The one from the Hagara Winter 14 presentation

When I sat down to finally upload these photos i was kinda of shocked. I look tribble! and I'm not referring to the outfit - but to the look on my face. these photos were taken slightly before I went thorough my recent-fibro-flare. I guess it showed after all. 

I'm grateful for my motivation to pull myself out of it. I've been calling it the After-Fibro-Flare-Funk. and for people with living-fibro, I think this is one of the most difficult things to go thorough. 

I'm working on a short video for my Fibro-Journey YouTube channel. So, If you care to see more - be sure to check it out. 

I'ts now February - and besides a stormy few days at the end of December - we haven't really had any sort of winter here. of course - this is not the best. in Israel - the winter is the "wet" season while the summer is dry. I mean - if it rains in May - it's kinda of wired. 

I'm starting to think that this is due to the face that I actually decided to give-in and buy sweaters. real sweaters. I've always hated spending money on winter cloths since winter isn't too long - and I've always preferred fun floral spring-winter. 

but since my recent self upgrade - to more "fashion" and less "fairy-type looks" - I found Pleasure in winter attire. but there's no winter!

Hoping - maybe we'll have a little winter in the time left. no rain also means bad things to the Agriculture here..... and that's never a good thing. 

Boots: Scope shoes\ Skirt: local boutique \ sweater: Asos \ Clutch: Oasis\ Earnings: Unknown

באיחור משווע - קולקציית הגרה לחורף 2014

יש חנויות שכשאני עוברת עליהם או חושבת עליהם ברטרוספקטיבה, אני חוזרת אחורה בזמן. ראש אינדיאני לדוג'. אבל גם הגרה היא לגמרי החנות הזו. משהו מהנעורים המוקדמים שלי, שלא היה רלוונטי אלי אז. ובזמננו אנו - לא נפל בחלקי להיחשף אליהם.
כשהוזמנתי לבדוק את חנות הדגל שלהם, להכיר את מעצבת הבית, ולקבל הדגמה מדוגמנית הבית, רונית אלקבץ וכן דוגמנית נוספת (מהממת!), שמחתי. אני תמיד אוהבת לראות דברים חדשים.

בגדול, יצאתי מהגרה עם שלושה פריטים חדשים בסופו של דבר (חשבון הבנק זעק אז, עכשיו אני כבר בעוצר.:-( ) אבלח שלושה פריטים משגעים שתוכלו לראות להם הצצה ראשונית בסרטון שיובא כאן בסוף הפוסט - סרטון הול קניות בגדים. בהמשך יש גם תיכנון להעלות סרטון לוקבוק לסקרניות.

אז הגרה. מה ומי.
אחד הדברים הכי חשובים לציין בעיני הוא שכאן הגרה מעדיפה להתאים עצמה קודם כל למידות הביניים. כל בחורה במידה 42-44, ומעלה, מכירה את התופעה של חנויות בגדים שמצהירות שיש להן אפילו עד מידה 50/52/54, אבל בפועל, הרבה מהדגמים נגמרים איפשהו שם.... במידה 40 או 42.:-/
מדברי המעצבת הכה מקסימה, שיצא לי לדבר איתה במהלך האירוע, הם מעדיפים לשים את הדגש דווקא על מידות הביניים. מה זה אומר? שרוב הסיכויים שתמצאו את מבוקשכם דווקא אם אתן במידות האלה, ולאו דווקא למי שבמידה 38.
חשוב לציין גם בהקשר זה - שהמידות נעות בין 38-54.

הגרה הייתה החנות הראשונה החורף שלא חטפתי דיכאון בכניסה אליה. אני לא אוהבת קולקציות חורף, זה תמיד מדכא אותי. כל השחור הזה עושה לי איכסה בעיניים ורע בלב. כבר דיברתי על זה לא פעם שדווקא בחורף אני נמנעת משחור. מספיק לי להיות בSAD כמו רוב האנושות. לא צריכה תוספות חיצוניות.

