אמפ הלא ברורים. מתאים לי אומנם הגיעו עד מידה 52 (54?), וג'אמפ עד 48 בקירוב, אבל בתור מי שפעם קנתה המון בזו האחרונה (מתאים לי מעולם לא זכו בשקל מכספי פשוט כי לא מצאתי שם מעולם דבר) - הפעם האחרונה שקניתי משהו בג'אמפ היה לפחות לפני 3 שנים. אם לא יותר. 

אני צרכנית רשת גדולה, כי אני רוצה לקבל את הדיל הטוב ביותר ואת המבחר העצום ביותר והחנויות בארץ פשוט לא קלעו לזה. 

כשאני לוקחת לקוחה לסיבוב קניות, אני מכוונת מטרה. עושה קצת מחקר על המקום אליו אנחנו הולכות (יש רשתות שכל סניף בעל פריטים שונים), אבל פחות או יותר יודעת לאיזה חנויות לכוון. הכל קצת חוזר על עצמו, וזה בלי קשר לטווח המידות ביניים. זה לא אומר שאין בגדים, זה לא אומר שלא מוצאים דילים. אבל תמיד התחושה היא שיש קצת פחות היצע למידות הבינים (שלא לומר מידות גדולות). 

אני תמיד שמחה ללכת להשקות של מותגי אופנה. אני אוהבת את האינטרקציה של בלוגריות, אוהבת לראות את המותג מקרוב, ולדעת שאני יכולה לכרכר על הבגדים כשהסביבה שלי מבינה שאני מסתכלת על כמה שיותר כדי שאוכל לכתוב ולחוות, ושזה בסדר. שאני לא הולכת לקנות כל בגד שאני רואה. 

So simple, קם ממש לאחרונה, ולמותג הצעיר יש בסה"כ קטלוג אחד. אם להיות כנה, המותג נראה מאוד מבטיח. ואלה הסיבות התכלסיות ללמה אני חושבת ככה:

• היצע מטורף של בגדים. לפחות 2-3 סגנונות, ובכל סגנון, שלל בגדים וגזרות. ועדיין- הכל מגובש, ולא נראה כמו בליל סמרטוטים - מלכודת שמאוד קל ליפול לתוכה. ברור שמאחורי הבגדים והעיצוב הושקה מחשבה והורכבו קוליקציות מגובשות. אבל אני בהחלט נהנת מהעבודה שהחנות הזו יכולה לפנות ליותר מסגנון אחד של אישה. 
• גם צעירות וגם מבוגרות יותר יכולות למצוא את עצמן בחנות. אולי לא הזקנה בבית האבות שאוהבות חליפות שאנל, אבל בהחלט פלח אוכלוסיה לא קטן. אם ובת בהחלט יכולות להיכנס ולקנות שמלות לחתונה קרובה, ועדיין לשמור על הייחוד של כל אחת מהן. 
• שורטסים במידה גדולה! יש לא מעט חנויות שאומנם מציעות לנו, הביניימיות, בגדים, אבל איכשהו, שורטס, נגמרים איפשהו במידה 42, לכל היותר 44. קצרה. השורטס בחנות הזו מגיעים עד מידה 48, והם לא קצרצרים. 
• ההכרה שנשים מעל מידה 40, מגוונות מאוד. אולי אפילו יותר מנשים פחות עגולות ופחות שמנות. ההוכחה לכך טמונה בתמונות "התאומות שלי". :-) ענת אלדר וקשת זאבי התנדבו לניסוי (בלי לדעת כנראה...;-)). יש דברים שאני נראית בהם סוף הדרך. ויש דברים - שלא. :-P ועדיין - יש מספיק מבחר לכל גזרה. כל אחת תמצא שם משהו.

