כתבה בלאישה, 17.8.15 - בלוגריות במידות גדולות

השבוע, התפרסמה בלאישה, כתבה על בלוגריות אופנה במידות גדולות. נפל בחלקי להיות אחת מארבעת הבלוגריות שהתראיינו לכתבה הזו. אומנם הצטלמנו לכתבה בשלהי אפריל, אבל תיזמון הוא חלק מהסיפור וכשפרשת קסטרו-אתי רוטר-לא בא לי למכור לשמנות, פרצה זה כנראה היווה את הרגע הנכון לפירסום. 

האמת שמעבר ל"מפגש פסגה" וארוחת צהרים מענגת עם מיי (גרף), הפוטשופ הקבוצתי היה פשוט משעשע.... מלא פוזות מפגרות וניסיון אדיר ליצור כימיה ויזואלית בין ארבעתנו..... דבר לא פשוט... אומנם בסוף התמונה הקבוצתית הייתה הרמונית מאוד מבחינתי, אבל בדרך גם עברנו דרך זה....

התחושה היא שפתאום מידות גדולות מקבלות עוד אחת מהדחיפות ההן. וזה עדיין מרגיש לי נהדר ולא נהדר. 

אנחנו עדיין לא נמצאים במקום ששאר העולם בבלוגספירה נמצא וגם שם אני עדיין לא מרגישה שקוראי בלוגי אופנה קוראים בלוגי אופנה פלאס סייז כמו שאני, כפלאס סייזית קוראת בלוגים שהם לא פלאס סייז. כלומר, זה נראה לי לגיטמי לחלוטיין להסתכל על בלוגריות במידה 0 ולשאוב מהן השראה. וכך, לא רק אני. אבל בשביל שמישהי במידה 0 תסתכל על בלוג כמו שלי בשביל השראה? לצערי אנחנו מאוד רחוקים מזה. 

הדיבור על מידות גדולות בארץ ממשיך לתפוס כותרות מדי פעם. 

כשמידה 42 נחשבת לגדולה, וכשיש התבטאויות מנשים שאמורות להיות אחת מהנשים הכי חזקות בתחום האופנה בארץ, על כך שמעל מידה 42 זה לא נראה טוב, מעידות שמשהו מאוד קלוקל. 

קודם כל, אני בסקיני באופן אישי נראית מעולה. 

שנית, יש דברים שנראים הרבה יותר טוב דווקא על מישהי במידה 44 מאשר על 34 (זוכרים מה כתבתי על גל גדות והטוסיק או המחסור בו ליתר דיוק?) 

שלישית, וכל הזמן אני חוזרת לזה. יש כסף בפלאס סייזיות. כי זה לא איזה חלק קטן ושוק שלא קונה. די להיפך. 

השמועות רוחשות מתחת לפני השטח ונראה שיש כמה רשתות שמתחילות "לבשל" משהו. ובאמת הגיע עד הזמן. וגם אם לא? 

לשמחתי הרבה, במהלך ה-4 שנים האחרונות התחילו לצוץ עוד ועוד אופציות מלבד אסוס. ורשימה מרוכזת עוד תבוא. אבל ממליצה בינתיים על רגל אחת לבדוק את: 

צילה-תפור עליך

נומה - numa

טלי שרף - TALIA

טונשינו (חכו לפוסט שתכף עולה עם השמלה המדהימה!)

Honey B by Inbal Mimran

וכמובן, So simple

גל גדות- קופצת, פעם אחת יותר מדי

חזיות פוש אפ זה נחמד באופן כללי, אבל לנטולת החזה לחלוטיין - זה פשוט לא יעבוד. 

לא, אתם לא תשמעו אותי מקטגרת*  על הבחירה העקבית של מותג האופנה הישראלי - "קסטרו", בגל גדות מזה כמה שנים טובות. והאמת? אפילו שהיא רחוקה לטעמי מלייצג את רוב נשות ישראל**, אני לא יכולה לערער על זה שהיא נראתה מדהים בתצוגת האופנה הקודמת.