מה שמדהים בקולקציה בעיני היו המרקמים. מעבר לזה, ברור לי שקהל היעד הוא קהל יעד קצת יותר מבוגר, לאישה ולא לנערה-ילדה. למי שמחפשת לבוש חכם אבל נוח. זה לא אומר שמישהי בת 20 לא תמצא שם פריטים משלימים. אבל קשה לי להאמין שתמצאו שם חצאית בטן או דוג' ג'ונגל מטורפת על ג'ינס מודפס.
אבל שוב, אני חוזרת לעניין המרקמים.
הצבעים השולטים בחנות (כפי שתוכלו לראות מהתמונות שלי), הם שחור-שמנת-אדום/בורדו. יש כל כך הרבה דגמים אחרים שלא תפסתי במצלמה ורק כשחזרתי לאחר מכן לסניף שלהם בראשון, והיה לי זמן ממש להביט, רק אז ראיתי וקלטתי. לצערי נאלצתי להסתפק ב-3 פריטים. אבל בהחלט היו ברשימה עוד 4. כולל ג'קטים, שכמייה מדהימה ועוד.

הערה אחת לסיום, המחירים ממש טובים בפועל (אני לא אוהבת לצטט את מחירי הקולקציה הרשמיים, במיוחד כשאני רואה שיש מבצעים טובים לחנות, ואני כבר רואה שיש מבצעים טובים ולכן אני מעודדת רכישה עכשיו! רוצו-אוצו!), והכל מיוצר בארץ לדברי מחלקת השיווק.

----

לאתר החברה ורשימת הסניפים:

http://www.hagara.co.il/

גל גדות- קופצת, פעם אחת יותר מדי

חזיות פוש אפ זה נחמד באופן כללי, אבל לנטולת החזה לחלוטיין - זה פשוט לא יעבוד. 

לא, אתם לא תשמעו אותי מקטגרת*  על הבחירה העקבית של מותג האופנה הישראלי - "קסטרו", בגל גדות מזה כמה שנים טובות. והאמת? אפילו שהיא רחוקה לטעמי מלייצג את רוב נשות ישראל**, אני לא יכולה לערער על זה שהיא נראתה מדהים בתצוגת האופנה הקודמת.

בתור צרכנית יוטיוב, אני "זוכה" בתענוג המפוקפק של צפיית המון פרסומות, בשידור חוזר. כלומר בעוד שצרכני הטלוויזיה זוכים במגוון יחסית, ביוטיוב נוטים למחזר את אותה פרסומת שוב ושוב בתחילת כל סרטון של רשימת ההפעלה שלך. אז ככה, במשך כמה ימים ספורים בהיתי בג'ינס הריק של גל גדות.
אני לא יוצאת נגד רזות. אני מאוד משתדלת לא לעשות את זה, כי אני לא אוהבת את הביטוי "נשים אמיתיות", כמייצג של הנשים היותר מלאות. ואני לא אוהבת את העליהום שעושים למישהי רזה מן הרגיל. אבל אני כן חושבת שצריך מגוון יותר גדול בתעשיית האופנה.

נכון, רזות הן קולבים מוצלחים הרבה יותר מהשמנמנות, העגלגלות או סתם "הרגילות". אבל כשאתם רוצים לדבר על סדרת מוצרים לשיער עם תלתלים, לא עדיף להחליט שנשים עם שיער חלק - פשוט לא מתאימות לזה?
ובהקשרנו- אם אין לך ישבן, איך יכול ג'ינס, מכנס או כל קסם אחר שמתגלגל מעל ישבנך - לעשות הרמה למשהו שלא קיים? אכן, קסטרו כנראה מנסים להציג לנו שאלה פילוסופית מגולמת בג'ינס.

אז גל גדות מהממת, יאדה יאדה. אבל הג'ינס הזה היה אמור להילבש על ידי מישהי אחרת. לא גל גדות. במחילה.



ובאותו מידה, גל גדות היקרה, את הולכת להיות וונדר וומן. נו טוב, לא רק מבחינת אשת קריירה בשילוב אימהות, אלא וונדר וומן - דמות הקומיקס האגדית. אחת מהדמויות הכי חשובות במיתולגיה של מרבל. ובהחלט דמות חשובה מאוד בהתחשב בהיותה אישה בעולם שנשלט על ידי דמויות גבריות, ואילו הנשים משחקות תפקידים יותר... קורבנתיים שכאלה. אני אוהבת את וונדר וומן מאז ומתמיד. והווידוי שלי הוא שכל פעם שאני עומדת לקנות צמיד cuff, אני ממש רוצה לקנות שתיים. אחד לכל יד - ואז אני אהיה וונדר וומן.

