‏הצגת רשומות עם תוויות 2013. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות 2013. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 22 בדצמבר 2013

spotlight: יום העסקים הקטנים, זרקור על שני עסקים קטנים

לכבוד יום העסקים הקטנים, התבקשנו, בלוגרים כאחד, לקחת חלק בפעילות של לידרס.

לחלק מהעקרונות ולאידיאלים שלי כבר בוודאי נחשפתם, בטח ובטח מי שצופה בי ביוטיב. חלק מהעניין של לא לנסות בבעלי חיים, ולקנות רק מחברות מסויימות גורם לך לחשוב. לאט לאט רוב חברות האיפור נרכשות על ידי תאגידים, וחברות שונות, בעצם שייכות לאותם תאגידים וכולם נמצאים באותם קבוצת שליטה.
נכון, זו חשיבה חתרנית קצת ביחס למה שהתבקשתי לכתוב פה, אבל אני לא יכולה להתעלם מזה, ואני גם מבקשת מכם להקדיש דקה למחשבה.
לחלקכם זה בוודאי יותר קל לעיכול - כי אתם בעצמכם עצמאיים או עסקים קטנים. אתם כבר יודעים שהמצב בישראל של שליטה גדולה בידי מעטים - היא כבר חלק מהנוף הישראלי.

על עיקרון פראטו שמעתם?
עיקרון פראטו שאוב מתוך עולם הכלכלה, ובבסיסו עומד עיקרון של חלוקה של 80-20. לדוג'? 80 אחוז מהעושר בעולם נמצא בידי 20 אחוז מהאנשים בעולם. בדרך כלל, גם נהוג למצוא שהעיקרון הזה רלוונטי לשליטת תאגידים. אלא שבישראל - המצב כל כך קיצוני שזה כבר 90-10. ואם לא היה ברור - 90 אחוז מהשליטה מצוי בידי כ-10 אחוז מהמשק.

נכון שהקמפיין הזה שוגר על ידי תאגיד בעצמו, אבל כנראה שאפילו התאגיד מבין שאם לא נתמוך באנשים הרגילים, העצמאים, כולנו נפסיד. אפילו הם כבר הבינו.
ולכן, בתאריכים 2-3/1/13, נציין את יום העסקים הקטנים. איך? נקנה באותם ימים רק בעסקים הקטנים. בירקן השכונתי ולא בסופר, בבוטיק מקומי ולא ברשת בינלאומית. וכיוצא בזה.

אז אני הולכת לזרוק לכם קצת אור על שני עסקים קטנים פה. כדי שאם בכל זאת לא מצאתם עסק קטן לקנות בו - הנה המלצות.

אופנה: בוטיק ונילה סקי, שרית ברוטמן.
מדובר באחת הולוגריות הגדולות בישראל, שביחד עם חוש טעם וחוש עסקי מפולפל הקימה את בוטיק האופנה ונילה סקי. בזיכרון יעקב, במושבה פסטרולית ממש, בתוך ביתה, הקימה שרית את הבוטיק. היא נוסעת לאיטליה במיוחד כדי להביא את הבגדים שלה, שנבחרים אחד אחד.
נכון שבשלב זה עניין המידות טיפה בעייתי, ולא אשלה אתכם בקשר לכך. אבל מצב האקסוסוריז בהחלט מפצה על כך אם כבר הגעתם לשם. אם אתם בזיכרון יעקב, אתם מוכרחים להיכנס לבוטיק של שרית. כי מילא שהפריטים מדהימים ואיכותיים ברמות שאי אפשר לתאר (מבדיקה אישית), לא רק שהם ייחודים ואין באמת הרבה פריטים מכל דגם (אם בכלל יש יותר מאחד) - אלא שגם המחירים דווקא לא רעים בכלל.




