The one from my 31'th Birthday - יום הולדת 31, פוסט באיחור

לאט לאט.. בלי ששמתי לב. המספר השתנה.

לא בת 30 יותר. 31.

גיל סתמי, ריק כזה. 

ואי אפשר להעביר עוד יום הולדת בלי לסכם. 

ולכאורה, שוב, גיל סתמי.

לכאורה, אין נקודות ציון משמעותיות בשנה האחרונה. טרם מצאתי התמחות, לא בדיוק סיימתי את התואר אחרי שנותר חובה אחת בת 2 נק"ז, ולא עזבתי את הבית או מצאתי זוגיות משמעותית. 

ועדיין. אני מוצאת את השנה הזו כמוצלחת מאוד. בה חזרתי לעצמי. בה חזרתי לעבוד על בסיס יום יומי, בצורה מסודרת מאז האיבחון של הפיברו (בשנה הקודמת חזרתי לעבוד בכלל, וזה בהחלט היה קשה).  חזרתי לתחום שממנו באתי (משפטים) וחזרתי לבלוג שלי בצורה לא מחייבת (מה שאני באמת צריכה והכי מתאים לי).

אז השנה, הייתה השנה שבה חזרתי להנות מהחיים. הדברים טרם התייצבו. המצב הרפואי חזר לשליטה גם אם מדי פעם אני צריכה לבקר את רופאי מחלקת פנימית ד' בברזילי (ולמדתי להתמודד עם החרדות שכרוכות בזה), במצב שבו אני מנהלת את הסוכרת שלי ולא היא אותי.

שאני מציבה את עצמי במקום הראשון ובן זוג, לא נמצא שם. מזה הרבה שנים. לא בן זוג ספציפי וגם לא החיפוש אחר אחד כזה. מטבע אופיי - אני נוטה להציב את בן הזוג שלי כמישהו שחשוב לי ממנו וסדר עדיפיות גבוה. והחלטתי שפשוט אין לי זמן לזה.

למדתי להגיד בלי להתבלבל - "אני שונאת את הפיברומיאלגיה" שלי ואני לא מרגישה שום צורך להתנצל על זה. אני לא רוצה לראות מה הטוב שיצא לי ממנה. היא הרסה לי את החיים והייתי יכולה להתקדם הרבה יותר בלעדיה. אין בה שום תועלת ולא הפקתי ממנה דבר. נקודה.

קיבלתי איבחון רפואי משני "קטן" (שחלות פוליצסטיות) שפתאום עשה לי המון סדר בהרבה דברים שסבלתי מהם מגיל צעיר. פתאום  ההפרעות אכילה נראות אחרת. פתאום ההטפות של הרופאי סוכרת והרופאי ביה"ח נראים אחרת. ואני רגועה.

נהייתי שלוה לצד החרדה הטבעית שלי שנובעת מחוסר התייצבות במישור הכלכלי. אבל אני חותרת לשם ואגיע לשם בסופו של דבר. נכנסת לתוכנית הבראה לשלב השני שלה החל מספטמבר ובתקווה - בשלב השלישי והאחרון - אגיע עד ינואר. 

בסופו של דבר, לא מדובר באיזה סיכום משמעותי. יום ההולדת שלי סימן בדיוק את מה שאני: 

חגגתי אותו בחלקים עם אנשים שונים מרחבי החיים שלי כשאני בוחרת פעיליות שונות ומפוזרות ולא מעמיסות. בדיוק כמו שאני חיה את החיים שלי עכשיו: מלאים, עשירים, מגוונים ומלאים אנשים שאני אוהבת. 

ההופעה הזו מיום שישי שיום לאחר היום הולדת שלי. בחרתי לבלות אותו עם חברה מהצבא שתמיד סימנה בשבילי את האישה הרצינית, הבוגרת ומעוררת ההשראה. רציתי להיות כמוהה במשך תקופה משמעותית בצבא. ואני לא מתביישת להודות ולומר לה את זה (אור. זה בשבילך). 

כשהיינו במקס סטוק בפתח תקווה, פנתה אלי אם שהייתה עם הבת שלה. הבת שלה רצתה להגיד לי שהיא אוהבת את הזר שלי. שאלתי אותה אם היא רוצה שאסביר לאימא איך עושים אותו שהייתה קצת המומה - שזה תוצרת יד. היא שמחה לקבל את ההכוונה ונראה לי שעשיתי לילדה את היום. 