בתור צרכנית יוטיוב, אני "זוכה" בתענוג המפוקפק של צפיית המון פרסומות, בשידור חוזר. כלומר בעוד שצרכני הטלוויזיה זוכים במגוון יחסית, ביוטיוב נוטים למחזר את אותה פרסומת שוב ושוב בתחילת כל סרטון של רשימת ההפעלה שלך. אז ככה, במשך כמה ימים ספורים בהיתי בג'ינס הריק של גל גדות.
אני לא יוצאת נגד רזות. אני מאוד משתדלת לא לעשות את זה, כי אני לא אוהבת את הביטוי "נשים אמיתיות", כמייצג של הנשים היותר מלאות. ואני לא אוהבת את העליהום שעושים למישהי רזה מן הרגיל. אבל אני כן חושבת שצריך מגוון יותר גדול בתעשיית האופנה.

נכון, רזות הן קולבים מוצלחים הרבה יותר מהשמנמנות, העגלגלות או סתם "הרגילות". אבל כשאתם רוצים לדבר על סדרת מוצרים לשיער עם תלתלים, לא עדיף להחליט שנשים עם שיער חלק - פשוט לא מתאימות לזה?
ובהקשרנו- אם אין לך ישבן, איך יכול ג'ינס, מכנס או כל קסם אחר שמתגלגל מעל ישבנך - לעשות הרמה למשהו שלא קיים? אכן, קסטרו כנראה מנסים להציג לנו שאלה פילוסופית מגולמת בג'ינס.

אז גל גדות מהממת, יאדה יאדה. אבל הג'ינס הזה היה אמור להילבש על ידי מישהי אחרת. לא גל גדות. במחילה.



ובאותו מידה, גל גדות היקרה, את הולכת להיות וונדר וומן. נו טוב, לא רק מבחינת אשת קריירה בשילוב אימהות, אלא וונדר וומן - דמות הקומיקס האגדית. אחת מהדמויות הכי חשובות במיתולגיה של מרבל. ובהחלט דמות חשובה מאוד בהתחשב בהיותה אישה בעולם שנשלט על ידי דמויות גבריות, ואילו הנשים משחקות תפקידים יותר... קורבנתיים שכאלה. אני אוהבת את וונדר וומן מאז ומתמיד. והווידוי שלי הוא שכל פעם שאני עומדת לקנות צמיד cuff, אני ממש רוצה לקנות שתיים. אחד לכל יד - ואז אני אהיה וונדר וומן.

מה, לא?
יש משהו קצת מטריד בשילוב של שני הדברים והסימוכין שלהם - קודם ההודעה על היותה של גל גדות כנבחרת לשחק את דמותה של וונדר וומן בסרט של באטמן וסופרמן (משהו כזה), ואז הפרסומת הכל כך מינית הזו. בהתחלה לא ראיתי את זה, כי כאמור, חיפשתי את הישבנים. או ישבן. או ישבנון. משהו. אפילו עדות לכך שהם ניסו ודחפו שם טישו. אבל, כאמור, גורנשיט.

ואז בצפיות המתקדמות יותר, הבנתי, שהפרסומת הזו יותר מסתם לועגת לנו. טוענת שיש תחת איפה שאין, אבל מעבר לזה - היא גם מציגה את האישה, כדמות כמעט נטולת זהות. יש שלוש דמויות נשיות שמרקדות ועושות לנו לאפ דאנס כמעט פרטי (לנו ולכל שאר הצופים המאוננים), אבל מלבד 2 חיוכים וחצי של גל גדות, אנחנו לא זוכים לראות יותר מישבן (וואנבי) מענטז. ועוד ישבן. ועוד ישבן. וכולם בג'ינס המופלא של קסטרו.