מאפרת: שחר גפני.
אז על שחר בוודאי כבר שמעתן, בהקשר כזה או אחר של הבלוג או הערוץ שלי. ואני לא אשקר על הקשר ביננו. אבל להיכנס לפוסט המלצות - זה כבר בגלל העבודה הקשה שלה.
רוב הנשים בישראל בשלב כזה או אחר ישתמשו בשירותים של מאפר מקצועי. גם אם אנחנו לא סלביות, או דוגמניות צמרת, כשמגיע אירוע, רבות מאיתנו ינצלו את ההזדמנות כדי להרגיש כמו מלכות ליום אחד. אז דווקא בגלל זה חשוב ללכת על מישהי שיודעת את העבודה. מישהי שקשובה.
נכון שהאופציה ללכת על שירותי איפור של חנות איפור כזו או אחרת, קיימת תמיד, אבל כדי שתיקחו בחשבון את הנזק הכלכלי שעושים. עם ראש יצירתי, קשובה ללקוחות שלה, כישרון בלתי נדלה ומשיכה למה שחדשני- כמו שיטת האייר בראש, אתן פשוט לא יכולות לטעות.
http://gafnyshahar.wix.com/shahargafny
ליצירת קשר: gafnyshahar@gmail.com
נייד: 0546733758

בגדול, מדובר בדוג' טובה - נכון שחוסכים כמה שקלים פה ושם, אבל בפועל גורמים לתאגידים לצבור עוד כוח וממון ודווקא באזרח הקטן פוגעים. מה שבסוף מביא לפגיעה בכלכלה כולה, וגם לנו.

ובנימה זו: הנה הסרטון של היום, שהוא הפקה שעבדתי בה כסטייליסטית ביחד עם שחר.



ואם אתם בעצמכם עסק קטן - חשוב לדעת שביום זה אתם מוזמנים ליהנות מחבילת קידום לעסקים ואולי לזכות בפרס בשווי 30,000 שח. לפרטים נוספים היכנו לhttp://www.mako.co.il/special-small-business.



ואתם, מי העסק הקטן שקרוב לליבכם?

יום חמישי, 19 בספטמבר 2013

Candice Swanepoel - ווג מקסיקו ספטמבר 2013

אני נתקלת בשערים של מגזינים לעיתים קרובות. אבל נדיר מאוד שאני כל כך נתפסת על שער מסויים שאני הולכת לחפש את ההפקה האופנתית. זה אחד מהמקרים הנדירים האלה. משהו בדוגמנית אבל גם האדום הזה והשמלה והגזרה... פשוט שבה אותי.














יום שבת, 17 באוגוסט 2013

The one from the Castro Fashion Show

האמת, שכשהתחלתי להתלבש באופן מודע, איפה שהוא שם בגיל 15 לערך (כן, מה לעשות, בדור שלי מודעות אופנתית לא התחילה מוקדם מדי.... פרחתי קצת מאוחר, אבל באמת שרק קצת...), קסטרו הייתה החנות האהובה עליי. עד היום יש לי שמלה שחורה קטנה מהם שאני מעריכה והיו לי שמלות אחרות שחרשתי עליהם עד שהן ממש התפרקו....

כך שכשהוזמנתי לתצוגת האופנה כמו גם השואו רום - התרגשתי.



לפני שבועיים קיבלתי הזמנה ל- ShowRoom של קסטרו במשרדים שלהם והשבוע הגענו לתצוגת האופנה. בעוד שלשואו רום הגעתי באיחור.... (פויה) דווקא לתצוגה, הגעתי, כהרגלי בקודש, מוקדם להחריד. התנסתי ברכבת ראשון- תל אביב (החנתי בראשון ואז לקחתי את הרכבת ממשה דיין למרכז הירידים). למרות שבהתחלה משום מה, הוויז בילבל אותי לגמרי ושלח אותי לרכבת ראשונים (!). ומי שמכיר ויודע מה ההבדל, נגיד שמדובר בשתי הקצוות של ראשון לציון. ממש שתי קצוות. מזל שגם לרכבת הזו כיוונתי להקדים. הגעתי לרכבת, שילמתי 21 שקל טובין ותקלין להלוך וחזור, קניתי לי זירו וחיכתי לרכבת.



