The one from Rosh - HaShana! (The Jewish new years!)

2 days and Followed by Shabat - this year it's a nice long weekend in Israel. taking time off work - and for most people it's a family time. it's just the 3 of us this year - while my siblings are spending time at their own in-laws - but it means that it's a quiet time here. not a bad thing in it self. 

I'm completely swamped these days. after this summer's war - my test's were re-scheduled. for the end of this month - together with writing the biggest paper of my law school studies. It's actually something I'm very proud about - but I wish I had more time in order to do a better job. 

Both of my beauty channels are doing ok. trying to keep up with 2 if not 3 videos a week. growing nicely. but my focus is to finish all my school obligations right now. 

This dress is such a favorite of mine. I try to wear it as much as I can justify. even with the same shoes here. it's a midi length so it's a little tricky - but wearing heels definitely help "fix" the problem. 

חינה - ליאור ואלה - The one From the Yamanite Hina

אז נכון, נעלמתי הרבה. אבל אל חשש, יש הרבה בצינורות שתכף יתחיל להציף אתכן עד שימאס לכן. :-) גם הסרטונים יחזרו לקצב קבוע החל מהשבוע.
ולאן נעלמתי?

אז אחת הרשומות שממש חיכתה לה בצד בסבלנות הייתה זו מהחינה. דווקא לבוש החתונה שלי, היה מזעזע ואילו לבוש החינה שאמורה להיחשב "פחותה" מבחינת המעמד - היה מאוד לטעמי.

מצחיק אותי שדווקא כרגע אני מדברת על "חינות" - סמל תרבותי מובהק של עדות המזרח. זה מצחיק, כי אני אשכנזייה אבל הכי לא אשכנזייה מבחינת האופי ואפילו רוב התרבות שלי. משתכנזים? נו טוב, אני מתמזרחת.
גדלתי באשקלון, אומנם להורים ממוצא אשכנזי, אבל בלי אף חברה אשכנזייה לאורך השנים. כל החברות שלי תימניות, טריפוטאליות, תוניסאיות ומרוקאיות. אני בעצמי נמשכת לשילוב הקטלני של חצי תימני וחצי מרוקאי כשמדובר בגברברים שלי, ואני הכי מתחברת לתרבות המזרחית. למעט הקינוחים שלהם למעשה, אני מעדיפה אוכל מזרחי (וקינוחים אמריקאיים.....)
מעולם לא הרגשתי מיוחסת או "שווה יותר" בגלל העדה שלי, ועד גיל 15 לא הייתי מודעת אפילו לזה שקיימת אפלייה מזרחית. פשוט לא הייתי חלק ממנה. התרבות האשכנזית שלי הייתה נסקלת ומושפלת עד עפר, לעומת האשקלונים המרוקאיים. אז נכון, גיל 15 הוא אחלה גיל לגלות קצת מעבר לעצמנו. ועם השנים נחשפתי יותר ויותר לזה. קראתי ספרות ואני קצת יותר מודעת. אני באופן אישי לא מאמינה שלא קיים פה משהו שלא שווה לדבר עליו. וכמו שאמנון לוי קורא לזה - קיימים פה "פערים תרבותיים" מובהקים. אי אפשר להתכחש לזה שיש רק שופט "מזרחי" אחד. ואי אפשר להתעלם מהנתונים. יכול להיות שזה משתנה לאט לאט, ויכול להיות שלא. אבל גם אם זה משתנה, זה לאט מדי.

כשזה מגיע לחינות, אני זוכרת שישבתי ועשיתי ממש מחקר עצמי. מה זה, מאיפה זה מגיע. מה ההבדלים בין תימנית למרוקאית ועוד.
אין ספק שחינות תימניות ישראליות נוטות להיות קרובות יותר למקור ההוא שחגגו בתימן לפני עשרות שנים. בדגש על התלבושות, למרות שבמקרה הזה, החברה שלי, שהתחתנה, עשתה בחירה לא זולה בכלל, אבל בהחלט נהדרת - היא חיפשה קייטרינג חיצוני בשביל לעשות אוכל תימני אמיתי. חוץ מהנודלס עם עוף כמובן. :-)

אני בהחלט אשכנזייה מוזרה, אני ממש אוהבת חוויות כאלה. ולא בקטע של זה מזרחי, זה אחר, זה שונה זה אוריינטלי. אלא בקטע של ללמוד תרבות שונה, וללמוד ממנה. להנות ממנה, להעשיר את החיים בזכותה. אנחנו לא חייבים לדבוק רק בתרבות אחת. וזו בדיוק הטעות. ובכלל, יש הרבה שקשור לתרבות הישראלית ולמיזוג הזה מאשר למקור. (נכון שחינות תימניות כאמור הן די קרובות למקור). 