וזה החזיר אותי לשיעורים האלה של שיעורי תקשורת בגלגול הקודם ושל ד"ר יפעת ביטון בביה"ס למשפטים בגלגול הנוכחי. פמינזם. דמויות נשיות, האומנם. דמות חזקה וייצוגית (גל גדות יפה והיא גם אימא וגם שחקנית. ונראה שגם אשת עסקים ממולחת לא קטנה. עד פה אין לי בעיה עם ייצוג הדמות), אבל הפוקוס.... המסר כאן. תרקדי ותבזי את עצמך. במקום שכולנו נלעג ונשלול את התפתחות ה"טורקיינג" מעבר למעשיה של מיילי סיירוס הבזויה - אנחנו מקבלים את זה אל תוך התרבות שלנו.

פויה. לא. ככה לא נראות נשים חזקות. נשים מדהימות. נשים אמיתיות.
נשים אמיתיות מבינות שיש לסקס הרבה כוח ולא מבזבזות אותו - תסלחו לי, על פרסומת לג'ינס. נשים אמיתיות יודעות להתלבש, יודעות לדבר, יודעות להראות פנים. כי הן לא מתביישות בעצמן. כי הן יודעות שהן לא צריכות לבזות את עצמן בצורה כזו. וכך ראוי.

ופתאום, קליק בראש. דווקא כחשבתי שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה. נזכרתי בהפנייה של מישהו בפייסבוק שלי כנראה, לפרסומות הראשונות של קסטרו. אי שם. אני זוכרת מעיל. אני זוכרת יעל אבוקסיס, וליאור מילר (נכון?). אני זוכרת הרבה מעיל, והרבה רוח והרבה גשם. ואני זוכרת סקסיות נרמזת, לא נראית. לפחות לצופה. רק ליאור מילר זכה לראות משהו. וזהו. לדעתי, הפרסומת הזו הרבה יותר סקסית אמיתית מאשר הפרסומת של גל גדות. וחבל. ממש חבל.


ושתבינו - הייתי שמחה לגלות שהג'ינס הזה ממש עושה נפלאות. כי דווקא יש לי תחת לא רע. אבל ג'ינס טוב, שקצת מרים אותו - עושה לי נפלאות. ולישבן (המאוד אמיתי) שלי. אבל קסטרו, החליטו שרק לנשים במידות פחותות ממני מגיע ג'ינס מרים***.




*(מלשון קטגור וסניגור.... זוכרים? מימי ביה"ס היסודי)

**אישה בהריון בחודש שביעי, לא אמורה להיות מסוגלת להיכנס למידה שרוב נשות ישראל לא יכולות להכנס אליה אחרי גיל 13. יש משהו מאוד לא טבעי בזה, ואפילו שאני חושבת שלא ממש צריך לעלות יותר מ-6-9 ק"ג בהריון, העובדה שגל גדות לא עלתה אפילו את זה והגזרה שלה מלכתחילה דקיקה - קצת לא יושבת לי טוב בבטן. 

*** בדיוק בדקתי באתר של קסטרו וגילתי שהג'ינס מגיע עד מידה 46., אז נחושה בדעתי אני אבדוק אותו בימים הקרובים. אולי אפילו אדווח על התוצאות. ג'ינז אורז במידה 46? It should work - אפילו בשבילי. 

הדואר בא היום: קסטרו עד הבית

כנראה כחלק מתפיסת עולם של מעצמה אופנתית קסטרו הבינו שאין מנוס מלאפשר לרכוש את המוצרים שלהם באמעות הרשת. אומנם הרשת נמצאה בפריסה ארצית  די נרחבת אבל עדיין יש כאלו שיעדיפו לעשות קניות ברשת, בשקט, בנינוחות, ובלי מוכרות או פאקצות בתא ההלבשה ליד.

