גל גדות- קופצת, פעם אחת יותר מדי

חזיות פוש אפ זה נחמד באופן כללי, אבל לנטולת החזה לחלוטיין - זה פשוט לא יעבוד. 

לא, אתם לא תשמעו אותי מקטגרת*  על הבחירה העקבית של מותג האופנה הישראלי - "קסטרו", בגל גדות מזה כמה שנים טובות. והאמת? אפילו שהיא רחוקה לטעמי מלייצג את רוב נשות ישראל**, אני לא יכולה לערער על זה שהיא נראתה מדהים בתצוגת האופנה הקודמת.

בתור צרכנית יוטיוב, אני "זוכה" בתענוג המפוקפק של צפיית המון פרסומות, בשידור חוזר. כלומר בעוד שצרכני הטלוויזיה זוכים במגוון יחסית, ביוטיוב נוטים למחזר את אותה פרסומת שוב ושוב בתחילת כל סרטון של רשימת ההפעלה שלך. אז ככה, במשך כמה ימים ספורים בהיתי בג'ינס הריק של גל גדות.
אני לא יוצאת נגד רזות. אני מאוד משתדלת לא לעשות את זה, כי אני לא אוהבת את הביטוי "נשים אמיתיות", כמייצג של הנשים היותר מלאות. ואני לא אוהבת את העליהום שעושים למישהי רזה מן הרגיל. אבל אני כן חושבת שצריך מגוון יותר גדול בתעשיית האופנה.

נכון, רזות הן קולבים מוצלחים הרבה יותר מהשמנמנות, העגלגלות או סתם "הרגילות". אבל כשאתם רוצים לדבר על סדרת מוצרים לשיער עם תלתלים, לא עדיף להחליט שנשים עם שיער חלק - פשוט לא מתאימות לזה?
ובהקשרנו- אם אין לך ישבן, איך יכול ג'ינס, מכנס או כל קסם אחר שמתגלגל מעל ישבנך - לעשות הרמה למשהו שלא קיים? אכן, קסטרו כנראה מנסים להציג לנו שאלה פילוסופית מגולמת בג'ינס.

אז גל גדות מהממת, יאדה יאדה. אבל הג'ינס הזה היה אמור להילבש על ידי מישהי אחרת. לא גל גדות. במחילה.



ובאותו מידה, גל גדות היקרה, את הולכת להיות וונדר וומן. נו טוב, לא רק מבחינת אשת קריירה בשילוב אימהות, אלא וונדר וומן - דמות הקומיקס האגדית. אחת מהדמויות הכי חשובות במיתולגיה של מרבל. ובהחלט דמות חשובה מאוד בהתחשב בהיותה אישה בעולם שנשלט על ידי דמויות גבריות, ואילו הנשים משחקות תפקידים יותר... קורבנתיים שכאלה. אני אוהבת את וונדר וומן מאז ומתמיד. והווידוי שלי הוא שכל פעם שאני עומדת לקנות צמיד cuff, אני ממש רוצה לקנות שתיים. אחד לכל יד - ואז אני אהיה וונדר וומן.

מה, לא?
יש משהו קצת מטריד בשילוב של שני הדברים והסימוכין שלהם - קודם ההודעה על היותה של גל גדות כנבחרת לשחק את דמותה של וונדר וומן בסרט של באטמן וסופרמן (משהו כזה), ואז הפרסומת הכל כך מינית הזו. בהתחלה לא ראיתי את זה, כי כאמור, חיפשתי את הישבנים. או ישבן. או ישבנון. משהו. אפילו עדות לכך שהם ניסו ודחפו שם טישו. אבל, כאמור, גורנשיט.

ואז בצפיות המתקדמות יותר, הבנתי, שהפרסומת הזו יותר מסתם לועגת לנו. טוענת שיש תחת איפה שאין, אבל מעבר לזה - היא גם מציגה את האישה, כדמות כמעט נטולת זהות. יש שלוש דמויות נשיות שמרקדות ועושות לנו לאפ דאנס כמעט פרטי (לנו ולכל שאר הצופים המאוננים), אבל מלבד 2 חיוכים וחצי של גל גדות, אנחנו לא זוכים לראות יותר מישבן (וואנבי) מענטז. ועוד ישבן. ועוד ישבן. וכולם בג'ינס המופלא של קסטרו.