אני לובשת: 
שמלה: E-bay \ נעליים: New Look \ שרשרת: Top10




למרכז הירידים הגעתי כנראה... ראשונה מבין המוזמנים. רק אני, הבחורות שחילקו את הכרטיסים ואנשי קסטרו והיח"צ. מה שאולי לא ציינתי זה שבאותו יום היה לי גם מבחן במשפט בינלאומי-פומבי. כיף כמו שזה נשמע. אז לא שקטתי על השמרים וניצלתי את הזמן ללמוד. למי שתוהה - הכי קל לי ללמוד זה בהליכות קצרות הלוך ושוב. כך שכשיש לי תירוץ לעשות את זה, כמו במסדרונות של המכללה, או ברחבי הכניסה לתצוגת האופנה של קסטרו - אני ממש לא סובלת. ולאלו מכם שתוהים - על נעלי עקב, דווקא עדיף להתהלך ולא לעמוד נקודה אחת במקום.

אנשים התחילו לטפטף אט-אט, ובשעה 9:25 הגיע רני רהב שריחם על המוזמנים בחוץ, ואמר שאולי נפתח להם את הדלתות כדי שלא יעמדו בחום? אני אגב, נשארתי בפנים מהרגע הראשון ואף אחד לא ניסה להעיף אותי. כנראה שנראתי חלק מהמקום (ואי אפשר להגיד שלא שמים לב אליי. בטח ובטח לא על נעלי עקב אדומות.:-) )אבל במקום התעקשו ורק בשעה 9:30 על הדקה הם פתחו את הדלתות. כרטיס והופ לתוך האולם. אוכל ואוכל ואוכל. היה שווה. מודה. קישים קטנים וטראפלס שוקולד. כל מה שהייתי צריכה להשלים את זה היה זירו והייתי יכולה להיות בן אדם מאוד מאושר. עוד יותר ממה שכבר הייתי.

אוקסנה, שיר, ורד המדהימה ודיאנה המש(ו)געת, אסיה וכמובן יאנה - כולן היו.  מדהימות, משגעות. אייקון אופנה, כל אחת בזכות עצמה.

אחד מרגעי השיא היה כשדיאנה ניסתה לצלם אותי ליד "הקיר", ובדיוק עבר גבר בין לביני ובין יאנה, הוא התנצל, אני חייכתי, הושטתי את היד במחווה שיעבור, והוא הכריז שגם הוא רוצה להצטלם איתי. דיאנה חייכה, ואני אמרתי - אני הולכת לאכול סרטים שאני לא יודעת מי זה, נכון? :-)
דיאנה אמרה "כן".
אחרי שהצטלמנו, שאלתי אותו לשמו, והוא אמר "מוטי". שאלתי איזה מוטי והוא ענה... "מוטי רייף".
התגובה המיידית שלי הייתה "עכשיו אני אוכלת סרטים". והוא חייך וצחק והמשיך לדרכו.

אני ויאנה - מLace and Chiffon
לצערי - לגמרי מטושטשות.:-( 


אני וורד, מ- VeredStyle


והתמונה הזו לגמרי מוקדשת לשחר...;-) 

(היו ולא צולמו אך כאן ברוחן: גם אסיה ודיאנה...) 



אחרי שהתיישבנו במקומנו, במקום לא רע בכלל ומלמעלה, שני מטר ממטרופלין שהיוו את מוסיקת הרקע לתצוגת האופנה עצמה, שני נאומים קצרים והתצוגה החלה. חולקה לשלושה חלקים, כשבתחילת כל חלק גל גדות יצאה ראשונה, ואחרי כל קולקציית הנשים, לאחריה קולקציית הגברים ואז החלק הבא.
אני צילמתי בוידאו לפחות את החלקים שרציתי - וכן, נסחבתי עם החצובה. אני המוזרה הזו. אבל אני גם נהנתי מהתצוגה עצמה וסימנתי לעצמי שמלה שאני משתוקקת אליה ואני אורבת לה כל יום לראות אם היא הגיעה לאתר. גם מקווה ומתפללת שהשמלה תהיה אחד מהפריטים שכן יתאימו לי. ממשיכה לחכות לה בשקיקה.

התצוגה בהחלט הייתה חוויה ויזואלית נהדרת ואני בהחלט סימנתי לעצמי פריטים נחשקים.


יום רביעי, 14 באוגוסט 2013

אז מה קסטרו מציעים לנו לחורף-קיץ 2013/14?