בארץ שבה יש מעט מאוד אפשרויות לרכישה ברשת, בין אם בתחום האופנה, ובין אם בתחום הקוסמטיקה והאיפור, אני תמיד שמחה למצוא עוד אפשרויות לרכישה ברשת. יש בי משהו שמאוד מתחבר לעצם הרעיון שעומד מאחורי העניין, ואני תמיד שמחה לבדוק את זה מקרוב.
על הקולקציה הנוכחית של קסטרו כבר כתבתי, ואפילו המתנתי בסבלנות לשמלה כה מרטיטה, רק כדי לגלות שהשמלה נתפרה לצורך התצוגה אך תו לא, ולכן לא אוכל להשיג אותה. ולכן פניתי לחפש פריטים אחרים באתר. עניין המידות אצלי אינו עניין פשוט כפי שאתן בוודאי יודעות, ולצערי קסטרו בעייתית. לא שאין לה מידות, אלא שמשום מה, בדגמים רבים, קסטרו החליטה לייצר עד מידה 42, וזהו. לצערי, הדבר התחיל לקרות פה ושם גם ברשתות מתחרות. אפילו אחת אהובה במיוחד.

הייתי שמחה לרכוש את אחת מהשמלות המדהימות של הקולקציה הנוכחית, בתחרה אדומה, אבל שוב - עד מידה 42.:-/ בצער פניתי להסתכל על פריטים אחרים. מה שכן מצאתי ולא מעט, אלו חולצות שדופקות הופעה. הרבה זהב עיטורים וכיוצא בזה. וכמו שכבר אפשר להבין מהבלוג שלי ומהערוץ שלי - יש לי תקופות של צבעים, והחורף כנראה יהיה בסימן של זהב ושילוב של שחור וזה.

בכלל, שחור מסתבר מפציע הרבה בחנויות כרגע, מה שבמבט ראשוני מאוד מרתיע אותי. הסולדת תמיד משחור. אבל במבט מקרוב יש הרבה דברים מאוד מעניינים, בדגש על טקסטורות. למעשה, השילוב בין טקסטורות שונות הוא לדעתי המפתח.

אז החולצה הזו, כמה פשוטה, כמה תותחית - ככה מוצלחת. הבד מדהים, משגע, ומאוד מפתיע. אימא שלי כבר איימה בגניבה איומה. בנוסף החלטתי להוסיף לעניין צמיד דמוי פירדמידות שכאלה וקסטרו החליטו להוסיף לי מיני לק מקולקציית הלקים שלהם. אני לא יודעת אם כולם קיבלו את הצבע הזה או שיצא במקרה שהצבע שנפל בחלקי הוא אדום קלאסי. אבל אין ספק שהבקבוק חמוד.

מה שכן - הניסיון שלי מלמד שדווקא משלוחים מחו"ל נוטים להגיע בפחות זמן ממשלוחים בארץ. והנה קסטרו מאוד הפתיעו. החבילה הגיעה מאוד מהר. תוך יומיים ועם שליח לדלת. מה שגרם לאימא שלי להעיר אותי בהתרגשות. (אימא חיה דרכי כנראה עם ההזמנות שלי... :-P)

הכל היה ארוז נהדר, טיפ טופ, ולשמחתי הרבה זה הגיע בתוך קופסת קרטון ולא ניילון. כלומר: זה מתכלה. אפשר למחזר את זה. מברוק.

The one from the Castro Fashion Show

האמת, שכשהתחלתי להתלבש באופן מודע, איפה שהוא שם בגיל 15 לערך (כן, מה לעשות, בדור שלי מודעות אופנתית לא התחילה מוקדם מדי.... פרחתי קצת מאוחר, אבל באמת שרק קצת...), קסטרו הייתה החנות האהובה עליי. עד היום יש לי שמלה שחורה קטנה מהם שאני מעריכה והיו לי שמלות אחרות שחרשתי עליהם עד שהן ממש התפרקו....