וזה החזיר אותי לשיעורים האלה של שיעורי תקשורת בגלגול הקודם ושל ד"ר יפעת ביטון בביה"ס למשפטים בגלגול הנוכחי. פמינזם. דמויות נשיות, האומנם. דמות חזקה וייצוגית (גל גדות יפה והיא גם אימא וגם שחקנית. ונראה שגם אשת עסקים ממולחת לא קטנה. עד פה אין לי בעיה עם ייצוג הדמות), אבל הפוקוס.... המסר כאן. תרקדי ותבזי את עצמך. במקום שכולנו נלעג ונשלול את התפתחות ה"טורקיינג" מעבר למעשיה של מיילי סיירוס הבזויה - אנחנו מקבלים את זה אל תוך התרבות שלנו.

פויה. לא. ככה לא נראות נשים חזקות. נשים מדהימות. נשים אמיתיות.
נשים אמיתיות מבינות שיש לסקס הרבה כוח ולא מבזבזות אותו - תסלחו לי, על פרסומת לג'ינס. נשים אמיתיות יודעות להתלבש, יודעות לדבר, יודעות להראות פנים. כי הן לא מתביישות בעצמן. כי הן יודעות שהן לא צריכות לבזות את עצמן בצורה כזו. וכך ראוי.

ופתאום, קליק בראש. דווקא כחשבתי שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה. נזכרתי בהפנייה של מישהו בפייסבוק שלי כנראה, לפרסומות הראשונות של קסטרו. אי שם. אני זוכרת מעיל. אני זוכרת יעל אבוקסיס, וליאור מילר (נכון?). אני זוכרת הרבה מעיל, והרבה רוח והרבה גשם. ואני זוכרת סקסיות נרמזת, לא נראית. לפחות לצופה. רק ליאור מילר זכה לראות משהו. וזהו. לדעתי, הפרסומת הזו הרבה יותר סקסית אמיתית מאשר הפרסומת של גל גדות. וחבל. ממש חבל.


ושתבינו - הייתי שמחה לגלות שהג'ינס הזה ממש עושה נפלאות. כי דווקא יש לי תחת לא רע. אבל ג'ינס טוב, שקצת מרים אותו - עושה לי נפלאות. ולישבן (המאוד אמיתי) שלי. אבל קסטרו, החליטו שרק לנשים במידות פחותות ממני מגיע ג'ינס מרים***.




*(מלשון קטגור וסניגור.... זוכרים? מימי ביה"ס היסודי)

**אישה בהריון בחודש שביעי, לא אמורה להיות מסוגלת להיכנס למידה שרוב נשות ישראל לא יכולות להכנס אליה אחרי גיל 13. יש משהו מאוד לא טבעי בזה, ואפילו שאני חושבת שלא ממש צריך לעלות יותר מ-6-9 ק"ג בהריון, העובדה שגל גדות לא עלתה אפילו את זה והגזרה שלה מלכתחילה דקיקה - קצת לא יושבת לי טוב בבטן. 

*** בדיוק בדקתי באתר של קסטרו וגילתי שהג'ינס מגיע עד מידה 46., אז נחושה בדעתי אני אבדוק אותו בימים הקרובים. אולי אפילו אדווח על התוצאות. ג'ינז אורז במידה 46? It should work - אפילו בשבילי. 

הטאב3 נוסע ברכבת ישראל

לפעמים אני תוהה אם התמונות שלי באינסטגרם הם פרסומת לרכבת ישראל. למי שלא עוקב אני אגלה שאני משתמשת ברכבת ישראל בזמן האחרון. אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא התקרבתי. 

מה לעשות, יש לי קטע מוזר כזה של שליטה ואני אוהבת את הרעיון של היכולת לשנות תוכניות ברגע אחד. תוסיפו את המחיר היקר יחסית שהיה עד לא מזמן והעובדה שלתחבורה הציבורית יש עוד הרבה לאן להתקדם והופ. לא ממש אידיאלי. אבל אז רכבת ישראל קבעה מחיר סטודינטלי חדש באמת ועכשיו זה כבר משתלם. 

ועכשיו לעניין האינסטגרם?