• המחירים! בואו נדבר דוגרי - הסיבה שאנחנו קונות בחול זה כי אנחנו רוצות לקבל כמה שיותר בכמה שפחות. ובארץ... זה לא תמיד אפשרות. אז כאן המחירים נעו לעד 300 ש"ח לשמלה, המכנסיים והחולצה שבתמונה - ביחד, עלו 270 שקל. (וזה בלי המבצעים, ויש מבצעים!)
• הטיעון הכי חזק שאני הולכת לכתוב פה, הוא משהו שאני תמיד בוחנת. הזרועות! זה נראה לכם אולי שולי, אבל כשאת גדולה, הפלא ופלא, לא רק החזה וההיקף גודלים, גם הזרועות. ואני, שמנה ממוצעת בזרועות. כלומר, הן לא רזות באופן חריג, אבל הן גם רחוקות מלהיות חריגות לקצה השניה. ועדיין. איכשהו יש משהו בתפירה, בנקודת התפר שם בבית השחי... שחונקת את הזרועות שלך. הפחד הזה שעוד רגע תנופפי למישהו ואת תשמעי את הצליל של "הקחחחח...." של הבד הנקרע איפשהו שם בזרוע. ואם זה סינטטי וחזק, אז פשוט תמותי מחום ואי נוחות והגבלת תנועה באופן מאסיבי. אבל פה, כל מה שלבשתי עם שרוול - לא סבל מזה בכלל. אלו שנכחו אולי זכו לראות אותי מתנהגת כמו טחנת הרוח. נו טוב, זו בדיוק הסיבה. :)
• עוד טיעון שאני אוהבת להדגיש זה שמדובר בעבודה עברית. על פי דברי החברה, הבגדים נתפרים במתפרות בישראל. לא בסין. (בינננו, זה גם מצמצם את האפשרות שתמצאו את אותו בגד באלי אקרספרס אחר כך...;-))

מעבר לנקודות האלה יש שני דברים נוספים: 

הראשונה היא הקשב והנעימות של בעל החברה. הדבר לא נעלם ממני לעולם וכשאני מרגישה שבעל חברה מקשיב ללקוחות ו/או לבלוגריות בתחום - אני הרבה יותר מעריכה אותו כבעל חברה - אבל גם חושבת שמדובר באדם אינטלגנטי במיוחד.  תבונה ששמתי לב אליה שכשמדובר באנשים נחמדים, הרבה פעמים הם אינטלגנטים. גם אם זה נובע מסיבה כלכלית נטו (ולא הרגשתי שזה המקרה פה), אדם חכם ישכיל להיות נחמד ולהקשיב. אם הוא לא ימכור לי מה שאני רוצה, אני לא אקנה והוא לא יעשה כסף. נכון?

נקודה נוספת היא העובדה ששתי הדוגמניות בקטלוג רזות להחריד. לפי בעל החברה יש מחסור בדוגמניות מלאות בארץ. אני מאמינה לו אבל גם אמרנו לו שנוכל להמליץ לפחות על שתי בנות. (ואם טל פיניקס קוראת את זה - אז אם האוזניים שלך בערו שבוע שעבר בשעות הערב - זו הסיבה, הומלצת בשמחה לא רק על ידי...;-))

מה לעשות, אני לא דורשת שקטלוג יכיל בתוכו אישה שמנמנה, אבל אני כן חושבת שמן הראוי להביא דוגמנית במידה של המותג. כשמרינה מקסמליאן מדגמנת במידה 36 בגדים למותג שהמידה הכי קטנה שלו היא 38 (וגם ככה זה לא קהל היעד המרכזי) זה לא מוכר לי כלום. מעין קרת אולי נהדרת (ואני מתה על השיער שלה) ותבורך על הפעילות שלה, אבל אני לא רואה אותה בתור מישהי שתמכור לי, אישה במידה 44-46 בגדים. היא עדיין מתקשרת אצלי בראש לאנורקסיה. ולדוגמניות רזות מדי. 

בסופו של דבר, אני אוהבת קניות ברשת, אבל בתור אשת מקצוע שלוקחת לקוחות לסיורים, ברור לי שהרבה נשים עדיין מעדיפות לקנות פיזית. אצל חלקן הדבר נובע מרתיעה גמורה בכל הנוגע לקנייה רשתית ואצל חלק אחר, זה חלק מהחווויה של אופנה, מרקמים, ריחות ובילוי. 

איכשהו פספסתי את זה, אבל המותג הקים לו כבר 15 סניפים, כשבקרוב מאוד סניפים בבאר שבע ובאשדוד. סניף נוסף שקרוב אלי הוא רחובות. נקודה אהובה עלי במיוחד לאור העובדה שכבר יצא לי להסתובב שם עם 2 לקוחות. 