כך שכשהוזמנתי לתצוגת האופנה כמו גם השואו רום - התרגשתי.

לפני שבועיים קיבלתי הזמנה ל- ShowRoom של קסטרו במשרדים שלהם והשבוע הגענו לתצוגת האופנה. בעוד שלשואו רום הגעתי באיחור.... (פויה) דווקא לתצוגה, הגעתי, כהרגלי בקודש, מוקדם להחריד. התנסתי ברכבת ראשון- תל אביב (החנתי בראשון ואז לקחתי את הרכבת ממשה דיין למרכז הירידים). למרות שבהתחלה משום מה, הוויז בילבל אותי לגמרי ושלח אותי לרכבת ראשונים (!). ומי שמכיר ויודע מה ההבדל, נגיד שמדובר בשתי הקצוות של ראשון לציון. ממש שתי קצוות. מזל שגם לרכבת הזו כיוונתי להקדים. הגעתי לרכבת, שילמתי 21 שקל טובין ותקלין להלוך וחזור, קניתי לי זירו וחיכתי לרכבת.

אני לובשת: 

שמלה: E-bay \ נעליים: New Look \ שרשרת: Top10

למרכז הירידים הגעתי כנראה... ראשונה מבין המוזמנים. רק אני, הבחורות שחילקו את הכרטיסים ואנשי קסטרו והיח"צ. מה שאולי לא ציינתי זה שבאותו יום היה לי גם מבחן במשפט בינלאומי-פומבי. כיף כמו שזה נשמע. אז לא שקטתי על השמרים וניצלתי את הזמן ללמוד. למי שתוהה - הכי קל לי ללמוד זה בהליכות קצרות הלוך ושוב. כך שכשיש לי תירוץ לעשות את זה, כמו במסדרונות של המכללה, או ברחבי הכניסה לתצוגת האופנה של קסטרו - אני ממש לא סובלת. ולאלו מכם שתוהים - על נעלי עקב, דווקא עדיף להתהלך ולא לעמוד נקודה אחת במקום.

אנשים התחילו לטפטף אט-אט, ובשעה 9:25 הגיע רני רהב שריחם על המוזמנים בחוץ, ואמר שאולי נפתח להם את הדלתות כדי שלא יעמדו בחום? אני אגב, נשארתי בפנים מהרגע הראשון ואף אחד לא ניסה להעיף אותי. כנראה שנראתי חלק מהמקום (ואי אפשר להגיד שלא שמים לב אליי. בטח ובטח לא על נעלי עקב אדומות.:-) )אבל במקום התעקשו ורק בשעה 9:30 על הדקה הם פתחו את הדלתות. כרטיס והופ לתוך האולם. אוכל ואוכל ואוכל. היה שווה. מודה. קישים קטנים וטראפלס שוקולד. כל מה שהייתי צריכה להשלים את זה היה זירו והייתי יכולה להיות בן אדם מאוד מאושר. עוד יותר ממה שכבר הייתי.

אוקסנה, שיר, ורד המדהימה ודיאנה המש(ו)געת, אסיה וכמובן יאנה - כולן היו.  מדהימות, משגעות. אייקון אופנה, כל אחת בזכות עצמה.

אחד מרגעי השיא היה כשדיאנה ניסתה לצלם אותי ליד "הקיר", ובדיוק עבר גבר בין לביני ובין יאנה, הוא התנצל, אני חייכתי, הושטתי את היד במחווה שיעבור, והוא הכריז שגם הוא רוצה להצטלם איתי. דיאנה חייכה, ואני אמרתי - אני הולכת לאכול סרטים שאני לא יודעת מי זה, נכון? :-)
דיאנה אמרה "כן".
אחרי שהצטלמנו, שאלתי אותו לשמו, והוא אמר "מוטי". שאלתי איזה מוטי והוא ענה... "מוטי רייף".
התגובה המיידית שלי הייתה "עכשיו אני אוכלת סרטים". והוא חייך וצחק והמשיך לדרכו.