מה, לא?
יש משהו קצת מטריד בשילוב של שני הדברים והסימוכין שלהם - קודם ההודעה על היותה של גל גדות כנבחרת לשחק את דמותה של וונדר וומן בסרט של באטמן וסופרמן (משהו כזה), ואז הפרסומת הכל כך מינית הזו. בהתחלה לא ראיתי את זה, כי כאמור, חיפשתי את הישבנים. או ישבן. או ישבנון. משהו. אפילו עדות לכך שהם ניסו ודחפו שם טישו. אבל, כאמור, גורנשיט.

ואז בצפיות המתקדמות יותר, הבנתי, שהפרסומת הזו יותר מסתם לועגת לנו. טוענת שיש תחת איפה שאין, אבל מעבר לזה - היא גם מציגה את האישה, כדמות כמעט נטולת זהות. יש שלוש דמויות נשיות שמרקדות ועושות לנו לאפ דאנס כמעט פרטי (לנו ולכל שאר הצופים המאוננים), אבל מלבד 2 חיוכים וחצי של גל גדות, אנחנו לא זוכים לראות יותר מישבן (וואנבי) מענטז. ועוד ישבן. ועוד ישבן. וכולם בג'ינס המופלא של קסטרו.

וזה החזיר אותי לשיעורים האלה של שיעורי תקשורת בגלגול הקודם ושל ד"ר יפעת ביטון בביה"ס למשפטים בגלגול הנוכחי. פמינזם. דמויות נשיות, האומנם. דמות חזקה וייצוגית (גל גדות יפה והיא גם אימא וגם שחקנית. ונראה שגם אשת עסקים ממולחת לא קטנה. עד פה אין לי בעיה עם ייצוג הדמות), אבל הפוקוס.... המסר כאן. תרקדי ותבזי את עצמך. במקום שכולנו נלעג ונשלול את התפתחות ה"טורקיינג" מעבר למעשיה של מיילי סיירוס הבזויה - אנחנו מקבלים את זה אל תוך התרבות שלנו.

פויה. לא. ככה לא נראות נשים חזקות. נשים מדהימות. נשים אמיתיות.
נשים אמיתיות מבינות שיש לסקס הרבה כוח ולא מבזבזות אותו - תסלחו לי, על פרסומת לג'ינס. נשים אמיתיות יודעות להתלבש, יודעות לדבר, יודעות להראות פנים. כי הן לא מתביישות בעצמן. כי הן יודעות שהן לא צריכות לבזות את עצמן בצורה כזו. וכך ראוי.

ופתאום, קליק בראש. דווקא כחשבתי שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה. נזכרתי בהפנייה של מישהו בפייסבוק שלי כנראה, לפרסומות הראשונות של קסטרו. אי שם. אני זוכרת מעיל. אני זוכרת יעל אבוקסיס, וליאור מילר (נכון?). אני זוכרת הרבה מעיל, והרבה רוח והרבה גשם. ואני זוכרת סקסיות נרמזת, לא נראית. לפחות לצופה. רק ליאור מילר זכה לראות משהו. וזהו. לדעתי, הפרסומת הזו הרבה יותר סקסית אמיתית מאשר הפרסומת של גל גדות. וחבל. ממש חבל.


ושתבינו - הייתי שמחה לגלות שהג'ינס הזה ממש עושה נפלאות. כי דווקא יש לי תחת לא רע. אבל ג'ינס טוב, שקצת מרים אותו - עושה לי נפלאות. ולישבן (המאוד אמיתי) שלי. אבל קסטרו, החליטו שרק לנשים במידות פחותות ממני מגיע ג'ינס מרים***.




*(מלשון קטגור וסניגור.... זוכרים? מימי ביה"ס היסודי)

**אישה בהריון בחודש שביעי, לא אמורה להיות מסוגלת להיכנס למידה שרוב נשות ישראל לא יכולות להכנס אליה אחרי גיל 13. יש משהו מאוד לא טבעי בזה, ואפילו שאני חושבת שלא ממש צריך לעלות יותר מ-6-9 ק"ג בהריון, העובדה שגל גדות לא עלתה אפילו את זה והגזרה שלה מלכתחילה דקיקה - קצת לא יושבת לי טוב בבטן. 

*** בדיוק בדקתי באתר של קסטרו וגילתי שהג'ינס מגיע עד מידה 46., אז נחושה בדעתי אני אבדוק אותו בימים הקרובים. אולי אפילו אדווח על התוצאות. ג'ינז אורז במידה 46? It should work - אפילו בשבילי. 

The first one for 2014 - feeling good about your sellf

So much has been going on lately - that i feel so overwhelmed. 

