יום שני, 30 בספטמבר 2013

הטאב3 נוסע ברכבת ישראל

לפעמים אני תוהה אם התמונות שלי באינסטגרם הם פרסומת לרכבת ישראל. למי שלא עוקב אני אגלה שאני משתמשת ברכבת ישראל בזמן האחרון. אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא התקרבתי. 
מה לעשות, יש לי קטע מוזר כזה של שליטה ואני אוהבת את הרעיון של היכולת לשנות תוכניות ברגע אחד. תוסיפו את המחיר היקר יחסית שהיה עד לא מזמן והעובדה שלתחבורה הציבורית יש עוד הרבה לאן להתקדם והופ. לא ממש אידיאלי. אבל אז רכבת ישראל קבעה מחיר סטודינטלי חדש באמת ועכשיו זה כבר משתלם. 
ועכשיו לעניין האינסטגרם?
בגלל שאופציית הרכבת מציעה בסופו של דבר זמן ונוחות יחסית אני נוטה להשתמש ברקע של מושב רכבת כדי להציג את האקססוריז "הגדולים" שלי. נעליים ותיק. אבל תמיד ברקע- מושב הרכבת הכחול עם לוגו הרכבת באדום.
אחד היתרונות הבולטים של נסיעה ברכבת הוא באמת עניין הזמן. זהו זמן שאנשים רבים מנצלים לעבודה, שיתוף שאר תושבי הרכבת בתככיםשל חיי החברה שלהם, משחקים, קריאה או שמיעת מוסיקה. 
כמו שכבר נחשפתם בפוסט הקודם שלי, אני נוטה לסחוב את כל הבית. תופעה שרק מועצמת כשאני נוסעת בלי האוטו. אבל ביום חמישי, נסיעה ברכבת שממש הייתה "קפיצה לתל אביב", הפכה לקלילה יחסית. פתאום לא הרגשתי צורך לסחוב את כל הבית. 
ההבדל? היה לי את הטאב 3. מצאתי את עצמי עושה סידורים, עושה את רשימת המטלות שלי, עובדת על הערוץ, מתעדכנת בפייסבוק כמובן. גם מצאתי את עצמי אשכרה יושבת על המיילים שלי בגלל גודל המסך השפוי, ומה שלא תיארתי לעצמי שאני אעשה זה כתיבת פוסטים. כל עוד לא נסחבתי עם לאפטופ לפחות. אז כן. הופתעתי.

כבר יצא לי להיסחב עם לאפטופ שלם רק כדי לנצל את הזמן הזה. לא לבזבז את זמן הנסיעה. למיותר לציין שנסחבים עם לאפטופ משפיע גם על הגב, אבל גם מצריך שהשולחנון ברכבת יהיה פנוימולך. וכמובן - העובדה שכל העולן רואה במה אתה מתעסק. כל אלה דברים שלא מהווים בעיה בכלל כשאתה עובד עם הטאב. פתאום... יותר בא לי לסוע ברכבת. מוזר.בהחלט. 
על הפנים: 
מייקאפ: ביוטיקר / פודרה:  ביוטיקר / ספריי קיבוע: e.l.f. / ברונזור: ביוטיקר / צלליות: פלטת 88 מטאלית / איילנר: בורז'ואה / מסקרה: בורז'ואה.









אני לובשת: 
שמלה: רנואר / נעליים: Zara / צמידים: טופ10 / עגילים: המשביר לצרכן / תיק: nine west/ טאבלט:  sumsung



הרשומה נכתבה במסגרת היותי אחת מהמוביילריות של  תפוז.  
אפשר לראות פרטים נוספים, אודות מכשיר הטאבלט, הגלקסי 4, ועוד - באתר החברה: www.samsungmobile.co.il

יום חמישי, 26 בספטמבר 2013

הדואר בא היום: קסטרו עד הבית

כנראה כחלק מתפיסת עולם של מעצמה אופנתית קסטרו הבינו שאין מנוס מלאפשר לרכוש את המוצרים שלהם באמעות הרשת. אומנם הרשת נמצאה בפריסה ארצית  די נרחבת אבל עדיין יש כאלו שיעדיפו לעשות קניות ברשת, בשקט, בנינוחות, ובלי מוכרות או פאקצות בתא ההלבשה ליד.