כשהסתובבתי ככה, היה ברור לי שאי אפשר לפספס אותי. גם זר ענקי, ורוד, עקבים והכל על 1.75 לא קטנים (גם לרוחב ולא רק לאורך), וזו בדיוק מה שאני. אם כבר אתם הולכים להסתכל עליי - אני הולכת לתת לכם סיבה. 

ootd march 20 2016 הופעה יומית

ootd 29 March 2016 הופעה יומית

כן. אני מודעת לחלוטיין ל"אווירה" על הרצפה. חתול שהתחרפן על חתול אחר ליד אוכל גרם לבעיה פה. תוך כדי צילומים לא פחות ולא יותר. 

השמלה הזו היא שיחוק מלורד קיטץ'. אני חייבת לציין לשבח את סניף אשקלון במיוחד. אני מודה שעל אף העובדה שיש לי לא מעט יציאות מוצלחות מלורד קיטש, שפעמים רבות גורמות לכך שאנשים שואלים אותי מאיפה הפריט (כמעט תמיד שמלה) - בסניפים אחרים אני פשוט לא מוצאת את עצמי. 

השמלה הזו היא שמלה שנורא התלבטתי אם לקנות לאחותי גם. ובסוף אני יודעת. שזו שמלה שאהנה ממנה מאוד (ובפרט במחיר), וכשימאס לי אחותי תעוף עליה (בשנים האחרונות הורשתי לאחותי לא מעט פריטים ואני מאוד שמחה על כך. קשה לי להיפרד מחפצים כמו שציינתי לא פעם - אבל כשזה ולך לאחותי זה לגמרי הופך את זה לקל יותר. כולל טוניקה שלבשתי פעמיים ואימא שלי לא הפסיקה לומר כמה זה יפה על אחותי... :P) 

שמלה: לורד קיטש (94 ש"ח!) 

נעלים: asos

האיפור כאן הוא אחת הפעמים הראשונות שהשתמשתי בצלליות של מייקאפ גיק. ומה אגיד ומה אומר. רק עכשיו יצא לי לרכוש אותם וההתלהבות שלי (גם שלושה חודשים לאחר מכן) לא פחתה לרגע. משהו שלא קורה לי בדרך כלל דווקא בגלל שיש לי הרבה יותר איפור מבן אדם נורמלי ושפוי). לא אפסיק לחשוק בעוד ובמיוחד שלאחרונה הנחתי ידיים על 8 מהסמקים הקודמים שלהם (אם ידעתי שהם מוצאים את אותם צבעים בדיוק בפורמולה חדשה, לא הייתי עפה עליהם כל כך מהר... :P)

OOTD March 16 2016 הופעה יומית

אחד מהמראות שאני הכי אוהבת.

חולצה: תמנון

חצאית: So-Simple

נעליים: אסוס

משקפיים: Pieces

עגילים: Top10

לצערי, ההופעה היומית הזו סימלה את סופן של נעלי המנומרות שהתפרקו סופית אחרי שנחרשו עד דק. ניפרד מהן בכאב. 

משהו בצבע המנומר היה שלמות, בלרינה מבד ולא מבד מבריק (יש לי עוד מנומרות כהות יותר אבל מחומר מבריק). 

אני קשה נורא בפרידה מחפצים שאני אוהבת. ומצד שני- משתדלת מאוד להזכיר לעצמי. "זו רק נעל". ובאמת לסנן ולהיפטר ממה שנהרס. ועם זאת, למרות שאת זה סיגלתי לעצמי לא לאחרונה - זה רק לאחרונה שלמדתי שצריך ללבוש, להנאות ולהפיק את המירב מהפריטים גם במחיר של יהרסו. 

הרי מה הקטע בלהחזיק אוסף נעלים שלא נועלים אותם, נכון? 

OOTD march 16 2016 הופעה יומית

When it was still some what cold enogh so you could wear boots.... 