יכולה להבטיח לכן שאני אחזור לשם ואני כבר מתכננת שם קנייה על עוד 2 שמלות.... :-P 

שימו לב שמציעים לכן קופון שווה במיוחד בהרשמה בלינק הזה (שנבדק על ידי והוא אכן אוטנתי...;-))

bit.ly/1jqfraT(ההטבה מאפשרת לכן תשלום של 200 שקל על קנייה בשווי 300 שקל. שווה!). 

לגבי מה שאני בחרתי? :-) הכל בפוסט הבא שאחרי זה... 

באיחור משווע - קולקציית הגרה לחורף 2014

יש חנויות שכשאני עוברת עליהם או חושבת עליהם ברטרוספקטיבה, אני חוזרת אחורה בזמן. ראש אינדיאני לדוג'. אבל גם הגרה היא לגמרי החנות הזו. משהו מהנעורים המוקדמים שלי, שלא היה רלוונטי אלי אז. ובזמננו אנו - לא נפל בחלקי להיחשף אליהם.
כשהוזמנתי לבדוק את חנות הדגל שלהם, להכיר את מעצבת הבית, ולקבל הדגמה מדוגמנית הבית, רונית אלקבץ וכן דוגמנית נוספת (מהממת!), שמחתי. אני תמיד אוהבת לראות דברים חדשים.

בגדול, יצאתי מהגרה עם שלושה פריטים חדשים בסופו של דבר (חשבון הבנק זעק אז, עכשיו אני כבר בעוצר.:-( ) אבלח שלושה פריטים משגעים שתוכלו לראות להם הצצה ראשונית בסרטון שיובא כאן בסוף הפוסט - סרטון הול קניות בגדים. בהמשך יש גם תיכנון להעלות סרטון לוקבוק לסקרניות.

אז הגרה. מה ומי.
אחד הדברים הכי חשובים לציין בעיני הוא שכאן הגרה מעדיפה להתאים עצמה קודם כל למידות הביניים. כל בחורה במידה 42-44, ומעלה, מכירה את התופעה של חנויות בגדים שמצהירות שיש להן אפילו עד מידה 50/52/54, אבל בפועל, הרבה מהדגמים נגמרים איפשהו שם.... במידה 40 או 42.:-/
מדברי המעצבת הכה מקסימה, שיצא לי לדבר איתה במהלך האירוע, הם מעדיפים לשים את הדגש דווקא על מידות הביניים. מה זה אומר? שרוב הסיכויים שתמצאו את מבוקשכם דווקא אם אתן במידות האלה, ולאו דווקא למי שבמידה 38.
חשוב לציין גם בהקשר זה - שהמידות נעות בין 38-54.

הגרה הייתה החנות הראשונה החורף שלא חטפתי דיכאון בכניסה אליה. אני לא אוהבת קולקציות חורף, זה תמיד מדכא אותי. כל השחור הזה עושה לי איכסה בעיניים ורע בלב. כבר דיברתי על זה לא פעם שדווקא בחורף אני נמנעת משחור. מספיק לי להיות בSAD כמו רוב האנושות. לא צריכה תוספות חיצוניות.

מה שמדהים בקולקציה בעיני היו המרקמים. מעבר לזה, ברור לי שקהל היעד הוא קהל יעד קצת יותר מבוגר, לאישה ולא לנערה-ילדה. למי שמחפשת לבוש חכם אבל נוח. זה לא אומר שמישהי בת 20 לא תמצא שם פריטים משלימים. אבל קשה לי להאמין שתמצאו שם חצאית בטן או דוג' ג'ונגל מטורפת על ג'ינס מודפס.
אבל שוב, אני חוזרת לעניין המרקמים.
הצבעים השולטים בחנות (כפי שתוכלו לראות מהתמונות שלי), הם שחור-שמנת-אדום/בורדו. יש כל כך הרבה דגמים אחרים שלא תפסתי במצלמה ורק כשחזרתי לאחר מכן לסניף שלהם בראשון, והיה לי זמן ממש להביט, רק אז ראיתי וקלטתי. לצערי נאלצתי להסתפק ב-3 פריטים. אבל בהחלט היו ברשימה עוד 4. כולל ג'קטים, שכמייה מדהימה ועוד.