I started working - from home, doing something i really enjoyed. and it seemed that the past weeks even shown that things are going well. but in the end - the manager wanted someone to work with her - and see and meet her more often. so we agreed to part ways. 

But The anxiety not just contacted to that. I'm also trying to find an internship for next year (law student after all...), and my Fibromaylgia is just acting up in such a way that I fell like screaming. 

But we have to keep going. puling thorough. This year i'm trying to change my life in different ways. i'm happy for my friends - the new wonderful friends that I have made this year. this is the best thing about 2013. people who are wonderful and supportive. people who are opening amazing career doors for me. people who let me rant like a crazy ***** for a couple of hours - with no judgment. I am very fortunate. 

כל כך הרבה מתרחש לאחרונה ואני מרגישה קצת המומה. 

התחלתי לעבוד, מהבית, במשהו שאני מאוד אוהבת. ובשבועות האחרונים היה נראה שגם קשיי האיקלום של ההתחלה הולכים ונעלמים. אבל בסופו של דבר, מסתבר שדרישות המעסיקה שונות מהמציאות, ולכן נפרדו דרכנו. העובדה שגם ככה יש לי כל כך הרבה פרוייקטים על הצלחת, והעסק שלי עצמי - בטח לא תרמו. היא מחפשת מישהי שגרה קרובה אליה, כדי שתוכל לראות אותה לעיתים קרובות, למרות דרישות העבודה הלכאורית מהבית. 

ומילא, אבל החרדה היא גם תוצר של הפיברומיאלגיה ולא רק. בניסיון נואש למצוא התמחות לספט' 2014, במשפטים (מישהו זוכר בגלל שאני סטודנטית למשפטים?), והפיברו' עושה בי שמות. 

אבל חייבים להמשיך הלאה. לצאת מזה. השנה אני מנסה לשנות את החיים שלי במספר דרכים. ואני מרגישה ברת מזל בשביל החברים שלי - החדשים והמופלאים שיצא לי להכיר השנה. זה היה הדבר הכי נפלא ומופלא ל-2013. אנשים נפלאים שתומכים, אנשים שפותחים לי דלתות קריירה, ואנשים שנותנים לי לקטר כמו כלבה פסיכית על סמים למשך כמה שעות ובלי שיפוטיות. אנשים שמאמינים בי, יותר ממה שאני מאמינה בעצמי לפעמים - אני מרגישה מאוד ברת מזל. 

Pants: Renuar \ Boots: New look \ Sweater: Asos

I think this is a good time to tell you that my styling business is going in the right direction. it actually exist. it's so rewarding to see someone look at them self in a new way and to start to love them self. so it's a good thing to remind my self. that at the age of 28 - I'm a lucky enough - that people have told me - that i have changed their life's. if that's not a huge motivator - I don't know what is.  

spotlight: יום העסקים הקטנים, זרקור על שני עסקים קטנים

לכבוד יום העסקים הקטנים, התבקשנו, בלוגרים כאחד, לקחת חלק בפעילות של לידרס.

לחלק מהעקרונות ולאידיאלים שלי כבר בוודאי נחשפתם, בטח ובטח מי שצופה בי ביוטיב. חלק מהעניין של לא לנסות בבעלי חיים, ולקנות רק מחברות מסויימות גורם לך לחשוב. לאט לאט רוב חברות האיפור נרכשות על ידי תאגידים, וחברות שונות, בעצם שייכות לאותם תאגידים וכולם נמצאים באותם קבוצת שליטה.
נכון, זו חשיבה חתרנית קצת ביחס למה שהתבקשתי לכתוב פה, אבל אני לא יכולה להתעלם מזה, ואני גם מבקשת מכם להקדיש דקה למחשבה.
לחלקכם זה בוודאי יותר קל לעיכול - כי אתם בעצמכם עצמאיים או עסקים קטנים. אתם כבר יודעים שהמצב בישראל של שליטה גדולה בידי מעטים - היא כבר חלק מהנוף הישראלי.

על עיקרון פראטו שמעתם?
עיקרון פראטו שאוב מתוך עולם הכלכלה, ובבסיסו עומד עיקרון של חלוקה של 80-20. לדוג'? 80 אחוז מהעושר בעולם נמצא בידי 20 אחוז מהאנשים בעולם. בדרך כלל, גם נהוג למצוא שהעיקרון הזה רלוונטי לשליטת תאגידים. אלא שבישראל - המצב כל כך קיצוני שזה כבר 90-10. ואם לא היה ברור - 90 אחוז מהשליטה מצוי בידי כ-10 אחוז מהמשק.