בארץ שבה יש מעט מאוד אפשרויות לרכישה ברשת, בין אם בתחום האופנה, ובין אם בתחום הקוסמטיקה והאיפור, אני תמיד שמחה למצוא עוד אפשרויות לרכישה ברשת. יש בי משהו שמאוד מתחבר לעצם הרעיון שעומד מאחורי העניין, ואני תמיד שמחה לבדוק את זה מקרוב.
על הקולקציה הנוכחית של קסטרו כבר כתבתי, ואפילו המתנתי בסבלנות לשמלה כה מרטיטה, רק כדי לגלות שהשמלה נתפרה לצורך התצוגה אך תו לא, ולכן לא אוכל להשיג אותה. ולכן פניתי לחפש פריטים אחרים באתר. עניין המידות אצלי אינו עניין פשוט כפי שאתן בוודאי יודעות, ולצערי קסטרו בעייתית. לא שאין לה מידות, אלא שמשום מה, בדגמים רבים, קסטרו החליטה לייצר עד מידה 42, וזהו. לצערי, הדבר התחיל לקרות פה ושם גם ברשתות מתחרות. אפילו אחת אהובה במיוחד.

הייתי שמחה לרכוש את אחת מהשמלות המדהימות של הקולקציה הנוכחית, בתחרה אדומה, אבל שוב - עד מידה 42.:-/ בצער פניתי להסתכל על פריטים אחרים. מה שכן מצאתי ולא מעט, אלו חולצות שדופקות הופעה. הרבה זהב עיטורים וכיוצא בזה. וכמו שכבר אפשר להבין מהבלוג שלי ומהערוץ שלי - יש לי תקופות של צבעים, והחורף כנראה יהיה בסימן של זהב ושילוב של שחור וזה.

בכלל, שחור מסתבר מפציע הרבה בחנויות כרגע, מה שבמבט ראשוני מאוד מרתיע אותי. הסולדת תמיד משחור. אבל במבט מקרוב יש הרבה דברים מאוד מעניינים, בדגש על טקסטורות. למעשה, השילוב בין טקסטורות שונות הוא לדעתי המפתח.

אז החולצה הזו, כמה פשוטה, כמה תותחית - ככה מוצלחת. הבד מדהים, משגע, ומאוד מפתיע. אימא שלי כבר איימה בגניבה איומה. בנוסף החלטתי להוסיף לעניין צמיד דמוי פירדמידות שכאלה וקסטרו החליטו להוסיף לי מיני לק מקולקציית הלקים שלהם. אני לא יודעת אם כולם קיבלו את הצבע הזה או שיצא במקרה שהצבע שנפל בחלקי הוא אדום קלאסי. אבל אין ספק שהבקבוק חמוד.

מה שכן - הניסיון שלי מלמד שדווקא משלוחים מחו"ל נוטים להגיע בפחות זמן ממשלוחים בארץ. והנה קסטרו מאוד הפתיעו. החבילה הגיעה מאוד מהר. תוך יומיים ועם שליח לדלת. מה שגרם לאימא שלי להעיר אותי בהתרגשות. (אימא חיה דרכי כנראה עם ההזמנות שלי... :-P)

הכל היה ארוז נהדר, טיפ טופ, ולשמחתי הרבה זה הגיע בתוך קופסת קרטון ולא ניילון. כלומר: זה מתכלה. אפשר למחזר את זה. מברוק.



יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

בלוגריות ישראליות - אופנה מלאה ומידות גדולות

הדיבורים על אופנה מלאה כמשהו שלוקח לקח יותר ויותר משמעותי ברחבי הרשת, הוא לא דבר חדש. נכון, הוא לא קיים פה מאז תחילת הבלוגספירה הפעילה שאנחנו מכירות כיום, אבל אין ספק שהבלוגריות המלאות והשמנות לא איחרו להפציע ברחבי הרשת. למעשה, יש משהו באמירה של בלוגריות מלאה שהתחיל להעלות את עניין האופנה המלאה על סדר היום האופנתי באופן כללי. שחר,
כלומר, קיומם של בלוגים שמדברים על אופנה מלאה ושמנה - גרם לזה שראינו דיבור משמעותי ( גם אם בשוליים) על נשים שלובשות יותר ממידה 40.
השמועה טוענת שהמידה הממוצעת לנשים מתחת לגיל 30, היא מידה 42, ומעל גיל 30 - 44. רק תסתכלו על הנשים המובחרות במקומות מסויימים ותגלו שיש נשים רבות במידות גדולות מאלו.  ולשמחתי, עולם הבלוגספירה הדביק את הקצב. הייחוד של הבלוגים הוא שהם מתבססים קודם כל על אנשים רגילים. מי שפותח אותם, ברוב המקרים הגדול - הם אנשים כמוך וכמוני (ראה, אני בלוגרית :-) ), והקוראים? הקוראים הם אנשים מן השורה, והם אלו שבוחרים את מי לקרוא. כלומר, מעין שבירה של כל תיאוריות התקשורת שלומדים סטודנטים לתקשורת המונים בשנה הראשונה. לא עוד ספירלת השתיקה, לא עוד מעגל של סדר היום שמוכתב על ידי שלושה גורמי כוח בלבד. אלא, עשייה כחלק מהתקשורת. אני כותבת, עורכת ומפרסמת - את עצמי. אני מקדמת את עצמי במדיה החברתית, בעצמי.  אז אני שולטת בתכנים שאני מפיצה, כבלוגרית.