הערה אחת לסיום, המחירים ממש טובים בפועל (אני לא אוהבת לצטט את מחירי הקולקציה הרשמיים, במיוחד כשאני רואה שיש מבצעים טובים לחנות, ואני כבר רואה שיש מבצעים טובים ולכן אני מעודדת רכישה עכשיו! רוצו-אוצו!), והכל מיוצר בארץ לדברי מחלקת השיווק.

----

לאתר החברה ורשימת הסניפים:

http://www.hagara.co.il/

גל גדות- קופצת, פעם אחת יותר מדי

חזיות פוש אפ זה נחמד באופן כללי, אבל לנטולת החזה לחלוטיין - זה פשוט לא יעבוד. 

לא, אתם לא תשמעו אותי מקטגרת*  על הבחירה העקבית של מותג האופנה הישראלי - "קסטרו", בגל גדות מזה כמה שנים טובות. והאמת? אפילו שהיא רחוקה לטעמי מלייצג את רוב נשות ישראל**, אני לא יכולה לערער על זה שהיא נראתה מדהים בתצוגת האופנה הקודמת.

בתור צרכנית יוטיוב, אני "זוכה" בתענוג המפוקפק של צפיית המון פרסומות, בשידור חוזר. כלומר בעוד שצרכני הטלוויזיה זוכים במגוון יחסית, ביוטיוב נוטים למחזר את אותה פרסומת שוב ושוב בתחילת כל סרטון של רשימת ההפעלה שלך. אז ככה, במשך כמה ימים ספורים בהיתי בג'ינס הריק של גל גדות.
אני לא יוצאת נגד רזות. אני מאוד משתדלת לא לעשות את זה, כי אני לא אוהבת את הביטוי "נשים אמיתיות", כמייצג של הנשים היותר מלאות. ואני לא אוהבת את העליהום שעושים למישהי רזה מן הרגיל. אבל אני כן חושבת שצריך מגוון יותר גדול בתעשיית האופנה.

נכון, רזות הן קולבים מוצלחים הרבה יותר מהשמנמנות, העגלגלות או סתם "הרגילות". אבל כשאתם רוצים לדבר על סדרת מוצרים לשיער עם תלתלים, לא עדיף להחליט שנשים עם שיער חלק - פשוט לא מתאימות לזה?
ובהקשרנו- אם אין לך ישבן, איך יכול ג'ינס, מכנס או כל קסם אחר שמתגלגל מעל ישבנך - לעשות הרמה למשהו שלא קיים? אכן, קסטרו כנראה מנסים להציג לנו שאלה פילוסופית מגולמת בג'ינס.

אז גל גדות מהממת, יאדה יאדה. אבל הג'ינס הזה היה אמור להילבש על ידי מישהי אחרת. לא גל גדות. במחילה.



ובאותו מידה, גל גדות היקרה, את הולכת להיות וונדר וומן. נו טוב, לא רק מבחינת אשת קריירה בשילוב אימהות, אלא וונדר וומן - דמות הקומיקס האגדית. אחת מהדמויות הכי חשובות במיתולגיה של מרבל. ובהחלט דמות חשובה מאוד בהתחשב בהיותה אישה בעולם שנשלט על ידי דמויות גבריות, ואילו הנשים משחקות תפקידים יותר... קורבנתיים שכאלה. אני אוהבת את וונדר וומן מאז ומתמיד. והווידוי שלי הוא שכל פעם שאני עומדת לקנות צמיד cuff, אני ממש רוצה לקנות שתיים. אחד לכל יד - ואז אני אהיה וונדר וומן.

מה, לא?
יש משהו קצת מטריד בשילוב של שני הדברים והסימוכין שלהם - קודם ההודעה על היותה של גל גדות כנבחרת לשחק את דמותה של וונדר וומן בסרט של באטמן וסופרמן (משהו כזה), ואז הפרסומת הכל כך מינית הזו. בהתחלה לא ראיתי את זה, כי כאמור, חיפשתי את הישבנים. או ישבן. או ישבנון. משהו. אפילו עדות לכך שהם ניסו ודחפו שם טישו. אבל, כאמור, גורנשיט.