כמו שכבר אמרתי ברשומה הקודמת שלי על תצוגת האופנה של קסטרו, יש משהו חדשני בקסטרו, שמתעקשים להיות מותג ההלבשה של כל גבר ואישה (ובקרוב גם לילדים...) ישראליים. הם לא רק מייצרים בגדים, הם מעצבים קונספט, מנסים לכוון למספר כיוונים, אבל מתחת לכל מותג הם מגבשים רעיון גמור ולא בליל בלתי מוזר.

את הבגדים של קסטרו מחלקים לשלוש קבוצות:
Red - קולציית הקאזו'ל שלהם. העונה עומדת בעיקר על שנות ה-90, מחזיר אותי עמוק לימי הגראנג' שלא הייתי חלק מהם, אבל בהחלט מחזירים אותי בחזרה לקליפים ישנים של נירוונה וסאונדגראדן.
Blue - קולקציית הג'ינס שלהם כשלא הכל ג'יינס. הייתה שם חצאית ג'אקרד מדהימה שלא רק אני ריירתי עליה. מדהימה, גם על המסלול וגם בשואורום.
Black - הקולקצייה המחוייטת, הרשמית שלה. מה שעל פניו, ולא רק על פניו, היא הקולקצייה בשבילי.

האמת שבעוד שלקולקציית הרד לא התחברתי, מאוד התחברתי לשחור ובכחול סימנתי לעצמי פריטים ספיצפיים. איכשהו אני רואה את הרד על נשים שהם יותר פאנקיות ונועזות, כמו דיאנה לדוג', שכבר חנכה בתצוגת האופנה - את השמלה האדומה המשובצת הזו. גם על אסיה, אני יודעת שאני יכולה לראות הרבה מהדגמים. את הפריט או שניים היחידים שחשקתי מהחלק הזה של הקולקצייה, ידעתי שאין מצב, כיוון שזה קצר מדי.

באופן כללי הטענה הזו הושמעה לא רק על ידי, בפני מי שהציגה בפנינו את הבגדים בשואו רום. ונראה שהיו מאוד קשובים למה שאמרנו. באופן כללי, אני חייבת להגיד שתודעת השירות כמו שירות הלקוחות של קסטרו מאוד מרשימים אותי, ואני אומרת את זה כיוון שיש לי בעייתיות ידועה אל מול קסטרו בימים אלו. אני לא שוללת כניסה לשם, ואני גם בכיף אקנה שם. אני חושבת שיש להם פריטים מעולים, ואני כן יכולה להגיד לכם, שמהבחינה הזו אין לי בעיה עם קסטרו. הייתי רוצה לראות אותם מגדילים את טווח המידות שלהם (ואני לא אופתע אם השלב הבא של קסטרו אחרי שהשתלטו על עולם הילדים, יהיה ליין במידות גדולות....)

האמת שנורא קשה לי לבחור את התמונות שאני הכי אוהבת מהתצוגה. מאוד מאוד קשה לי. וזו רק עדות לכמה שזה היה מוצלח בעיניי.
החלק השלישי של התצוגה, מה שעכשיו נמצא באתר של קסטרו כבר, תחת "ג'ונגל עירוני" היה החלק הכי אהוב עליי.


אפשר לראות כן את הסריגון הזה, שאני חומדת. בהחלט משהו שאני חושבת שיאזן את חלקי הגוף שלי ויתן מראה רך ונשי, אופציה למשהו חמים, אבל לא יחנוק ועדיין יעבוד מתחת לרוב המעילים. 






אהבתי, רק תוהה לגבי אורך השמלה עליי. 

-
והנה לכם השקעה נבונה!! אחלה של שמלה מחוייטת עם שרוולים שלא יחתכו משמני זרועות, אורך אידאלי, קווי תפירה שמחטבים, וגם הגזרה נראית ידידותית (הכל עדיין נתון לבדיקה... כמובן). אחלה של שמלה. בחיי. לא מאמינה שהיא תשאר יותר מדי בחנויות. 

 




יום חמישי, 27 ביוני 2013

ביוטי סיטי 2013

(לסרטון ווהלוג היומי שלי מהאירוע לחצו כאן).