לפני מעל שלוש שנים, התחלתי לעסוק באופנה בבלוג. לא ראיתי עצמי פאשיוניסטה, אלא רק וואנבי. כתבתי בלוגים לפני זה, ובטח ובטח שעסקתי בכתיבה עצמה. אבל אופנה הייתה מישור קצת שונה. לא חשבתי שאני שונה בנוף. חשבתי שאני אחת מכולן. הבלוגריות שקראתי בהתחלה בהתחלה, היו מאוד מצומצמות מאוד. ספי מ way too yellow, ויקטוריה מהסודות של ויקטוריה (הו אהובתי), ושרונה ראובני. גלישה בפורום אופנת נשים על מנת להשתמש בידע ובעיצות של נשות הפורום גם חשף אותי לבלוג של זוהר. אז לחלוטיין באופן בלעדי בפורטל תפוז. ידעתי שמקומי כשמנה הוא ייחודי בעולם האופנה באופן כללי, אבל לא הבנתי עד כמה זה יוצא דופן כשהדבר נוגע באווירה הישראלית.

אתן מבינות קוראות יקרות (או קוראים), בעוד שהעולם כן מקבל בלוגריות אופנה - הרבה יותר גדולות מהמידות הממוצעות, בארץ, משום מה, הדבר נתקע. בלימה חורקת. אומנם לאחרונה ראיתי ניצנים נוספים, אך זה לא מספיק. לא מספיק.

אני מקווה למפות את עולם הבלוגריות המלאות והשמנות בישראל, שלצערי אינו גדול - ולכן פוסט זה. כולי תקווה שהדבר ייתן לכן כיוון, ואולי גם השראה.

שתי הבנות הראשונות שאציין הוזכרו כבר לעיל.

שרונה ראובני, או "יוצאת מהארון- בלוג לא קונביציאלי" בוודאי מוכרות לשנים רבות. נכון, לא תמצאו פה סטילטו וגוזיות סטרפלס במידה 48, אבל כן תמצאו אישה אמיתית שמספרת על שופינג, על מלבושים ועל בולדוגים פה ושם. אהה, וגם חתולסקי שכזה.






השניה, זוהר אברהמי (למרות החתונה כנראה שלנצח תישאר אברהמי), או Little miss sunshine, היא אחת שיש כאלו שאוהבים, יש כאלו ששונאים, ויש כאלו שאוהבים לשנוא. אינני יודעת לאיזה זרם אתם משתייכים - אבל אי אפשר להתעלם מהנוכחות הבלוגספרית שלה, מהרעש שהיא עושה, ומהקריאה שלה ככל שהדבר נוגע לנשים מלאות.


הבאה בתור, היא ענת אלדר. הבלוג שלה The banker, יחסית חדש. ואם פיספסתם אותו - אנא, הגיע הזמן לבדוק אותו. מדובר באישה קריירסטית אמיתית, אימא ואשת איש. אבל אישה. אהה, והיא גם במקרה במידה 44. לא משהו שגורם לה לעצור או להימנע מלהתלבש יפה, נשי ומגובש. מתוקתקת. כן. מתוקתקת. באופן אישי, יש לי אהבה אמיתית לענת משום הקרבה באמצעות פורום אופנת נשים בתפוז, אבל באמת שהדבר מוצדק. היא אחת מהנשים הכי נעימות ואמיתיות שפגשתי בחיי.