אני ויאנה - מLace and Chiffon

לצערי - לגמרי מטושטשות.:-( 

אני וורד, מ- VeredStyle

והתמונה הזו לגמרי מוקדשת לשחר...;-) 

(היו ולא צולמו אך כאן ברוחן: גם אסיה ודיאנה...) 

אחרי שהתיישבנו במקומנו, במקום לא רע בכלל ומלמעלה, שני מטר ממטרופלין שהיוו את מוסיקת הרקע לתצוגת האופנה עצמה, שני נאומים קצרים והתצוגה החלה. חולקה לשלושה חלקים, כשבתחילת כל חלק גל גדות יצאה ראשונה, ואחרי כל קולקציית הנשים, לאחריה קולקציית הגברים ואז החלק הבא.
אני צילמתי בוידאו לפחות את החלקים שרציתי - וכן, נסחבתי עם החצובה. אני המוזרה הזו. אבל אני גם נהנתי מהתצוגה עצמה וסימנתי לעצמי שמלה שאני משתוקקת אליה ואני אורבת לה כל יום לראות אם היא הגיעה לאתר. גם מקווה ומתפללת שהשמלה תהיה אחד מהפריטים שכן יתאימו לי. ממשיכה לחכות לה בשקיקה.

התצוגה בהחלט הייתה חוויה ויזואלית נהדרת ואני בהחלט סימנתי לעצמי פריטים נחשקים.

אז מה קסטרו מציעים לנו לחורף-קיץ 2013/14?

כמו שכבר אמרתי ברשומה הקודמת שלי על תצוגת האופנה של קסטרו, יש משהו חדשני בקסטרו, שמתעקשים להיות מותג ההלבשה של כל גבר ואישה (ובקרוב גם לילדים...) ישראליים. הם לא רק מייצרים בגדים, הם מעצבים קונספט, מנסים לכוון למספר כיוונים, אבל מתחת לכל מותג הם מגבשים רעיון גמור ולא בליל בלתי מוזר.

את הבגדים של קסטרו מחלקים לשלוש קבוצות:
Red - קולציית הקאזו'ל שלהם. העונה עומדת בעיקר על שנות ה-90, מחזיר אותי עמוק לימי הגראנג' שלא הייתי חלק מהם, אבל בהחלט מחזירים אותי בחזרה לקליפים ישנים של נירוונה וסאונדגראדן.
Blue - קולקציית הג'ינס שלהם כשלא הכל ג'יינס. הייתה שם חצאית ג'אקרד מדהימה שלא רק אני ריירתי עליה. מדהימה, גם על המסלול וגם בשואורום.
Black - הקולקצייה המחוייטת, הרשמית שלה. מה שעל פניו, ולא רק על פניו, היא הקולקצייה בשבילי.

האמת שבעוד שלקולקציית הרד לא התחברתי, מאוד התחברתי לשחור ובכחול סימנתי לעצמי פריטים ספיצפיים. איכשהו אני רואה את הרד על נשים שהם יותר פאנקיות ונועזות, כמו דיאנה לדוג', שכבר חנכה בתצוגת האופנה - את השמלה האדומה המשובצת הזו. גם על אסיה, אני יודעת שאני יכולה לראות הרבה מהדגמים. את הפריט או שניים היחידים שחשקתי מהחלק הזה של הקולקצייה, ידעתי שאין מצב, כיוון שזה קצר מדי.