אפתח בוידוי: אני ממש נהנת מאירועים המונים - כל עוד לא צפוף ולא עומדים עלי. אני אוהבת אנשים וקולות של חיים וגירויים וריחות נעימים. אני אוהבת את זה. כל עוד אין לי התקף פיברו' פעיל או פוטנציאלי, זה באמת נעים לי. אני אוהבת לראות אנשים ולהגיד שלום ולראות את האנשים שמאחורי העשייה הבלוגרית. ולמרות שבאירועים מסויימים יש פוטנציאל לראות "סלבים" - אודה ואומר, הם לא מעניינים אותי. בלוגרים/בלוגריות מסויימים - מאוד מרתקים אותי.

אוקיי, ועכשיו אחרי הוידוי הזה...

לביוטי סיטי לא הוזמנתי. אומנם ניסתי למצוא את דרכי על ידי משלוח מיילים לגורמים רלוונטים, אך נותרתי חסרת מענה. עם זאת, חברה בלוגרית אחרת ניסתה לסייע בידי, וכשדיברה עם "גורם רלוונטי" - היא גילתה שההזמנה שלה היא בעצם זוגית וכך זכיתי להגיע ביחד עימה. כמובן שהדבר משמח מאוד - כיוון שלא רק כניסה, אלא חברה טובה, מהרגע הראשון שכללה את הנסיעה מאשקלון.
כמובן שהתלבשתי במיטב מחצלותיי... בדיעבד, אני מגלה שהיה מן הראוי להגיע בלבוש Formal. שזה מאוד מצחיק אותי כיוון שהבעיה המרכזית שלי היא תמיד שאני אובר דרסד. לא אנדר.:-) בחרתי בחצאית הצהובה של אסוס שהתקבלה זה מספר ימים קודם, כשהנעליים הוודג'יות בצבע טואפ בהיר ביחד עם החולצה המגניבה הזו - שניהם מרנואר, בתוספת Arm candy סימלי - והרגשתי הכי זוהרת בעולם. השיער שלי לגמרי אהב את הטמפ' והלחות בתוך האולם.:-) לגמרי החליק מעצמו. איפור עדיין לאורך כל הדרך שהחזיק יפה מאוד. אפילו בלחות של סוף יוני בישראל.


הגענו למקום די מוקדם, נגשנו לדלפק וקיבלנו את שני הצמידים. שמי כמובן לא היה רשום ותחת שמה של החברה היה רשום שני אנשים. עם זאת, לא קיבלנו במקום את הכרטיס של החברה, לא ידענו שבכלל מקבלים משהו, וגילנו זאת רק אחר כך - כשחברות בלוגריות אחרות סיפרו לנו. מסתבר שהעניין הזה של "או, שכחתי" - ממש לא היה ייחודי לנו. שיטת מצליח? :-/ כשניגשנו לקבל את הכרטיס, קיבלנו אחד אחרי שהיא בדקה ברשימה את השם עוד פעם, וכששאלתי- "רגע, אני לא מקבלת גם?" במקום לקבל תשובה אנושית, קיבלתי תשובה כל כך הזויה... "פחחחח, ממש לא!" בטונציה חצי ערסית- חצי פאקצית שלא השאירה מקום לספק שהבחורה הזו מאוד תפסה מעצמה. בסוף האירוע ניגשתי לדלפק והיא כבר לא הייתה שם, אז את השם ביקשתי מאחת הבנות האחרות. למיטב זכרונן היה מדובר ב"סיגל". ואם לא - אז הרי שהיא קלה לזיהוי (גם מהסרטון)- לאור העובדה שהייתה הבלונדינית היחידה בדלפק היח"צ והעיתונאות. מבחינתי, הדבר הזה היה אחד מהתת רמה הכי גדולים שנתקלים בהם. ושלא תטעו, אני בדרך כלל פותחת כזה פה שחבל על הזמן. הייתי שורפת אותה על המקום - אבל כנראה שהייתי כל כך המומה שנשארתי הלומה.
אותה בחורה מבחינתי צריכה לחטוף על הראש. כל ההתנהלות שלה בדלפק שם, כלפי בנות אחרות, ולא רק כלפיי - הייתה צריכה לעורר זעם. בן אדם שעיקר עבודתו היא עם אנשים ובתחום היח"צ - צריך לדעת יחסי אנוש מינמליים. או לפחות כך הייתי מצפה.