בגלל שאופציית הרכבת מציעה בסופו של דבר זמן ונוחות יחסית אני נוטה להשתמש ברקע של מושב רכבת כדי להציג את האקססוריז "הגדולים" שלי. נעליים ותיק. אבל תמיד ברקע- מושב הרכבת הכחול עם לוגו הרכבת באדום.

אחד היתרונות הבולטים של נסיעה ברכבת הוא באמת עניין הזמן. זהו זמן שאנשים רבים מנצלים לעבודה, שיתוף שאר תושבי הרכבת בתככיםשל חיי החברה שלהם, משחקים, קריאה או שמיעת מוסיקה. 

כמו שכבר נחשפתם בפוסט הקודם שלי, אני נוטה לסחוב את כל הבית. תופעה שרק מועצמת כשאני נוסעת בלי האוטו. אבל ביום חמישי, נסיעה ברכבת שממש הייתה "קפיצה לתל אביב", הפכה לקלילה יחסית. פתאום לא הרגשתי צורך לסחוב את כל הבית. 

ההבדל? היה לי את הטאב 3. מצאתי את עצמי עושה סידורים, עושה את רשימת המטלות שלי, עובדת על הערוץ, מתעדכנת בפייסבוק כמובן. גם מצאתי את עצמי אשכרה יושבת על המיילים שלי בגלל גודל המסך השפוי, ומה שלא תיארתי לעצמי שאני אעשה זה כתיבת פוסטים. כל עוד לא נסחבתי עם לאפטופ לפחות. אז כן. הופתעתי.

כבר יצא לי להיסחב עם לאפטופ שלם רק כדי לנצל את הזמן הזה. לא לבזבז את זמן הנסיעה. למיותר לציין שנסחבים עם לאפטופ משפיע גם על הגב, אבל גם מצריך שהשולחנון ברכבת יהיה פנוימולך. וכמובן - העובדה שכל העולן רואה במה אתה מתעסק. כל אלה דברים שלא מהווים בעיה בכלל כשאתה עובד עם הטאב. פתאום... יותר בא לי לסוע ברכבת. מוזר.בהחלט. 

על הפנים: 

מייקאפ: ביוטיקר / פודרה:  ביוטיקר / ספריי קיבוע: e.l.f. / ברונזור: ביוטיקר / צלליות: פלטת 88 מטאלית / איילנר: בורז'ואה / מסקרה: בורז'ואה.

אני לובשת: 

שמלה: רנואר / נעליים: Zara / צמידים: טופ10 / עגילים: המשביר לצרכן / תיק: nine west/ טאבלט:  sumsung

הרשומה נכתבה במסגרת היותי אחת מהמוביילריות של  תפוז.  

אפשר לראות פרטים נוספים, אודות מכשיר הטאבלט, הגלקסי 4, ועוד - באתר החברה: www.samsungmobile.co.il

התפריט החדש של קפה גרג - התפריט הטבעוני

לאלו מכם שאולי קוראים אותי בפעם הראשונה או שפיספספו - יש לי עמדות ברורות בכל מה שקשור לזכויות בעלי חיים. יצויין אולי שאני רחוקה מלהיות קיצונית ואני "רק" צמחונית, בלי שאיפה להגיע לטבעונות מלאה, אבל - אני בהחלט בעד לגוון ולהכניס יותר טבעונות לתוך התפריט היומי ולתוך התודעה בכלל.

בכלל, אני בשלנית לא קטנה. אולי אתם מכירים את הבלוג השני שלי, ואם לא אז קפצו לבקר. מה שכן - בקרוב מאוד ערוץ היוטוב שלי יתפתח קצת... צפו פגיעה . :-)

קיבלתי הזדמנות לבדוק את התפריט החדש של קפה גרג במסגרת פעילות leaders. לאלו מכם שלא מכירים מדובר למעשה באפשרות לאלו שיש להם פעילות רבה במדיה החברתית להתנסות במוצרים שונים או חוויות שונות - ובתמורה? לכתוב על זה.