את שרון בן שבת, תמצאו דווקא בישראבלוג. קימורים פוטוגניים הוא בלוג שעלה לכותרות בעקבות הקריאה של שרון לחנויות ועל הבעיה במציאת בגדים במידות מלאות. שוב, ייצוג די הולם למידות ה-40 פלוס. עם גזרה די לוהטת לטעמי. חשוב לציין שיש טעם נוסף לבלוג של שרון והוא העובדה ששרון היא גם צלמת במקצועה.



מיכל שטרן, מהבלוג "מוציאים את השלדים מן הארון", היא בלוגרית מלאה מהספקטרום הנמוך יותר. מידה 42 אם זכרוני אינו מטעה אותי. ולמרות שהאג'דנה של הקשיים פחות מתעוררת בכתיבה שלה, אין ספק שהיא מעניקה לנשים קצת יותר מלאות, השראה אופנתית. היא גם תופרת ועושה DIY - כלומר, בניגוד אלי, מציעה גם טאצ'ים אישיים בלבוש שלה. :-)






כמובן, שאני אציין את עצמי. מירי קלסון - חתולת האופנה.  שמנה במידה 44-46, כי גם במידה 44 אפשר לאהוב אופנה. חובבת חתולים, איפור ונעלי עקב (לא בהכרח בסדר הזה), ושמחה להיות עצמה.



מעבר לששת הבלוגים האלו, יש ניצנים נוספים של בלוגריות מלאות ושמנות נוספות. ניצנים שאני שמחה לראות והייתי שמחה לראות עוד.

ראשית, אני מפנה אתכם לבלוג של שחר גפני. "יומנה של מאפרת". כחברה קרובה, אני נהנת לעשות שופינג בשבילה. אני נהנת לדחוף אותה לכיוונים חדשים, ולהציע הצעות קצת שונות מהסטנדרט האוהלי שרוב חברות האופנה המלאה היו רוצות שנלבש כנראה. כמובן שהשינויים נעשים לגמרי בכוחות עצמה. היא נכונה ונבונה, והכל קורה רק כי היא נכונה לקבל את העיצות ולנסות דברים חדשים. אני לא מאמינה שהבלוג שלה יעשה המרה גמורה לעולם האופנה, אך בתור מתלבשת במידה גדולה - זה יהיה נחמד לראות פוסט שבועי/דו-שבועי/חודשי על מלבושים, עיצות וחוויות.

שנית, אני מפנה אתכן לבלוג של טל חמלינצקי Phoenix Black. שוב, שותפה לאהבתי לאיפור, ומוכשרת בטירוף. סיפרתי לה שהייתי שמחה לראות יותר דברים שקשורים לאופנה אצלה, והיא סיפרה לי שהיא הייתה שמחה לעשות יותר. אז הנה. תעשי  יותר! :-)  אין לי ספק שעם דחיפה קטנה היא גם תתחיל לפרסם ולהעלות יותר.



שלוש נוספות, שנמצאות כנראה בקטגוריה של התעשייה עצמה הן ריי שגב (דוגמנית למידות "גדולות"), גאלה גטייל ויעל רגב מקלבה אין גלאם טאון.



כמו שאתן חוזות, הרשימה קצרה מאוד. קצרה מדי. ואני תוהה איך זה שישראל מתחזקת מעצמות אופנתיות לא קטנות, עם מותגים רבים למדי, ועדיין - מספר הבלוגריות אופנה הישראליות מתרבות ואילו בלוגריות האופנה המלאות נשארות מועטות במספר.
אם החששות לגבי איכות וכיוצא בכך מדאיגות אתכן, אני מזכירה לכן. בלוגים הם אישיים שלכם. הם לא חייבים להיות מושלמים, וניסיוני מלמד שאם מתחילים לייצר תוכן, הוא גם משתפר עם הזמן. בעוד שאם לא מעלים בתואנה שהאיכות לא משהו ולא תעלו עד שהאיכות תהיה גבוהה - בעצם, לא תעלו אף פעם תוכן.

אם פיספסתי בנות במידה 42 ומעלה, או בנים לצורך העניין, אתן יותר ממוזמנות להשאיר קישור לבלוג רלוונטי כתגובה כאן. אשמח לראות עוד בלוגים ישראלים מלאים. 

יום חמישי, 19 בספטמבר 2013

Candice Swanepoel - ווג מקסיקו ספטמבר 2013

אני נתקלת בשערים של מגזינים לעיתים קרובות. אבל נדיר מאוד שאני כל כך נתפסת על שער מסויים שאני הולכת לחפש את ההפקה האופנתית. זה אחד מהמקרים הנדירים האלה. משהו בדוגמנית אבל גם האדום הזה והשמלה והגזרה... פשוט שבה אותי.