אני לובשת:

שמלה: רנואר \ נעליים: MNG \ קלאץ': River Isalnd

The one from the Hagara Winter 14 presentation

When I sat down to finally upload these photos i was kinda of shocked. I look tribble! and I'm not referring to the outfit - but to the look on my face. these photos were taken slightly before I went thorough my recent-fibro-flare. I guess it showed after all. 

I'm grateful for my motivation to pull myself out of it. I've been calling it the After-Fibro-Flare-Funk. and for people with living-fibro, I think this is one of the most difficult things to go thorough. 

I'm working on a short video for my Fibro-Journey YouTube channel. So, If you care to see more - be sure to check it out. 

I'ts now February - and besides a stormy few days at the end of December - we haven't really had any sort of winter here. of course - this is not the best. in Israel - the winter is the "wet" season while the summer is dry. I mean - if it rains in May - it's kinda of wired. 

I'm starting to think that this is due to the face that I actually decided to give-in and buy sweaters. real sweaters. I've always hated spending money on winter cloths since winter isn't too long - and I've always preferred fun floral spring-winter. 

but since my recent self upgrade - to more "fashion" and less "fairy-type looks" - I found Pleasure in winter attire. but there's no winter!

Hoping - maybe we'll have a little winter in the time left. no rain also means bad things to the Agriculture here..... and that's never a good thing. 

Boots: Scope shoes\ Skirt: local boutique \ sweater: Asos \ Clutch: Oasis\ Earnings: Unknown

The one in December that looks like June

Shirt: Renuar :חולצה

Skirt: Asos חצאית

shoes: Nine West :נעליים

jewelry: E-Bay :תכשיטים

The beginning of last week start off with been sick. Not very much fun. I latterly had shivers and I felt like I was Freezing - but actually, it was a hot night!

I still have the most annoying Cough that just refuses to leave. I guess until the doctor is in the picture. 

This outfits seems to be an easy going Outfit that I've worn more then once lately.

I've not been to happy putting on cloths and parading around with been more heavier then every. And when you realize that the sun light isn't really helping the situation - then very few posts have been made. 

תחילת שבוע שעבר התחייל עם להיות חולה. כמו כלב. לא כיף בכלל. היו לי ממשרעידות ורעדתי מקור אפילו שהיה חם בחוץ באותו ליל. 

אני עדיין סובלת משיעול טורדני, כזה שלא מוכן לעזוב. ואני מתארת לעצמי שהוא כאן להישאר, עד שהרופא שלי יכנס לתמונה. נוחות היא מילת המפתח השבוע. 

נדמה לי שההופעה הזו היא אחת שאני ממחזרת הרבה בתקופה האחרונה. למרות שלא ממש היה לי מצב רוח בגלל המשקל הגבוה מן הרגיל והעובדה שהתאורה והשקיעה המוקדמת לא ממש מסייעת לצלם הופעות - לא היו ממש פוסטים חדשים. 

מזג האויר הזה מחרפן לחלוטיין ואני מתחילה לחשוב שהוא הגורם הישיר לעובדה שאני חולה, למרות שאני רחוקה מלהיות מאלה שמצטננות. 

יותר מזה? בתחילת השבוע הקודם כשהייתי קצת מצוננת מישהי העירה לגבי זה שאני בלי סוודר ובטח בגלל זה אני מצוננת. אז לא. צינון הוא תוצר ויראלי. אי סוודר=קור. לא וירוסים. בואו נדגיש את זה. בבקשה. ותודה. 

החינה

אזהרה: 
רשומה זו נכתבת מהלב. יש פה עניינים שקשורים לעדה. אם אתם חוששים שזה ידליק אתכם - וותרו. אין פה שום כוונה להתסיס. אני רק כותבת על מה שאני מרגישה וחושבת. 

בואו נתחיל מההתחלה: אני אשכנזייה מקולקלת.
ההורים שלי אומנם ממוצא של צפון אמריקה, אבל גדלתי באשקלון מאז גיל 3. מעולם לא היו לי חברות אשכנזיות בשנים שבהם גדלתי, ואפילו לא הייתי מודעת לעניינים עדתיים כמו אפליית מזרחיים וכל ההיסטוריה שקשורה לזה.