למרות ששלחו לי העתק של התפריט לא עיינתי בו עד שהגעתי למקום. הם ביקשו שאיצור קשר כ-24 שעות לפני, אבל למרות שהעדפתי סניף מסויים בעיר שלי, הם אמרו שעדיף לסניף האחר. נו טוב. אני לא מתה על מסעדות שממוקמות בקניונים, אלא במקרים מסויימים, ולכן העדפתי את הסניף המקורי.

לגבי השירות אני רוצה לציין שקיבלנו שירות מעולה מהמלצרית, שהייתה חביבה, התבדחה אבל לא התערבה, כלומר - הייתה בדיוק במינון הנכון. חשוב לי לעשות את ההפרדה הזו בין השירות של המלצרית לבין השירות הכללי של המקום, שנובע ככל הנראה מהמדיניות של בעל המקום ו/או המדיניות של קפה גרג.

תפריט טבעוני אומר שאין שום מוצר חלבי, או בשרי בתפריט. בשרי כמובן שלא יהיה מלכתחילה משום שמדובר בסניף כשר. אבל זה אומר שאין חלב - וגם אין ביצים. כלומר הכל בעצם מבוסס על כל מה שצומח. מה שתמיד נורא מרתיע אנשים כשהם שומעים שמשהו טבעוני, וחשוב לי להדגיש, שלהיות טבעוני זה הרבה יותר מרק לאכול חסה ועלי תרד כל היום.

החלטתי ברוב דיעה ללכת על ארוחת הבוקר הטבעונית. היא הייתה נראית לי הכי מגרה מבין כל המנות ואני דווקא חובבת מנות של ארוחת בוקר בשעות הערב. כך שזה התאים לי מאוד. הג'בטה הייתה מעולה, הגיעה חמה וכמעט מיד לאחר ההזמנה. אבל שאר האוכל הגיע הרבה, הרבה, הרבה (!) יותר לאחר מכן. מה שתמוה כי בסה"כ הייתה מדובר ב"חביתת" חומוס וממרחים. נותר לתמוה מדוע הלחם הוצא, בעוד שהממרחים (ריבה, טחינה, חומוס וכיוצא בזה) הוצאו בערך 25 דקות לאחר מכן. ברור שלא הייתי ממתינה עם הג'בטה החמה והמגרה, עד שהממרחים היו מוצאים. כך שרוב הממרחים נותרו יתומים. טעמתי הכל כמובן כי לי אישית אין בעיה לאכול "ממרחים" גם עם כפית, אבל בכל זאת.

סוגיית מדיניות 1: 

כשאמרה שתוציא לי את הלחם, ביקשתי אם ניתן להוסיף בצד תוספת של מרגרינה או חמאה (על אף שמדובר בתפריט טבעוני וחמאה אינה טבעונית). היא אמרה שתבדוק, הלכה וחזרה - וציינה שניתן לעשות זאת, בתוספת של 5 ש"ח. אמרתי תודה אבל לא תודה.

סוגיית מדיניות 2: 

השובר הגיע עם ציון בפירוש שמגיע לי מנה+שתייה. שתיינית זירו כבדה אני וחריג מאוד שאני סוטה מהכלל הזה. אבל ארוחת הבוקר עצמה מגיעה עם שתייה של אשכוליות /תפוזים. ביקשתי אם ניתן להמיר את השתיה בזירו כמובן והתשובה שקיבלתי הייתה "לא". בכלל?

בכלל.

רוב המקומות לא יתנגדו להמרה תמורת תוספת של 5 ש"ח בדרך כלל (למרות שביננו, כל בקבוק שתייה זכוכית עם תכולה מזערית של 330 שקל עולה להם הרבה פחות מזה), אבל פה קיבלתי מענה של "לא".

חבל.

חביתת החומוס הייתה טעימה מאוד לטעמי. שלא תטעו, אין שום קשר בין חביתה שעשויה מביצים לבין הדבר הזה, אבל אם תחשבו על פנקייק יותר "צמחי" זו בהחלט הכוונה. מה שכן, ברגע שהחביתה התקררה לחלוטיין - היא כבר לא הייתה כה טעימה. אז לאכול אותה חמה ולא להתעכב עימה.