יום שישי, 6 בספטמבר 2013

פרו שופ. אהבה ממבט שני

כן, פרו שופ אינה אהבה ממבט ראשון בשבילי. נחשפתי אליה טיפין טיפין. עוד לפני ההכרות האישית שלי עם שחר גפני, שהיא אחת ממקימות פרו-שופ. חנות מקוונת לאיפור מקצועי - ולא במחירים מופרזים.

למרות שפרו שופ פונה למאפרות מקצועיות, אין ספק שכל אחת מאוהבות האיפור סביבי, ימצאו לא מעט דברים בפרו שופ בשבילהן. כי אם את מבינה קצת באיפור, והתעסקת עם צללית פה ושם, אז את תמצאי את האיכות מעוררת השראה. נגיעה ולטיפה קטנה של צללית, ואת מבינה את המשמעות של צללית פיגמנטית. אבל באמת פיגמנטית.

האמת, שבהתחלה הייתי ספקנית. נכון, זה לא כזה פשוט לקנות בפרושופ. הם לא מוכרים לנו קולקציות מוגבלות פעמיים בשנה, או מדפיסים הלו קיטי על האריזות שלהם. הם גם לא מוכרים לנו ליפסטיק ב-4.5 שקל. אז כן. קצת יותר קשה. העובדה גם שמדובר בחנות מקוונת, אומר שאנחנו לא מעבירים את המדפים מול עיננו ומלקטים לתוך סלסלה. אלא סלסלה וירטואלית. אבל ככל שנחשפתי לפרו שופ באופן אישי, כך מצאתי את עצמי מריירת. כי האמת היא שגם אני סאקרית של עטיפות יפות. גם אני רכשתי את הנייקד, וגם אני מתלהבת ממוצרים "מא-גניבים" שכולם חושקים.

אבל בפרו שופ, מציעים לכם מוצרים טובים, במחירים טובים. נקודה.

החולשה הגדולה שלי כרגע היא כלפי כמה מוצרים. את מברשות המותג, חשקתי כבר כמה חודשים.
אבל היי! זה נמצא באתר רק חודש, חודש וחצי.
אז כן. כי שמעתי על המברשות כשהן חיכו לשיחרור מהמכס או ביורקטיה כזו או אחרת.והחשק רק עלה ועלה ועלה.... זה שהמברשות הגיעו בתיאום לחשק גובר לפלטה בהרכבה אישית, ועוצר מתוכנן, ומפוקח מאוד - זה לא עזר לשיגעון שלי.



את חלק מהמברשות זכיתי ללטף בידיים של אנשים אחרים, ולשמחתי הם תופסים תאוצה עוד ועוד. ובצדק. מדובר במברשות מדהימות. לא רק זאת, אלא - שמדובר במברשות סינטתיות איכותיות להחריד, כמעט ברוב המקרים של המברשות. נכון, יש כמה משיער טבעי, לאלו המעדיפות.

אפילו אספר לכן אנקודטה בעניין זה:
איך שהמברשות נחתו בחנות, הלכתי ובחרתי לי 3 מברשות. מרוב התלהבות, לא שמתי לב שחלק מהמברשות אינן סינטתיות. לצורך העניין - כל אלו שסינטתיות מסומן בP נחמד וגדול, עם ארנב. למען הסר ספק. כך יצא שיש בידי 2 מברשות משיער טבעי, ועוד אחת סינטתיות. גילתי זאת כאשר שחר דווקא שאלה אותי אם שמתי לב למה שרכשתי. אז לאחר בדיקה גילתי שאכן התבלבלתי. אבל כבר השתמשתי בהן ולכן לא היה ניתן להחזיר.


מדובר ב-3 מברשות עיניים:

 563 - בזו אני מעדיפה להשתמש בעיקר לצלליות. היא סופחת ומרימה הרבה חומר על המברשת, אבל מניחה את הצללית בצורה עדינה ולא "כתמית" (מלשון כתם).



556 - במברשת הטשטוש אני מעדיפה להשתמש ל... טשטוש! :-) כמה מפתיע. היא מבצעת את העובדה יפה מאוד, ולא מוחקת בטשטוש בודד את כל העבודה. מה שנהדר בשביל עבודה מדורגת.