באופן כללי הטענה הזו הושמעה לא רק על ידי, בפני מי שהציגה בפנינו את הבגדים בשואו רום. ונראה שהיו מאוד קשובים למה שאמרנו. באופן כללי, אני חייבת להגיד שתודעת השירות כמו שירות הלקוחות של קסטרו מאוד מרשימים אותי, ואני אומרת את זה כיוון שיש לי בעייתיות ידועה אל מול קסטרו בימים אלו. אני לא שוללת כניסה לשם, ואני גם בכיף אקנה שם. אני חושבת שיש להם פריטים מעולים, ואני כן יכולה להגיד לכם, שמהבחינה הזו אין לי בעיה עם קסטרו. הייתי רוצה לראות אותם מגדילים את טווח המידות שלהם (ואני לא אופתע אם השלב הבא של קסטרו אחרי שהשתלטו על עולם הילדים, יהיה ליין במידות גדולות....)

האמת שנורא קשה לי לבחור את התמונות שאני הכי אוהבת מהתצוגה. מאוד מאוד קשה לי. וזו רק עדות לכמה שזה היה מוצלח בעיניי.
החלק השלישי של התצוגה, מה שעכשיו נמצא באתר של קסטרו כבר, תחת "ג'ונגל עירוני" היה החלק הכי אהוב עליי.

אפשר לראות כן את הסריגון הזה, שאני חומדת. בהחלט משהו שאני חושבת שיאזן את חלקי הגוף שלי ויתן מראה רך ונשי, אופציה למשהו חמים, אבל לא יחנוק ועדיין יעבוד מתחת לרוב המעילים. 

אהבתי, רק תוהה לגבי אורך השמלה עליי. 

-

והנה לכם השקעה נבונה!! אחלה של שמלה מחוייטת עם שרוולים שלא יחתכו משמני זרועות, אורך אידאלי, קווי תפירה שמחטבים, וגם הגזרה נראית ידידותית (הכל עדיין נתון לבדיקה... כמובן). אחלה של שמלה. בחיי. לא מאמינה שהיא תשאר יותר מדי בחנויות. 

 

בחולצה ורודה עם סנדל ורוד

עד כמה שיצאתי מביתי הקט במהלך הקיץ האחרון, שלא היה טרנינג מרופט להחריד, היו בעיקר שני כוכבים במלתחה שלי. החולצה הזו, והסנדלים האלו. ועד כמה שורוד כהה הוא לא מרכז הקיץ, גם בתפיסה וגם בצבעים האחרונים שכיכבו בעונה האחרונה, הם לגמרי שבו את ליבי. וכבר דיברנו על זה, וגם בסרטון הול בתחילת העונה- שהשילוב הזה של ורוד, ולבן הוא מה שמנחה את הבחירה שלי העונה.

בתיכנון היה לי לוק דומה בראש. עם אותה חולצה, אבל עם נעלי הבלרינה עם החתולים, מכנס שחור מחוייט משוחרר, וקלאץ' מעניין. מי יודע, אולי עוד ייצא לי להעלות תמונות של אותו לוק (שאכן נלבש, רק לא צולם).

לכל  הסיפור הזה צורפו מספר צמידים. ובכלל, טיזר קטן: חכו שתראו את הDIY הפושטי שלי לצמידים בחדר. :-)

כל הצמידים בתמונה מקורם בסט ענקי של צמידים שעלו 100 ש"ח בקסטרו. אבל אני חושבת שיצא לי להשתמש בזה לא מעט. אז מי יודע. אולי זה החזיר את העלות שלו כבר.

עוד טיזר הוא בדמות התמונות האלה... האם תוכלו לנחש מהו? :-)

בגזרת האיפור, אני משאירה דברים יחסית פשוט בזמן האחרון. אין לי מושג למה, אבל אני לא מתה על מייקאם כרגע. אז אין לי מייקאפ פה, והסומק הוא סומק טבעי. הוא אדמומיות. תלוי איך מסתכלים על זה. מה שכן, גילתי מחדש איזה ליפגלוס טבעי שאני ממש אוהבת....

אני לובשת:

גופיה: לורד קיטץ'

חולצה: המשביר לצרכן

חצאית: asos

עגילים: קסטרו

נעליים: טו-גו

צמידים: קסטרו