סוגיית מדיניות 3: 

העניין הבא כבר בפירוש לא קשור לסניף עצמו אלא למי שכתב את התפריט. ציינתי את זה בפני שותפתי לארוחה (שאכלה פסטה טעימה ולא טבעונית), שהתפריט דל מאוד ועושה תדמית מאוד רעה לטבעונות באשר היא. ציינתי מראשי הבדוי 3 מנות לפחות שהיו יכולות להיות "אוכל אמיתי", לא תחליפי כמו חביתת חומוס (על אף ששוב, אני אהבתי אותה מאוד) - ועדין טבעוני לחלוטיין.

רוצים רעיונות?

לדוג', פלאפל, בגיוון כזה או אחר.
וגם פסטה ברוטב עגבניות הייתה ערבה לחיכי....:-)

במקום, קיבלנו תפריט חד-גווני כאמור, שמאוד מחזק את התדמית של הטבעוני לועס הדשא. אינני יודעת מי כתב את התפריט אבל אני מקבלת את התחושה שמדובר ב במי שאינו בכלל טבעוני ואינו אוכל טבעוני ולחילופין בטבעוני מזוכיסט. ועל כך נאמר - חבל.

לסיכום, המקום נחמד, השירות האישי מעולה. סוגיית המדיניות והגמישות של בעל המקום לוקה בחסר. האוכל היה טוב, אבל הייתי רוצה לראות גיוון חזק יותר. הייתי גם שמחה האמת אם היו מציעים אפשרות קינוחית כלשהי, להשלים את המעגל. בסך הכל אני ממליצה אבל אני יודעת שיותר מפה ושם זה לא יתאים לרוב האנשים. בסך הכל 7 מתוך 10.

יש עוד 2 מנות שאני אבדוק בהזדמנות והייתי שמחה לראות התפתחות של התפריט לעוד כמה מנות (כולל קינוח כאמור...).

טקס מוצר השנה

אז לא ידעתי אם אני אכתוב רשומה ספיצפית לגבי האירוע אבל לאחר מחשבה והתייעצות החלטתי לעשות את זה בכל זאת. לכן אם זה מפריע למישהו הוא מוזמן לעבור הלאה. :-)

טיפוח, יופי קוסמטיקה ושות'

אז בתיק היו מספר מוצרים שחלקם מאוד מוצלח אבל נבצר מבינתי להתנסות בהם. (רבלון רבלון, מתי תפסיקו למכור בסין?:-( אני מתגעגעת!). עם זאת, היו כמה מוצרים מעולים.

סדרת ד"ר פישר - אני מעלה רשומה נפרדת בנושא הזה, אבל אני חושבת שהעמדה שלי בעניין ידועה. אני מאוד אוהבת את ד"ר פישר. גדלתי עליהם, וכשהחלטתי לעשות את המעבר לנטול אכזריות לחלוטיין - הם היו שם בשבילי בדיוק בזמן עם השמפו המטריף שלהם. העלתי עליהם סרטון, שהוא אחד' מהסרטונים הראשונים שלי בערוץ. אפרגן להם מחדש ברשומה נפרדת כאמור.
*לא מנסים על בעלי חיים
*מרבית המוצרים בסדר הם אף טבעוניים
*תומכים בכלכלה ישראלית

Sabo calm - innovation  - ספיצפית הביבי קרים שלהם שחולק באירוע. והנה לכן מקרה אמיתי מחיי - באותו יום בדיוק רכשתי את המוצר על מנת שאוכל להתנסות בו כחלק מסדרת בדיקת המייקאפים שלי בערוץ. אז את זה שקיבלתי אני מניחה בצד להגרלת המנויות הבאות. :-)
*לא מנסים על בעלי חיים
*תומכים בכלכלה ישראלית



סדרת טיפוח הציפורניים של לייף -  לייף כחברה ישראלית מאוד נגישה מבחינת המחירים גם מחדשת ומתחדשת לעיתים קרובות. אישית אני מאוד חובבת את הספוגית להסרת איפור שהוכיחה את עצמה כיעילה במיוחד כאשר רק ציפורן אחת התחרפנה לי ורציתי להסיר את הלק שלה ולמרוח מחדש - אבל רק איתה.
בחבילת מוצרי השנה חולק הספריי לייבוש מהיר. השתמשתי בו מעל הלק האחרון שלי - לק נצנצים וזה באמת התייבש מהר למדי.