ואז בצפיות המתקדמות יותר, הבנתי, שהפרסומת הזו יותר מסתם לועגת לנו. טוענת שיש תחת איפה שאין, אבל מעבר לזה - היא גם מציגה את האישה, כדמות כמעט נטולת זהות. יש שלוש דמויות נשיות שמרקדות ועושות לנו לאפ דאנס כמעט פרטי (לנו ולכל שאר הצופים המאוננים), אבל מלבד 2 חיוכים וחצי של גל גדות, אנחנו לא זוכים לראות יותר מישבן (וואנבי) מענטז. ועוד ישבן. ועוד ישבן. וכולם בג'ינס המופלא של קסטרו.

וזה החזיר אותי לשיעורים האלה של שיעורי תקשורת בגלגול הקודם ושל ד"ר יפעת ביטון בביה"ס למשפטים בגלגול הנוכחי. פמינזם. דמויות נשיות, האומנם. דמות חזקה וייצוגית (גל גדות יפה והיא גם אימא וגם שחקנית. ונראה שגם אשת עסקים ממולחת לא קטנה. עד פה אין לי בעיה עם ייצוג הדמות), אבל הפוקוס.... המסר כאן. תרקדי ותבזי את עצמך. במקום שכולנו נלעג ונשלול את התפתחות ה"טורקיינג" מעבר למעשיה של מיילי סיירוס הבזויה - אנחנו מקבלים את זה אל תוך התרבות שלנו.

פויה. לא. ככה לא נראות נשים חזקות. נשים מדהימות. נשים אמיתיות.
נשים אמיתיות מבינות שיש לסקס הרבה כוח ולא מבזבזות אותו - תסלחו לי, על פרסומת לג'ינס. נשים אמיתיות יודעות להתלבש, יודעות לדבר, יודעות להראות פנים. כי הן לא מתביישות בעצמן. כי הן יודעות שהן לא צריכות לבזות את עצמן בצורה כזו. וכך ראוי.

ופתאום, קליק בראש. דווקא כחשבתי שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה. נזכרתי בהפנייה של מישהו בפייסבוק שלי כנראה, לפרסומות הראשונות של קסטרו. אי שם. אני זוכרת מעיל. אני זוכרת יעל אבוקסיס, וליאור מילר (נכון?). אני זוכרת הרבה מעיל, והרבה רוח והרבה גשם. ואני זוכרת סקסיות נרמזת, לא נראית. לפחות לצופה. רק ליאור מילר זכה לראות משהו. וזהו. לדעתי, הפרסומת הזו הרבה יותר סקסית אמיתית מאשר הפרסומת של גל גדות. וחבל. ממש חבל.


ושתבינו - הייתי שמחה לגלות שהג'ינס הזה ממש עושה נפלאות. כי דווקא יש לי תחת לא רע. אבל ג'ינס טוב, שקצת מרים אותו - עושה לי נפלאות. ולישבן (המאוד אמיתי) שלי. אבל קסטרו, החליטו שרק לנשים במידות פחותות ממני מגיע ג'ינס מרים***.




*(מלשון קטגור וסניגור.... זוכרים? מימי ביה"ס היסודי)

**אישה בהריון בחודש שביעי, לא אמורה להיות מסוגלת להיכנס למידה שרוב נשות ישראל לא יכולות להכנס אליה אחרי גיל 13. יש משהו מאוד לא טבעי בזה, ואפילו שאני חושבת שלא ממש צריך לעלות יותר מ-6-9 ק"ג בהריון, העובדה שגל גדות לא עלתה אפילו את זה והגזרה שלה מלכתחילה דקיקה - קצת לא יושבת לי טוב בבטן. 

*** בדיוק בדקתי באתר של קסטרו וגילתי שהג'ינס מגיע עד מידה 46., אז נחושה בדעתי אני אבדוק אותו בימים הקרובים. אולי אפילו אדווח על התוצאות. ג'ינז אורז במידה 46? It should work - אפילו בשבילי.