מה קורה כששתי פיברואיות הולכות לטייל

במסגרת סקירת ימי הקניות ההזויים שיש לי, ראיתי לנכון לספר לכן אודות יום שלישי בשבוע הקודם. ולמה ספיצפית?

כי ביום הזה, בחרתי להרים טלפון ולשאול את חברתי דניאל, אם היא רוצה לצאת לסיבוב. אחרי היום שהיה לי עם אימא, חשבתי שלא יהיה לי טיפה של אנרגיה. אבל הנחישות אודות השגת הסנדל המא-מם של זארה עשה את שלו וידעתי שאני צריכה להגיע לקניון הזהב, בראשון.  גם לה התאים לצאת מהבית וככה תוך זמן קצר ותיאום קל, אספתי אותה ונסענו.

זה אחד מהאלמנטים של פיברואיות שכן חיות. ספונטניות. אנחנו לא מוותרות. אנחנו משתדלות לא לתכנן אינטסיבי מדי, כי אנחנו יודעים שתוכניות נועדו לאנשים אחרים. לא לנו. אבל ספונטניות מתונה? אם אני מרגישה היום משהו-משהו, אז למה לא בעצם?

אמ-מה, הייתי קצת עיייפה, וככה שתינו, בשיא ההתלהבות: "חנייה! חנייה!". סיבוב עצבני והופ!

דוקרן. :-/

כלומר, עצרנו את הרכב בחנייה (אותה חנייה מהשורה הקודמת כמובן), רק כדי לגלות שיש צליל של "פוףףףףףף" מאחד הגלגלים.

אני לא ממש מסוג האנשים שעולים על דוקרן. בחיי שלא. והרגשתי כמו בחורה שנאלצנו לעצור מישהו שהחליף למעננו את הגלגל. גם תובנה שאנחנו חייבות לטפל בזה מיידית וכמה שיותר מהר, חיפוש אחר פנצ'ריה מומלצת, והופ! הגענו לפנצ'ריה של עמונאל. פנצ'ריה אגב שהייתה ב"יצאת צדיק". אז לא רק שהם מקבלים המלצה מפי - להמלצה הזו מצטרפת ההמלצה של הכט. טיפול יעיל ולעניין, אפילו חיזקו לי את הטסות בשאר הגלגלים. תפילה נוספת על כך שהיה מדובר רק בצמיג אחד ולא כל הארבעה, וגם גילנו שהדוקרנים של החנייה הגדול של קניון הזהב מספקים הרבה עבודה לפנצ'ריה של עמונאל.:-/ מסתבר שהסימון לדוקרנים, לא היה ברור, לא רק לשתי פיברואים, אלא גם לסתם בני תמותה רגילים. זה אומנם לא בהכרח גרם לתחושת אובדן ה-550 ש"ח להרגיש פחות חמוצה, אבל הרגשתי פחות מפגר. בערך.

אני יודעת שלולא הייתי עם דניאל, הייתי מאוד מתעצבנת על היום הזה. אבל משום מה, מצאנו  את עצמנו צוחקות כמו מפגרות. מתלהבות מהרגע, מהשטויות שעברו עלינו, ובכלל מצב הרוח ההיתולי משהו. אחרי זה פינקתי אתת דניאל וישבנו בקפה קפה-קניון הזהב. השירות של בעל המקום היה לעילא ולעילא. שירות אישי לאורך כל הדרך, ואפילו עוגת השוקולד החמה שבדרך כלל לא מספיק מיוחדת בשבילי, הייתה בדיוק במקום. אומנם האוכל היה יכול להיות קצת יותר טוב, אבל הכל היה טעים ובמיוחד עוגת השוקולד. (מה יש לי עם אובססית עוגת השוקולד הזו?:-P)

אני לובשת: 

טייץ: Asos.com \ טוניקת ג'ינס: רנואר \ מגף: Scope shoes

הגישה הזו שאני מתארת, של להרפות, היא גישה שהתחלתי ליישם ולקבל רק בחודשים האחרונים. אומנם תמיד אהבתי "דברים יפים" ובעיקרם שמלות, נעלי עקב והופעה מוקפדת עם איפור. אבל הפיברו' באמת שינתה דברים. ופתאום מצאתי שאין לי כוח להתאפר. או אין לי כוח להשקיע בנעלי עקב ושמלה צמודה. רציתי להיות משוחררת. דווקא מהמקום הזה, התחלתי לסגל לעצמי מלתחה יותר קאז'ולית. היא אומנם לא מושלמת, אבל זה היה עדיף על מה שעבר עליי בשנה הקודמת. ג'ינסים לא משהו, חוסר עניין, מראה זרוק על סף המוזנח. 

מצאתי שיש דרכים להכניס עניין לתוך מראה שלכאורה משדר את הנינוחות שאני מחפשת לפעמים. אני מודה, המגף הזה, היה אחד הקניות היותר מוצלחות שלי בחורף שחלף. הוא פשוט נוח עם סוליית הגומי, עם עקב וודג' ממש לא גבוה. והוא מחמם ומופלא. בקיצור. קנייה מעולה. ללא ספק אפילו.

אהה, ואם תהיתן, אז כן. נמצא הסנדל הרצוי בזארה. וכן, הוא נרכש.

אהה, ועוד כמה דברים ברנואר.  כולל גופיות מדהימות ב-20 ש"ח. אבל על כל זה, בפוסט הבא שלי שכולל גם את הקניות באיקיאה והסיבוב עם אימא ביום ראשון.