*לא מנסים על בעלי חיים
*תומכים בכלכלה ישראלית
*מחירים משתלמים מאוד

ד"ר פישר אולרסול יאנג
נרכש בעצמי, בשופרסל - במחיר של 99 אבל 1+1 (לכן עלה בפועל 50 שקל לבקבוק).. יש מספר מוצרים בסדרה ואני רכשתי שניים. הריח מעולה ומשגע, ומדובר בצורה של תרסיס שנספג בצורה יעילה ומהירה (מזו שלא מתה על העובדה שרוב קרמי ההגנה מהדור הקודם משאירים שובל של קרם לבן שלא נספג לגמרי).
*לא מנסים על בעלי חיים
*תומכים בכלכלה ישראלית
*מחירים משתלמים מאוד

אוכל

הטונה של סטארקיסט - באירוע עצמו היה רק מאפה מעדנות של מעין בצק פילה ואת הטונה הזו ביחד עם קרקרים. גם בתיק היא התקבלה והיא מאוד טעימה. סלמון מעושן - יאמי!! משגע. באמת אהבתי. סחטתי את רוב השמן החוצה אומנם אבל אין ספק שזה היה חתיכת ארוחת צהריים מפנה ביחד עם לחם מלא. אומנם המחיר קצת גבוה מדי (רציתי לקנות כבר באותו יום -אבל המחיר כאמור) אבל אני בטוחה שהנחה קלה תשכנע לא רק אותי לרכוש.



הפריכיות של לייף - והנה לכן הפתעה לא צפויה בכלל. נראה כמו חטיף, אבל - 90 קלוריות לערך בלבד. משביע ומעולה כחטיף לרגעים הקשים של היום (בלימודים!). ולא משאיר תחושה שומנית ודוחה על האצבעות כמו חטיפים אחרים. ממש טעים. התחסל בין רגע.


מאפה הפילה של מעדנות - באופן כללי תמיד מעדיפה פילה על פני בורקס קלאסי - אבל לשמחתי הרבה, כנראה שיש פה פחות חומרים מעובדים למרבה ההפתעה. (הרעב הביא אותי לנסות בכל זאת משהו שאני  נוהגת להימנע ממנו). בטעם בורקס - נטעם באירוע עצמו. לא עורר שום מיגרנות או תופעות פיברו' קלאסיות.

סדרת המוסים של שוקולד עלית - לא חולק באירוע או בשקית, אבל כמו שאני - כמובן שסקרתי את זה בעבר. אוהבת מאוד את המרקם, נמס ולא כבד מדי. משגגע. אין מילים רעות. נחמד לגוון.





נשנושי הגזר של שטראוס - חולקו בכניסה לסרט. אחלה של הצעה כפיתרון נשנושי במקום פופוקורן! אני אהבתי. היו לי טעימים ובאו לי בטוב. אני אוהבת "מתוק טבעי" כזה. ואחלה של רעיון למכירה במכללות/אוני'. אני אישית מאלה שאין לה בעיה עם ירקות ארוזים ושטופים, ואצלנו בבית טוחנים את החסה השטופה על ימין ועל שמאל (אבל אנחנו גם לא אוכלים כמעט בכלל חסה אם קונים אותה "רגיל":-P).

סדרת השוקולד של Nature valley - חולקו לנו שני סוגים, אחד קראנצ'י ואחד צ'ואי. אישית אני מכורה לחטיפים עם הדבש ושיבולת השועל. ברמות מטורפות. ואני דווקא חובבת שוקולד בכל דבר אחר כמעט. בסיפור הזה זה נחמד לגוון אבל מבין השניים אני מעדיפה את הקראנצ'י. זה כבר עניין של טעם והעדפה אישית.

אחרים

האגיס לבנים ובנות - אומנם אין לי ילדים ואני לא מתיימרת להבין יותר מדי, אבל מי שמכיר אותי יודע שיש לי קטע כזה שאני יודדעת המון. לפעמים הרבה יותר ממה שרוב בני האדם הנורמליים היו יודעים בסיטואציה מסויימת. נשמעה הערה מפיהם של אנשים מסויימים לגבי "למה צריך חיתול שונה לבן ולבת?" - ואני יודעת שיש הבדל בין חיתולים, כיוון שהאנטומיה של בנים ובנות פשוט שונות. אז לא הייתי שוללת בדיקה של הדבר.