בעיה נוספת התעוררה אחרת במימוש הכרטיסים של הבנות, כשהתגלה שהם ריקים בלי שאף אחד יודע על העניין, וכשיודעו - אז לקח המון זמן לטפל בעניין. בנות מסוימות פרשו, וויתרו על מימוש הכרטיס שלהם, ומי שכן התעקשה לממשו עד הסוף, גילתה שאפשר להעביר את הכרטיס בקופה רק עם אישור כרטיס מנהל, כשהתהליך עצמו מאוד מאוד ארוך.

מימין לשמאל: שרית מונילה סקי, דיאנה משמתי עין, זוהר מsunshine girl, ואני. כמובן. :-)
הייתי רגועה לגמרי, הייתי בחברה מעולה, עם מיטב הבלוגספירה ווהלוגספירה, והעובדה שבדוכן של רבלון (דווקא רבלון, כן!), הסתובבה בחורה נחמדה מאוד, שלא הכרתי קודם, בשם כנרת, שבתפקידה היא יחצנית. היא הייתה כל כך אדיבה וכל כך קשובה, וברור לי שהיא תימרנה עם עשרים אלף דברים בראש, ועוד מיליון אנשים וקרציות - ועדיין, נשארה כל כך אנושית וחייכנית!!!! והיה ברור לי שמדובר באדם שיחסי האנוש שלהם הם יותר ממוצעים. (תוסיפו לזה שיש לי אובססיה כלפי בלונדיניות מהממות ובכלל... חצאית תכלת משגעת על גזרה מטמטמת).

שדרות שאנ-זה-לייזה זה כאן.:-)
מה שכן, המקום היה מהמם, הדוכנים היו כאלה יפים. לא היה לי מדד להשוואה מהשנים הקודמות כי לא הייתי, אבל המקום היה באמת מעוצב בצורה מוצלחת. עיר פריזאית קטנה. עם מגדל אייפל וכנסיית נורטאדם מוקטנת.  גם המרחב והמיזוג היו מעולים ונעימים ואין ספק שיש חוויה.

ביום האירוע עצמו, יום רביעי, הסתובבתי עם ענת אלדר (לינק כאן), אבל מלבד שני דוגמיות וחצי, לא היה שום דוגמיות שקצת ציפתי להם אם אהיה כנה. (לאור מה שאמרו לי אחרים על שנה שעברה). המבצעים היו זהים לאלו בסופר פארם או קצת יותר טובים (נגיד, הביבי קרים של בורז'ואה או המבצעים בכל הדוכן של ד"ר פישר שהיו באמת מעולים!!!), אבל כשאני לוקחת בחשבון את הנסיעה מאשקלון, אני תוהה.


כאמור, ייתכן שאם הייתי נרשמת להרצאה כזו או אחרת הייתי נהנת יותר ומקבלת ערך מוסף, אז אם אלך שנה הבאה זה בהחלט יהיה משהו שאני אבדוק. גם אולי אם הייתה לי סבלנות הייתי מבקשת ציור קריקטורה שלי מאחד מעשרות האמנים שהיו פזורים על גבי כל המתחם.

בסה"כ שמעתי רבות על האירוע והציפיות שלי היו יחסית גבוהות. אני די נהנת מאירועים כאלה כאמור, אבל אולי בגלל שהציפיות היו כה גבוהות הרגשתי סוג של אכזבה מסויימת.

המלצה אחרונה: אם אתן מגיעות מרחוק, בואו ברכבת. נוח ויעיל, החניה לא סתם יקרה ביחס לתל אביב, אלא מאוד יקרה. תחנת הרכבת עם זאת, נמצאת כ-150 מטר מהכניסה לגני התערוכה. אז לא רק נוחות מבחינת הנסיעה ואי הפקקים, אלא גם חיסכון משמעותי בעלויות הדלק (שלא זול בכלל בימינו).


----




















יום שלישי, 11 ביוני 2013

בורז'ואה לקיץ 2013 - מה חדש ומה התחדש?


