נעלי הקסטרו החדשות

את סיפור האהבה-שנאה שלי עם קסטרו ייתכן שאתן מכירות. 

כשהייתי תיכוניסטית קסטרו הייתה החנות שאליה נמשכתי באופן טבעי. היא ממש הייתה חנות הבית שלי. בקניון גירון שבאשקלון. היא איכלסה מידות סבירות עד 44, ונאמנות למידות, והיו לי משם כל כך הרבה רכישות.... חלק מהפריטים אגב, עדיין ברשותי.

הייתה לי שמלה מדהימה שעד שהיא לא התפרקה (ממש התפרקה!) לא נפטרתי ממנה. השמלה השחורה הכי מוצלחת שלי (כמעט, עד בואה של השמלה השחורה הזו), הגיעה משם. בקיצור, איכותית. והמחירים היו קצת יקרים אבל תמיד הסתדתרי איכשהו. 

אבל אז, משהו קרה. או שהשמנתי או שהשמנתי וקסטרו הקטינו מידות. לדעתי זה היה שילוב של השניים כאמור. תוסיפו לזה את עניין הפרוות שהעיף לי את הסכך ולא בקטע טוב - ובכלל. 

ובשנים האחרונות מצאתי את עצמי מאוד אנטי-קסטרו. כל כניסה שלי בשנתיים האחרונות, הניבה אי תוצאות. שמלות במידה 44, שנראו כמו קונדום לא מוצלח, מידה הכי גדולה עד 40 ועוד כהנה וכהנה. וככה, חוץ מזוג מליסה לא ממש קניתי משם משהו. אבל. לאחרונה נעשו שלוש רכישות (!!!) משם. בלייזר מנטה (שנרכש על ידי אימא אחרי מסע שיכנועים ושיחודים) ושני זוגות הנעלים האלה. 

ומה הסיפור מאחורי הנעל המדהימה הזו, כי היא לא סופר זולה (360 ש"ח)?

אז ככה, כבר חודשיים כמעט שהיא בחנויות. בוודאות. וראיתי אותה לראשונה בסניף בראשון, והתאהבתי. אבל נמנעתי ממדידה כי אני נמנעת מקסטרו. ולמרות ששוב ושוב הצצתי בקסטרו לנעליים האלה, לא קניתי. 

ואז, כשמדדתי כי לא היה לי מה לעשות בזמן שאימא מדדה (ורכשה גם מספר פריטים מאוד מאוד מוצלחים!) בגדים אני נפלתי על אלו. הן נוחות. בטירוף.

אבל ממש. כמו כפפה!

העקב הוא עקב בינוני דווקא, ואחד מנטה-בז' והשני קורל (לכיוון האדום, לא הורוד)-שחור, והן נוחות מאוד מאוד מאוד!

מה שהזוי הוא שעם הבוהן השבורה שלי דווקא רוב הברירות הטבעיות נשללו. הניו באלנס שלי, גם הריצה וגם ההליכה, נעלי בלרינה, ומגוון שונה של נעליים. שלא לדבר על הסטילטו כמובן. אבל אלה פשוט הפכו למדים שלי. ואם הייתה לי תחושה שאחרוש עליהם בגלל הגובה המוצלח, עכשיו אני יודעת שאחרוש עליהם כי הן פשוט... הכי אהובות עליי!

אז זהו. הנה. תודו שהן מדהימות. :-)