564 - במברשת האחרון אין לי ספק שיש העדפה לקונסילר, אבל השתמשתי בה גם לצלליות, וגילתי שהיא מעולה גם לפיגמנטים! מה שנוטה לרוב להתפזר לכל עבר. עוד שימוש מאוד מוצלח הוא כמובן צלליות קרמיות.

בשלב זה יש היצע לא רע של מברשות באתר, אבל יודעי דבר רמזו שבהמשך יובאו עוד מברשות. אז שווה לרכוש את מה
שיש, ולבדוק את האתר להבא.  אחרי שקונים את המברשות, אפשר לעבור לשאר האתר. :-)


Spring fling - לרכישה לחצו כאן

כשנחשפתי לצלליות, לא צרחתי באוויר. אבל כשהתחלתי להתאפר איתן - אז צרחתי באוויר. מדובר בצלליות פיגמנטיות בטירוף, ששורדות בצורה מטורפת. העמידות שלהם, אפילו בלי שום פריימר לעיניים, היא משהו שראוי לציין. והמחיר? שווה לכל כיס. מדובר בצלליות שאני מתכוונת ללקט באופן הדרגתי. לפי הצורך והמחשבה. הפלטה של ה-10 צלליות תהיה הבסיס שלי, אבל אפשר לאחסן אותן כפי שהן מגיעות בפוט שלהם - בלי להתעסק יתר על המידה. אם תרצו לראות איך אני משתמשת, הכנתי סרטון בדיוק בשביל זה. תכל'ס, הכנתי שניים. כאן להנאתכן. :-)





האתר מציע גם תיקים של ענבר-גור-אריה. איכותיים בטירוף. ואישית, אני מפנטזת על הנרתיק המתגלגל של המברשות. אפשר לאחסן אותו סגור, או להציב אותו פתוח לשימוש. מה שנחמד, זה שלמרות שאני מדברת על הנרתיק הזה אינוספית שחר בחיים לא דחפה. אפילו שאני רואה אותו איזה מיליון פעמים בשבוע. כמה שאני חופרת על הנרתיק הזה ולא רוכשת, בחיים לא אמרה מילה. שיטפתי אותה בחששות הלא ברורים שלי. וככל שאני חושבת על זה יותר, כך אני מבינה שהגיע הזמן לעשות את המהלך. אצל כולנו המברשות נמצאות במעין תצוגה כוסית שכזו. גם אצלי. אבל אצלנו גם המברשות סופחות אחלה בחלה של אבק מהאוויר. והאמת? שהחדר שלי הוא מקור מדהים למברשות. אז די. זו הרכישה הבאה שלי. משקיעים כל כך הרבה כסף לפעמים במברשות, בהחלט אפשר להרשות לעצמנו רכישה שווה כזו של נרתיק מתאים.
האמת שאני כל כך רגילה לאיך שהתיק הזה נראה כי אני חומדת את זה של שחר. אבל  מסתבר שלפעמים זה לא לחלוטיין ברור, אז אפשר למצוא פוסט שלם ממש כאן בבלוג של שחר גפני, וברגע שהתיק ינחת אצלי בידיים - אם תרצו, אשמח לעשות סרטון שמדגים את הגלגול שלו. :-)


וזהו להפעם... ביי פאשיניסטיות. :-) 

יום שלישי, 3 בספטמבר 2013

The one from the Antonym Makeup brushes event



אני נורא אוהבת את השמלה הזו. ארוכה, מקסית אמיתית, אפילו על 1.75 שלי, ועוד עם נעליי עקב, ורכה, נשפכת, עדיין שומרת על מותן, עם עיתור בחזה, שמבטל את הצורך בשרשרת.... אחת מהתכונות הכי מרשימות של השמלה הזו הייתה העובדה שאני לגמרי מסוגלת ללבוש אותה ביום-יום וגם לאירוע שכזה.
בכלל, אני חובבת מאוד את העובדה שמדובר במשהו כמעט-כותנת. אולי בגלל הצבע, אולי בגלל השיפון. אבל אני חלשה לדברים כאלה. לכן, גם במחיר מלא ברנואר, היא נרכשה ללא חרטה ובאהבה גדולה נוכסה לארוני הלא-קטן-בין-כה-וכה.