בורז'ואה משיקה בימים אלו מספר מוצרים חדשים/מתחדשים: 
בראש ובראשונה, הביבי קרים שלהם. מדובר בביבי קרים מוצק שמגיע עם ספוגית בארבעה גוונים שונים. זה אחד מהמוצרים שבהחלט רציתי לראות ושאנשים ציפו לו. מעולם לא התנסתי בביבי קרים שמגיע בתצורה מוצקת ולכן אני מאוד סקרנית. מבדיקה ראשונית של המוצר, נראה שהגוון שמתאים לי הוא 21 - הקל מביניהם. אלו שזוכרים - יודעים בוודאי שאני לא בדיוק קספר מוחלט. ושיש לי נטייה קצת צהבהבה במיוחד בקיץ. לכן אני באמת תוהה אם הגוון הקל ביותר הוא הגוון שלי הוא השני הכי בהיר. מה שכן - הוא התמזג ונמרח קליל ועדין (לא על הפנים). 

חוץ מזה... הם הוציאו עכשיו מסקרה חדשה בשלושה גוונים צבעוניים! כחול טורקיז וסגול. אני קיבלתי את הסגולה להתנסות ואני מאוד שמחה מהבחירה האקראית הזו של הצבע, כיוון שאני מאוד אוהבת סגול!! :-) ואני מאוד בכלל את השילוב של סגול עם עיניים חומות. אז פה תקבלו כבר סקירה מפורטת בהמשך כולל כנראה שימוש באחד מסרטוני מראות האיפור שלי. :-) 


מוצר חדש נוסף שיצא עכשיו הוא הברונזר Delice de Soleil. עם SPF 15, ובריח שלמות..... אומנם רק התנסתי בו בצורה בסיסית והוא ייבדק לעומק בהמשך, אבל הרושם הראשוני שלי היה מאוד מוצלח. למה? כי בטח שמת לב באוסף האיפור שלי שאין לי בדיוק מיליון וחצי ברונזרים - כי הם מפחידים אותי. כן. מפחידים אותי. עם יד לא קלה על המברשת - אפשר להגיע עם רוב הברונזרים לתוצאה ממש כהה ומפדחת. אז אני פשוט נמנעת. הברונזר הזה דווקא משגע- הגוון שלו, 12 מתאים גם לבהירות עור כנראה. 

האיילינר עם שלושת החודים! בסה"כ עולם האיפור לא מציע לנו יותר מדי בתחום ההתחדשות משנה לשנה. כיוון שיש גבול כבר למה אפשר לעשות. אבל מדי פעם יוצא איזשהו רעיון קטן שיכול לגוון לנו את האוסף. אז האיליינר הזה הוא כזה. התנסתי איתו בקטנה. מדובר בטוש איליינר שיש לו שלושה חודשים צפופים. בנגיעות קטנות אפשר ליצור נקודות נקודות - כמו מראה של איפור קבוע , במשיכה אחידה אפשר ליצור קו רציף וחזק שלא יורד כשמשפשים אותו, ואם מנצלים את שלושת החודים - אפשר ליצור קוים מפוצלים. אני מודה שהחלק האחרון קצת מרתיע אותי, כיוון שאני לא אמנית איפור, אבל לגבי שני השימושים הראשוניים בהחלט שמישים בשבילי. לגבי האחרון, אני מתחילה לחשוב שהטוש יאפשר לי ליצור קו מכונף יפה. 
בגזרת ההתחדשויות: 

הם הוציאו שלושה גוונים חדשים של סמקים ואני מודה שאחרי שכבר התנסתי בסומק אחד שלהם, אני די מתלהבת לנסות עוד אחד. אז אני אבדוק את הגוונים ואראה מה קורץ לי. 

שנית, הלקים שלהם. היו שם כמה גוונים שהזכירו לי צבעים פסטלים מעניינים - והכי מעניין היה הניוד. מדובר בלקים שאמורים להתייבש - צ'יק צ'אק. מה שאהבתי היה דווקא הניוד. כיוון שלניוד יש נטייה לשטוף אותנו. ולגרום לנו להיראות חיוורות ברוב המקרים. הגוון המדובר הזה לא עשה את זה. בכלל, למרות שמדובר בצבעים פסטליים - לא הרגשתי שהם חיוורים. היה בהם משהו מאוד עמוק או חי -בהעדר מילה מוצלחת לתיאור. 

פרטים עלי

התמונה שלי
Israel
sometimes all a girl needs is a brand new pair of shoes.... 27 year old law student lives in Israel.

קוראים