למי שלא מכיר, אולי כאן המקום לציין שאשקלון לא אשכנזיית באופיה.היא מאוד מרוקאית, ולתוך זה אפשר אולי לציין שיש גם אוכלוסייה רוסית ענפה מאז שנות ה-90. אבל כן. מרוקאית.

משום מה תמיד מצאתי חלקים מסויימים בהוויה המרוקאית כמושכים. ובזה, תמיד היה משהו בחינות שנורא נמשכתי אליו. חינות, למי שלא שייך לשושלת מרוקאית/תימנית וכו' - היא טקס שנערך לפני החתונה, בין הארוס והארוסה, ובמסגרתו נהוג למרוח חִנה - שהיא ראשי תיבות לחלה, נידה והדלקת נרות. תזכורת למצוות של האישה הנשואה לפי ההלכה היהודית. מעבר לכך, נהוג למרוח את החינה בצורה של מטבע על כף היד - כשסמל לשפע ועושר שהסובבים רוצים לאחל לזוג המאורס.
כמו כן, נהוג להעניק לכלה מתנות של תכשיטים. במובן מסויים הרעיון הוא שלאישה תהיה רשת ביטחון כלכלית במידה ויום אחד הנישואים יתפרקו. מעבר לכתובה, יהיו לה את התכשיטים שלה. כיום, המנהג התפתח לזה, והגברים "זוכים" לשעון הולם.


את התכשיטים שהכלה מקבלת, היא נוהגת לקבל מחמותה והאמת? שממה שאני מכירה, הכלה בוחרת אותם. שזה לטעמי הדבר הכי טוב בעיניי. עוד דבר שאפשר לשים לב אליו - הוא העובדה שהסבתות נוטות לקחת חלק מרכזי מאוד בחינות. ולו רק ממקום של כבוד. לרוב הסבתות התרבות המרוקאית והחינה בהן - היא עדיין אלמנט מאוד חזק מהזהות שלהן. לראות נכדות ונכדים מתחתנים זה רגע משמח מאוד. אם החתונה בישראל היא מאוד מערבית ומאוד ישראלית האמת - אז החינה זו התזכורת לחלק מהתרבות שהן גאות להיות חלק בזה.  יש נטייה לפרגן בצמידי זהב כדי להפגין את המקום הזה.

חוץ מזה נהוג להכין סלסלאות. משפחת החתן לכלה ומשפחת הכלה לחתן. בצורה לא מפתיעה בכלל, הכלה זוכה בהרבה יותר. :-) אני הופקדתי על תפקיד הכנת הסלסלאות. כן, היו שלושה במספר. לשמחתי, נראה שגיסתי אהבה את הסלסלה. היה חשש מסויים מבחינת עניין הניסויים בבעלי חיים, אבל אני הרכבתי סלסלה בדגש על מוצרים איכותיים, זה שכולם, למעט המייקאפ (במקרה הזה הצעתי לרכוש אחד משניים- הביבי קרים של אנה לוטן או המייקאפ הכי נמכר בסופר פארם...:-P שהוא לא בדיוק "כשר". בסוף הוחלט על המייקאפ). חוץ מזה הוכנה סלסלה שאני אישית מאוד אהבתי, שקראנו לה "הסלסלה היהודית". פמוטים יפיפים, ברכת כלה קטנה, הפרשת חלה קטנה וסדר הדלקת נרות ממוסגר. סידור עם חריטה של שמה, וכיסוי לחלה.

אחותי אומנם התחתנה עם גבר שלא נוהג לחגוג חינה, וזאת למרות מוצאו, אבל גיסתי המקסימה מגיעה ממוצא מרוקאי. כזה שאין ספק אפילו שיחגגו חינה. לאחי היו קשיים מסויימים. לשמחתי, הוא נשען עליי. לשמחתי הוא השתחרר. והכי לשמחתי - הוא כל כך נהנה בערב החינה ובחגיגה ולגמרי זרם עם הכל. מה שמוכיח שאין עליו.

לחינות, יש בהרבה מקרים מלבישות לאירוע, שדואגות להלביש ולהתאים לכל בעלי האירוע העיקריים את הבגדים. לחתן ולכלה מתאימים לפחות 2 סטים - כשכבר ראיתי שאפילו יש 4 החלפות. האמת שזה כיף. לפחות בשביל מישהי עם תפיסה כמו שלי ואהבה כלפי כל מה שצבעוני.
וזה אחד מהדברים שבאמת הכי משמחים אותי בחינה. האוכל העשיר, האנשים המחייכים, והבגדים.... צבעוניים. בטירוף.