אני לובשת:
שמלה: רנואר \ נעליים: רנואר \ צמיד: Asos \ קלאץ': Oasis


אירוע אחר הצהריים, שהרגיש לי יותר כמו אירוע חברות טובות. למקום הגיעו מיטב הבלוגריות עם מיטבן מחלצותיהן, לשיחה מאוד רועשת (סורי שחר), חשיפה של המברשות, כולל ליטופים וקריאות השתוממות, והכרה של המותג. כשהזמינו אותי אמרו לי שמדובר במברשות איפור אקלוגיות נטולות אכזרית. יאיי!
כשהתיישבתי וקלטתי את המברשות הראשונות ממש, מיד נפל לי האסימון. יעל עקובי כתבה על זה כבר! בפוסט שלה על איפור נטול אכזריות היא ציינה אותם בתור אחד מהמותגים לבדוק ולרכוש.

אחרי שקצת הסתבכתי עם המונית (ראה ולוג לחודש אוגוסט....), שלחו לי מונית אחרת והגעתי למקום. לאוכל ובנות הומות. מה זה הומות? תרנגולות...;-) אחרי שישבנו, פטפטנו עברנו לשמוע על המותג. על השולחנות מולנו הונחו המוצרים השונים של אנטונים, בדגש על המברשות. מוצרי האיפור עדיין עוברים את התהליכים הביורקטיים של המדינה ולכן יתעכבו קצת.... מזמזמנו, מיששנו, ואני מיד התיישבתי מול הסט המיני הורוד. מה שמשך גם בנות אחרות. כמה מפתיע. :-)

עוד על המותג אפשר לקרוא בפוסט הראשון שפירסמתי.


ראו! ורוד! עכשיו במחיר 279 ש"ח לכבוד החגים. 




בית הישג, בניין משגע, ברוח שיינקינת לחלוטיין. מעוצב מדהים, וגם מהווה בית לחיילים בודדים שגם בהמשך ממשיכים להיות מלווים על ידי הפרוייקט.

מיכל פורטמן, ורד הורן, שחר גפני, מורן טרסוב, גליה תורן ובחורה אחרונה שאינני זוכרת את שמה..

המותג, מהווה למעשה אלטרנטיבה לחברות איפור יקרות שעדיין מייצרות מברשות משיער חיות. בזמן האחרון בכלל יש פריחה במברשות סינטיתיות, ואני חייבת לשבח על כך. כמובן שכמו תמיד, אני הכי שמחה בעולם על מודעות כזו שהולכת וגוברת, ואכן קוראת לכן לבדוק את המברשות מקרוב.

יום ראשון, 1 בספטמבר 2013

ניחוחות לשנה החדשה

איפה הייתן כשהרחתן את הבושם הראשון שלכן?
אילו זכרונות עולים בכם כשריח של בושם מוכר עולה באפיכם בעת שאישה חולפת על פניכן?
אתן זוכרות את האהבה הראשונה שלכן ואיך היא הריח? 
כמו פרחים? כמו ניחוחות עיציים? מאסק או וניל?

יושבים בפאב חצי חשוך, אנשים שותים, מעשנים. העינים מכווצת, הלחיים סמוקות. ריח לא ברור מתחיל להעלות באוויר. ריח של וניל, ריח של פרח, ריח של אישה. זה יותר מהבושם. זה חלק ממנה.
המילה Perfume מגיעה מהמילה הקדומה הלטינית Per Fume - שמשמעותה מבעד לעשן. הבשמים הראשונים למעשה, היו מבוססים על קטורת והכינו אותם מצמחי מרפא ותבלינים כמו כוסברה. אז נכון שהיום לא נתבשם לנו בריחות כמו כוסברה, אבל אין ספק שלתעשייה הבישום יש משהו לכל אחת.
לבושם יש את היכולת לגרום לכל אישה להיות בלתי נשכחת. וזה מדהים עד כמה התעשייה הזו מגלגלת ברחבי העולם. בסופו של דבר בושם הוא יותר מרק ניחוח. לפחות בשבילי. כמובן שאני אוהבת לגוון מדי פעם, אבל אני מודה. אני נוטה לחזור לאהובים שלי. אלו שמעלים באפי ניחוחות של זכרונות, של אהבות.
את השנה החדשה אין כמו לפתוח עם בושם חדש. אם כבר מתנה, אז בושם. הרשתות מתמלאות במבצעים וזה הזמן הכי טוב לרכוש לעצמנו בושם חדש. ניחוח חדש, ואולי לסגל לעצמנו משהו קצת יותר ניחוח עם זהות. 