שמלה: אסוס

טייץ: אסוס

ג'קט: ketty

מגפיים: to-go shoes

ootd march 09 2016 הופעה יומית

Shirt: Pink clove

Skirt: Asos

Shoes: Renuar

OOTD 10 april 2016 הופעה יומית

Dress: So simple

Shoes: Renuar

lips: J.cat

I am FAT.

In a world where plus size is getting more place in the public eye - I would think that plus size issues would diminish. But when girls like this - are the "model" for what a plus size women looks like - the issues only seem to get bigger. But not in the plus size bigger - just bigger.

For the most part when talking about how appropriate it is to have plus size in the fashion world - people often use the justification of the need to show more body types when in fact - the plus size  models of today,

Lura wells - look's pretty thin and fit to me! 

Couldn't be less representative of this desire, or actual need.



As a plus size girl my self - I've been looking at the media for a long time. Going thorough endless images - and
Thought about what I should look like, or how everything will be OK - if only I'll lose some weight. Like most girls in today's western culture.
And then, slowly but surly we started to see the "Plus-Size-Girl". The anti Representation the skinny, supposedly anorexic model which ruled the cat walk and our minds.

Now, in 2014 - we can even name some famous  models that happen to be plus size. And incredibly beautiful. Not shame in that. In fact - More power to them.

But the problem is, that in the plus size world - the higher the number on the scale is - the more diverse body types you tend to get. But while in the "skinny" modeling world you have some diversity (1), the plus size model is very typical . She's has that famous curvy body - that presently I would love to have. She tends to be closer to that famous golden ratio - and even more then "regular" women - because the plus size model is always under a microscope. Not only is she Representing her self and perhaps a brand - but she's supposed to also be the spokes person for the entire plus size community. And they really our not. 

And then you got to 9gag. Great laughs and memes to make any kitty lover like myself have a good break for the soul. Until you see what some people think as been "curvy" or "plus-size". You see - nobody wants to see the "F" word. Got forbid. So you have the plus size girls - with near perfect complexion, stunning figure and long lasting legs - and then you have everybody ells - that does not fit into the little box.
FAT.

Say it with me. It's freeing!
I AM FAT.

I'm plus size, and curvy and big, and beautiful - and I have a brain and self esteem.
And I'm proud to have the body that I have. Even if I don't have perfect double d's.

I spent at least 2 years leaning about how words and the use of certain ones - can change the meaning. How the same word can mean different things in different culture - and when I say cultures, I don't just mean the ones in Africa. Sometimes a block way - you have a completely different culture.

We need to understand that the plus size image that we tend to see (2) - are really just a slightly larger version of the same model that we saw in till know. I'm not saying that this was not necessary, or that they don't give some what of a contesting represents for the skinny model. But, Most women will never look like those models.
If you are skinny you tend to look a certain way. So, up till know - you could starve (or try to), Because the goal was to loose weight in order to fit into the box. So supposedly this was the ??? Of the classic American dream  that anyone could make it.
But the plus size girls - are either "it" or not. You either have that amazing figure, or not. And for most of us - we don't have that "it".

And that's OK. That's what we need to understand. We need to start calling the plus size models fat. And we need to hit all those idiot Neanderthals with a meme app with a large stick.

We need to start neutralize the negative context from the word "fat". Is just my body. My body is fat. (imagine my smiling as I say it). That's it. That's all it is. It's not a derogatory word. It's not an insult.

So in the end - what's the big deal? The problem is - that we, as women are still some what controlled to believe that we should only look a certain way. (or 3 ways out of hundreds of possibilities). Also - when asos.com uses a model that is clearly "smaller" than I am (and I'm a UK18 and I don't have curves!) - that's insulting. Because when you shop for a UK26  - you don't need to see someone that is suppose to be like you - the proud fat chic that we are - and she's really not. That's the problem. Plus size models are no more then "regular women in reality. And bigger women in reality - don't really have too much representation in the media - as if to say - that they don't deserve it.

More then anything - we need to understand that absence of a particular group within the media - or "Re-Labeling" a certain group has a direct effect on us as media consumers. At that's the problem. Because just because real large women are barely in the media - does not mean that we don't exist.  

(1) But not too much - the models still tend to be tall Amazonian gorgeous, long legged women. 

(2) And yes - I Know that there are some exceptions. not all plus size girls in the media our the same little box.