סדרת מחיות של מטרנה - לא נמסר לתינוק.ממכיון שמדובר סה"כ ברסק תפוחים.... אכלתי אותו בעצמי. אין לי למה להשוות, כיוון שאני לא נוהגת לאכול אוכל לתינוקות (הייתה לי חברה שהייתה חיה על גרבר...:-P) - אבל זה היה טעים.

אני, שחר ודניאל. הדרומיות הגאות. 

על האירוע עצמו

זו הפעם הראשונה שהוזמנתי. האירוע כלל התארגנות והתכנסנות, מספר דוכנים - ולאחר מכן התכנסנות באולם הקולנוע - הסבר קל, הסרט "האבנים הכחולות" ואחרי זה חלוקת התיקים.

על התיק עצמו - לצערי אנשים רבים יצאו מוקדם יותר מהסרט כדי לתפוס מקום בתור לחלוקת התיק. מסתבר כי היו מספר אנשים גבוה מהצפוי (כ-70 איש), ולכן למרות שהיה לתיק שקית נוספת - עם מוצרי ניקיון - לא היו מספיק. מסתבר כי במרבית התיקים היו חסרים מספר פריטים לאנשים שונים. לשמחתי הרבה - פנו אלינו להשלמת החסרים. אז שאפו! טעויות קורות - ובסיפור הזה מבחינתי היה תיקון מוחלט.

על ההתכנסות - אני מהנוהגים להקדים. ואין לי שום בעיה לעמוד בתור להמתין להכנס. במקום זאת, סולקנו מהמקום כיוון שכעסו על מארגני האירוע שאנחנו "עומדים וחוסמים". עד שחזרנו היו שם אלפי אנשים שנדחפו מכל האנשים. בפנים היה צפוף למדי. היו מעט יותר דוכנים והייתי שמחה אם היו מארגנים גם קצת איזור ישיבה.
אבל להבא - אוכל. מצאתי את עצמי אוכל שני גזרים אימתנים מדוכן אוכל התינוקות מרוב רעב. (אחלה של גזרים אגב!). אז אם ראיתם מישהי טוחנת גזר על נעלי עקב בגובה 1.75, זו כנראה הייתי אני.

על בחירת מקום האירוע -  הסינמה סיטי - מקום מעולה. שאפו על בחירה במקום נוח ונגיש להגעה שכולל חנייה חינם (שונאת לשלם על חנייה בשביל אירועי בלוגרים. שונאת!).

על הסרט - חביב - לא משהו שהייתי רצה לקולנוע בשבילו אבל כן הייתי רואה בבית. מעצבן אותי שאנשים קמו באמצע ולקראת הסוף, כי זה מאוד הפריע לסרט.

על האנשים - זו הנקודה החלשה ביותר בכל הסיפור הזה. כל פעם מחדש אני נדהמת מרמת הבהמיות. אנשים זחלו על הרצפה, פילחו שקיות מתחת לשולחנות, דחפו, באו מהצדדים ועוד. גועל נפש זה לא מספיק כדי לתאר. פשוט גועל נפש. להבא - מביאים את הדברים האלה שמקבעים תורים (חבלים) - כדי שלאנשים באמת לא תהיה אפשרות להיות בהמות ואם אפשר - את האנשים הבולטים במיוחד בבהמיות אפשר לסלק בלי להתבייש. רוב הבלוגרים יודו לכם על כך ותמנעו מרוב הבלוגרים שאינם בהמות להרגיש בנוח להרים את רמת הבהמיות הטבעית של עצמם. החריגים יענשו - ועל כך אני לא חושבת שצריך להתנצל.

בסה"כ מדובר ברשומה שעיקרה באוכל - אבל האמת שאת חלק מהמוצרים לא הייתי מכירה לולא האירוע וחשבתי שאם אני נהנת (וגם סופר רגישה לאוכל מעובד כמו שרוב האנשים שמכירים אותי כבר יודעים), אולי גם אתם תוכלו להנות ממשהו שציינתי פה. :-)


ומה אני לבשת? :-)

שמלה ונעליים: asos - 2012 \ קלאץ': asos - 2013\ תיק: Nine West