לוליטה למפיקה- L’Eau Jolie
אז כאן, בניית עולם סביב ניחוח הבושם, לגמרי קנה אותי. הפרסומת קסומה מאין כמותה ואין לי ספק שהבושם, על כל מהותו השיווקית פונה לקהל של נשים צעירות. כאלה שהסומק בלחיים עדיין טבעי, ושעדיין מסמיקים באופן טבעי כשהבחור עובר ליד. יש משהו מאוד מרענן בבושם, שאומנם מזכיר לי בעקיפין את הבושם ההוא מגיל 15, של לוליטה למפיקה, אבל הניחוח הזה מעודן יותר, לא כבד, מתאים לנשים הישראליות. זה גם מחזיר אותי אחורה לגיל 15, לאהבה הראשונה, לסומק ההוא שתיארתי. לפרפרים בבטן. 
מבין כל הבשמים שהוצגו בפניי, זה הראשון ברשימת הקניות שלי. והאמת? במחיר ההשקה, זה לגמרי עלול לקרות....

הניחוח- L’Eau Jolie
הניחוח של הבושם החדש פירותי- פרחוני, רענן ומפתה בניחוח סורבה דומדמניות ופריחת האפרסקהתו העליון-נפתח באקורד של דומדמניות ואגסים המעוררים את התיאבון ויוצרים ניחוח ייחודי.תווי הלב- ממשיכים את קו הניחוח באדמונית ופריחת אפרסק המתעוררות לחיים וגורמות לתו הלב לפעום עם רגשות חדשים ורבי עוצמהתווי הבסיס, נסגרים עם מושק וארז המעוררים בעדינות את החושים ויוצרים ניחוח שקשה לעמוד בפניו.
מחיר מומלץ לצרכן: 464 ₪- מחיר השקה- 149 ₪.




ג'ימי צ'ו- אקזוטיק- מהדורה מוגבלת בסופר פארם
זה הבושם השני שהתחברתי אליו. פשוט מאוד משהו מתוק, נפלא, קצת סוחף. יכולה להבחין בריחות "האדומים" עם האשכולית והפטל - לא מחניק. הבנתי שלא כולן אהבו אותו, והאמת, זה מוכיח את אשר אמרתי. בושם הוא עניין אישי לגמרי. כשאני קוראת את התיאור ומגלה שהם מכוונים לאישה הנועזת שלא מתביישת ללבוש אדום - אמרתי, אהה. זו אני. 


הניחוח- Jimmy Choo Exotic
הבושם החדש נוצר בידי הבשמים הנודעים  Olivier Polge, Domitille Bertier ו- - Veronique Nyberg שהוסיפו על הניחוח המקורי רמזים של פירות ופרחים.
תווי הראש- נפתחים עם סורבה ענבי שועל ואשכולית אדומה היוצרים ניחוח ייחודי, תווי המרכז- מתבססים על פרח הפסיפלורה וסחלב הנמר ותווי הבסיס מסתיימים עם אקורד הפטל והפטצולי היוצרים ניחוח חושני ודומיננטי שקשה לעמוד בפניו.

מחיר מומלץ לצרכן: 100 מ"ל:564 ₪, 60 מ"ל:398 ₪.


דבר אחרון לסיום...
האם ידעתם שנשים מהוות 33% ממשתמשות בבשמי גברים? כן. לא קונות, משתמשות.
וכשקיבלתי את הבושם הזה, מיד חשבתי שאעביר לאחי, המטופח, אבל אז חשבתי לעצמי שאני דווקא לגמרי רואה את עצמי משתמשת בזה. 
זה ריח נהדר, לא חזק וחונק, לא צורך אפטרשייב, אבל מזכיר לי מקלחת שנשארת לכל היום. יאמי....

הניחוח- LEGEND INTENSE
עם תו מפולפל וחם יותר בסגנון עכשווי ועידון דיסקרטי של בושם המון בלאן. בשילוב של עוצמה וניגוד, הניחוח חוגג את הכוח המפתה והכריזמה של הגבר המתוחכם עם חתימה בלתי נשכחת.
מחיר: 521₪ ל- 100 מ"ל, 361₪ ל 50 מ"ל.



אז איזה בושם אתן תקנו לשנה החדשה? 
איזה בושם מעורר בכן ריח של נוסטלגיה ושל זכרון מתוק? 

פרטים עלי

התמונה שלי
Israel
sometimes all a girl needs is a brand new pair of shoes.... 27 year old law student lives in Israel.

קוראים