נכון שהקמפיין הזה שוגר על ידי תאגיד בעצמו, אבל כנראה שאפילו התאגיד מבין שאם לא נתמוך באנשים הרגילים, העצמאים, כולנו נפסיד. אפילו הם כבר הבינו.
ולכן, בתאריכים 2-3/1/13, נציין את יום העסקים הקטנים. איך? נקנה באותם ימים רק בעסקים הקטנים. בירקן השכונתי ולא בסופר, בבוטיק מקומי ולא ברשת בינלאומית. וכיוצא בזה.

אז אני הולכת לזרוק לכם קצת אור על שני עסקים קטנים פה. כדי שאם בכל זאת לא מצאתם עסק קטן לקנות בו - הנה המלצות.

אופנה: בוטיק ונילה סקי, שרית ברוטמן.
מדובר באחת הולוגריות הגדולות בישראל, שביחד עם חוש טעם וחוש עסקי מפולפל הקימה את בוטיק האופנה ונילה סקי. בזיכרון יעקב, במושבה פסטרולית ממש, בתוך ביתה, הקימה שרית את הבוטיק. היא נוסעת לאיטליה במיוחד כדי להביא את הבגדים שלה, שנבחרים אחד אחד.
נכון שבשלב זה עניין המידות טיפה בעייתי, ולא אשלה אתכם בקשר לכך. אבל מצב האקסוסוריז בהחלט מפצה על כך אם כבר הגעתם לשם. אם אתם בזיכרון יעקב, אתם מוכרחים להיכנס לבוטיק של שרית. כי מילא שהפריטים מדהימים ואיכותיים ברמות שאי אפשר לתאר (מבדיקה אישית), לא רק שהם ייחודים ואין באמת הרבה פריטים מכל דגם (אם בכלל יש יותר מאחד) - אלא שגם המחירים דווקא לא רעים בכלל.




מאפרת: שחר גפני.
אז על שחר בוודאי כבר שמעתן, בהקשר כזה או אחר של הבלוג או הערוץ שלי. ואני לא אשקר על הקשר ביננו. אבל להיכנס לפוסט המלצות - זה כבר בגלל העבודה הקשה שלה.
רוב הנשים בישראל בשלב כזה או אחר ישתמשו בשירותים של מאפר מקצועי. גם אם אנחנו לא סלביות, או דוגמניות צמרת, כשמגיע אירוע, רבות מאיתנו ינצלו את ההזדמנות כדי להרגיש כמו מלכות ליום אחד. אז דווקא בגלל זה חשוב ללכת על מישהי שיודעת את העבודה. מישהי שקשובה.
נכון שהאופציה ללכת על שירותי איפור של חנות איפור כזו או אחרת, קיימת תמיד, אבל כדי שתיקחו בחשבון את הנזק הכלכלי שעושים. עם ראש יצירתי, קשובה ללקוחות שלה, כישרון בלתי נדלה ומשיכה למה שחדשני- כמו שיטת האייר בראש, אתן פשוט לא יכולות לטעות.
http://gafnyshahar.wix.com/shahargafny
ליצירת קשר: gafnyshahar@gmail.com

נייד: 0546733758

בגדול, מדובר בדוג' טובה - נכון שחוסכים כמה שקלים פה ושם, אבל בפועל גורמים לתאגידים לצבור עוד כוח וממון ודווקא באזרח הקטן פוגעים. מה שבסוף מביא לפגיעה בכלכלה כולה, וגם לנו.

ובנימה זו: הנה הסרטון של היום, שהוא הפקה שעבדתי בה כסטייליסטית ביחד עם שחר.



ואם אתם בעצמכם עסק קטן - חשוב לדעת שביום זה אתם מוזמנים ליהנות מחבילת קידום לעסקים ואולי לזכות בפרס בשווי 30,000 שח. לפרטים נוספים היכנו לhttp://www.mako.co.il/special-small-business.

ואתם, מי העסק הקטן שקרוב לליבכם?

על השראות והכיף שלי

למרות שתמיד התאפרתי ולפני כ-3-4 שנים גילתי את עולם היוטיב כמקום מופלא ללמוד ממנו איפור (כמו גם פורום מכורות איפור), לא איתגרתי את עצמי יותר מדי. כלומר, נהנתי מאוד מלאסוף איפור. אין כמו לאסוף איפור. יש כל כך הרבה דברים שפשוט דורשים - תסתכלו עליי! כמה יפה אני נראה!