אני החלטתי ללכת על השמלה הורודה הזו. הייתה גם שמלה בצבע טורקיז, שהצבע נורא החמיא לי, אבל היה משהו מאוד מגניב בשמלה הורודה, וידעתי שלא ייצא לי להתלבש ככה עוד פעם. אז בחרתי ונשארתי בורודה.
על האיפור הופקדה שחר גפני, וקיבלתי טיפול אייר בראש לתפארת.

אין לי מושג למה אני נראית כל כך כועסת בתמונות. אבל כנראה שאין לי נטייה לחייך. :-/ בתמונות של החתונה זה קצת השתפר.

תודו שהם יפים. :-)

הטאב3 נוסע ברכבת ישראל

לפעמים אני תוהה אם התמונות שלי באינסטגרם הם פרסומת לרכבת ישראל. למי שלא עוקב אני אגלה שאני משתמשת ברכבת ישראל בזמן האחרון. אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא התקרבתי. 

מה לעשות, יש לי קטע מוזר כזה של שליטה ואני אוהבת את הרעיון של היכולת לשנות תוכניות ברגע אחד. תוסיפו את המחיר היקר יחסית שהיה עד לא מזמן והעובדה שלתחבורה הציבורית יש עוד הרבה לאן להתקדם והופ. לא ממש אידיאלי. אבל אז רכבת ישראל קבעה מחיר סטודינטלי חדש באמת ועכשיו זה כבר משתלם. 

ועכשיו לעניין האינסטגרם?

בגלל שאופציית הרכבת מציעה בסופו של דבר זמן ונוחות יחסית אני נוטה להשתמש ברקע של מושב רכבת כדי להציג את האקססוריז "הגדולים" שלי. נעליים ותיק. אבל תמיד ברקע- מושב הרכבת הכחול עם לוגו הרכבת באדום.

אחד היתרונות הבולטים של נסיעה ברכבת הוא באמת עניין הזמן. זהו זמן שאנשים רבים מנצלים לעבודה, שיתוף שאר תושבי הרכבת בתככיםשל חיי החברה שלהם, משחקים, קריאה או שמיעת מוסיקה. 

כמו שכבר נחשפתם בפוסט הקודם שלי, אני נוטה לסחוב את כל הבית. תופעה שרק מועצמת כשאני נוסעת בלי האוטו. אבל ביום חמישי, נסיעה ברכבת שממש הייתה "קפיצה לתל אביב", הפכה לקלילה יחסית. פתאום לא הרגשתי צורך לסחוב את כל הבית. 

ההבדל? היה לי את הטאב 3. מצאתי את עצמי עושה סידורים, עושה את רשימת המטלות שלי, עובדת על הערוץ, מתעדכנת בפייסבוק כמובן. גם מצאתי את עצמי אשכרה יושבת על המיילים שלי בגלל גודל המסך השפוי, ומה שלא תיארתי לעצמי שאני אעשה זה כתיבת פוסטים. כל עוד לא נסחבתי עם לאפטופ לפחות. אז כן. הופתעתי.

כבר יצא לי להיסחב עם לאפטופ שלם רק כדי לנצל את הזמן הזה. לא לבזבז את זמן הנסיעה. למיותר לציין שנסחבים עם לאפטופ משפיע גם על הגב, אבל גם מצריך שהשולחנון ברכבת יהיה פנוימולך. וכמובן - העובדה שכל העולן רואה במה אתה מתעסק. כל אלה דברים שלא מהווים בעיה בכלל כשאתה עובד עם הטאב. פתאום... יותר בא לי לסוע ברכבת. מוזר.בהחלט. 

על הפנים: 

מייקאפ: ביוטיקר / פודרה:  ביוטיקר / ספריי קיבוע: e.l.f. / ברונזור: ביוטיקר / צלליות: פלטת 88 מטאלית / איילנר: בורז'ואה / מסקרה: בורז'ואה.

אני לובשת: 

שמלה: רנואר / נעליים: Zara / צמידים: טופ10 / עגילים: המשביר לצרכן / תיק: nine west/ טאבלט:  sumsung

הרשומה נכתבה במסגרת היותי אחת מהמוביילריות של  תפוז.  

אפשר לראות פרטים נוספים, אודות מכשיר הטאבלט, הגלקסי 4, ועוד - באתר החברה: www.samsungmobile.co.il