והכיף של להתאפר ולקבל מראה אחר לגמרי. או כמו שלרובנו זה כך ברוב המקרים - שיפור של הפיצ'רים הקיימים שלנו. פשוט שידרוג - בקטנה.

אבל יוטיב הוסיף לחיי אלמנט אחר, הוא "הכריח" אותי לאתגר את עצמי, ללמוד קצת יותר ולאסוף מידע. הוא "הכריח" אותי לחפש ולהתנסות עם איפור.
לכאורה, דווקא מעולם הסקראפ אני מוצאת השראות בכל נקודה ובכל מקום. ובאיזושהי נקודה הייתי צריכה להגיד לעצמי שאיפור הוא לא שונה. נכון, לא נסתובב עם שפתיים בצבע כחול ביום יום, אבל מי אמר שחייבים להגביל את המשחק באיפור רק למראות לבישים?


כשהחלטתי לעשות את הסרטון/פוסט הזה בהשראת ג'וי - החלטתי לקחת את זה בתור אתגר. מעדני שוקולד ואיפור? ביחד? :-P אז זהו. שכן. למרות שברגע הראשוני מאוד התפתתי לקחת את זה לכיוון הטאג הדבילי הנוכחי של איפור עם דברים שיש בכל בית (ובו מורחים אחד על השני כל מיני דברים מטופשים כמו חמאת בוטנים ועוד) - החלטתי לקחת את זה בתור אתגר כאמור. אז כל מיני רעיונות צפו בראש, וחלקם אפילו משוגעים עד מאוד.
בסוף החלטתי ללכת דווקא על המראה החורפי. עם עיניים בצבע שמנת ושפתיים בצבע של כמעט שוקולד - רק בלי להיות חומות (לא מאמינה שזה מחמיא לי מי יודע מה). אפילו ניסיון לאומברה. כי מסתבר שהכיף שלי היה בסוף דווקא לעשות משהו פרקטי. :-) עם ניסיון למשהו טרנדי ומא-גניב כמו שפתיים אומברה.

The one from the makeup artist convention (Malu-Wilz)

 

ביום שני השבוע הוזמנתי לקחת חלק בכנס המאפרות של מלו-וויז. מותג איפור מקצועי חדש יחסית שנחשפתי אליו ממש לא מזמן, ואת הדעות הראשוניות שלי אפשר לראות בינתיים רק בסרטון הזה, אבל צפוי עוד סרטון על עוד מוצרים. 

בינתיים יצא לי להתנסות בחמישה מוצרים, ואני תוהה מה עוד שווה בדיקה. 

המותג מלו-וויז. הוא מותג גרמני ידוע, ואחד מהדברים היותר מעניינים הוא כל עניין הקמפולז' שלהם. מדובר בכיסוי למעשה שנותן כיסוי מלא ואטום, אפילו ממצב של קעקועים. לא בטוחה שזה מתאים לכולם, אבל למי שזה כן - זה מאוד יעניין אותה. 

בעניין האופנתי: המגפיים האלה, שאני לא מורגלת אליהם והם "קשים" יחסית מבחינת המבנה שלהם, קצת מכאיבים, אבל אני לא מוותרת בקלות. ואני יודעת שאני צריכה רק להתרגל. בהתחלה זה היה נורא, בהמשך כבר פחות. טריק אגב הוא ללכת דווקא מאוד בטוח בנעליים ולא מוזר, וללבוש גרבים קצת עבות. בניגוד אל נעלי עקב רגילות או סנדלים על עקב - במגפיים יש את יתרון הגרביים. 

I was invited to a makeup artist convention this past Monday - hosted by the German Brand: Malu Wilz. 

I Just start Learning about this new to Israel - professional makeup brand - and so far I've experienced about 5 products. and honestly? I can't wait to try more.  

One of their key Products are part of the camouflage Line - created for the process of a very full coverage - good enough to cover Tattoos. not sure if this is a must - but for those how would need a very high coverage in order to hide something - this is diffidently an interesting line. 

In the fashion side: these boots. THEY HURT. well, at least not as bad as in the beginning. i'm still breaking them in. it's a good thing to wear some heavy socks to cushion your walk - just in case. 

Shoes: Renuar \ Tights: E-bay \ dress: Asos \ Necklace: E-bay

מגף: רנואר \ גרביונים: אי-ביי \ שמלה: אסוס \ שרשרת: איביי.