Google+ Followers

יום חמישי, 27 ביוני 2013

ביוטי סיטי 2013

(לסרטון ווהלוג היומי שלי מהאירוע לחצו כאן).

אפתח בוידוי: אני ממש נהנת מאירועים המונים - כל עוד לא צפוף ולא עומדים עלי. אני אוהבת אנשים וקולות של חיים וגירויים וריחות נעימים. אני אוהבת את זה. כל עוד אין לי התקף פיברו' פעיל או פוטנציאלי, זה באמת נעים לי. אני אוהבת לראות אנשים ולהגיד שלום ולראות את האנשים שמאחורי העשייה הבלוגרית. ולמרות שבאירועים מסויימים יש פוטנציאל לראות "סלבים" - אודה ואומר, הם לא מעניינים אותי. בלוגרים/בלוגריות מסויימים - מאוד מרתקים אותי.

אוקיי, ועכשיו אחרי הוידוי הזה...

לביוטי סיטי לא הוזמנתי. אומנם ניסתי למצוא את דרכי על ידי משלוח מיילים לגורמים רלוונטים, אך נותרתי חסרת מענה. עם זאת, חברה בלוגרית אחרת ניסתה לסייע בידי, וכשדיברה עם "גורם רלוונטי" - היא גילתה שההזמנה שלה היא בעצם זוגית וכך זכיתי להגיע ביחד עימה. כמובן שהדבר משמח מאוד - כיוון שלא רק כניסה, אלא חברה טובה, מהרגע הראשון שכללה את הנסיעה מאשקלון.
כמובן שהתלבשתי במיטב מחצלותיי... בדיעבד, אני מגלה שהיה מן הראוי להגיע בלבוש Formal. שזה מאוד מצחיק אותי כיוון שהבעיה המרכזית שלי היא תמיד שאני אובר דרסד. לא אנדר.:-) בחרתי בחצאית הצהובה של אסוס שהתקבלה זה מספר ימים קודם, כשהנעליים הוודג'יות בצבע טואפ בהיר ביחד עם החולצה המגניבה הזו - שניהם מרנואר, בתוספת Arm candy סימלי - והרגשתי הכי זוהרת בעולם. השיער שלי לגמרי אהב את הטמפ' והלחות בתוך האולם.:-) לגמרי החליק מעצמו. איפור עדיין לאורך כל הדרך שהחזיק יפה מאוד. אפילו בלחות של סוף יוני בישראל.


הגענו למקום די מוקדם, נגשנו לדלפק וקיבלנו את שני הצמידים. שמי כמובן לא היה רשום ותחת שמה של החברה היה רשום שני אנשים. עם זאת, לא קיבלנו במקום את הכרטיס של החברה, לא ידענו שבכלל מקבלים משהו, וגילנו זאת רק אחר כך - כשחברות בלוגריות אחרות סיפרו לנו. מסתבר שהעניין הזה של "או, שכחתי" - ממש לא היה ייחודי לנו. שיטת מצליח? :-/ כשניגשנו לקבל את הכרטיס, קיבלנו אחד אחרי שהיא בדקה ברשימה את השם עוד פעם, וכששאלתי- "רגע, אני לא מקבלת גם?" במקום לקבל תשובה אנושית, קיבלתי תשובה כל כך הזויה... "פחחחח, ממש לא!" בטונציה חצי ערסית- חצי פאקצית שלא השאירה מקום לספק שהבחורה הזו מאוד תפסה מעצמה. בסוף האירוע ניגשתי לדלפק והיא כבר לא הייתה שם, אז את השם ביקשתי מאחת הבנות האחרות. למיטב זכרונן היה מדובר ב"סיגל". ואם לא - אז הרי שהיא קלה לזיהוי (גם מהסרטון)- לאור העובדה שהייתה הבלונדינית היחידה בדלפק היח"צ והעיתונאות. מבחינתי, הדבר הזה היה אחד מהתת רמה הכי גדולים שנתקלים בהם. ושלא תטעו, אני בדרך כלל פותחת כזה פה שחבל על הזמן. הייתי שורפת אותה על המקום - אבל כנראה שהייתי כל כך המומה שנשארתי הלומה.
אותה בחורה מבחינתי צריכה לחטוף על הראש. כל ההתנהלות שלה בדלפק שם, כלפי בנות אחרות, ולא רק כלפיי - הייתה צריכה לעורר זעם. בן אדם שעיקר עבודתו היא עם אנשים ובתחום היח"צ - צריך לדעת יחסי אנוש מינמליים. או לפחות כך הייתי מצפה.


בעיה נוספת התעוררה אחרת במימוש הכרטיסים של הבנות, כשהתגלה שהם ריקים בלי שאף אחד יודע על העניין, וכשיודעו - אז לקח המון זמן לטפל בעניין. בנות מסוימות פרשו, וויתרו על מימוש הכרטיס שלהם, ומי שכן התעקשה לממשו עד הסוף, גילתה שאפשר להעביר את הכרטיס בקופה רק עם אישור כרטיס מנהל, כשהתהליך עצמו מאוד מאוד ארוך.

מימין לשמאל: שרית מונילה סקי, דיאנה משמתי עין, זוהר מsunshine girl, ואני. כמובן. :-)
הייתי רגועה לגמרי, הייתי בחברה מעולה, עם מיטב הבלוגספירה ווהלוגספירה, והעובדה שבדוכן של רבלון (דווקא רבלון, כן!), הסתובבה בחורה נחמדה מאוד, שלא הכרתי קודם, בשם כנרת, שבתפקידה היא יחצנית. היא הייתה כל כך אדיבה וכל כך קשובה, וברור לי שהיא תימרנה עם עשרים אלף דברים בראש, ועוד מיליון אנשים וקרציות - ועדיין, נשארה כל כך אנושית וחייכנית!!!! והיה ברור לי שמדובר באדם שיחסי האנוש שלהם הם יותר ממוצעים. (תוסיפו לזה שיש לי אובססיה כלפי בלונדיניות מהממות ובכלל... חצאית תכלת משגעת על גזרה מטמטמת).

שדרות שאנ-זה-לייזה זה כאן.:-)
מה שכן, המקום היה מהמם, הדוכנים היו כאלה יפים. לא היה לי מדד להשוואה מהשנים הקודמות כי לא הייתי, אבל המקום היה באמת מעוצב בצורה מוצלחת. עיר פריזאית קטנה. עם מגדל אייפל וכנסיית נורטאדם מוקטנת.  גם המרחב והמיזוג היו מעולים ונעימים ואין ספק שיש חוויה.

ביום האירוע עצמו, יום רביעי, הסתובבתי עם ענת אלדר (לינק כאן), אבל מלבד שני דוגמיות וחצי, לא היה שום דוגמיות שקצת ציפתי להם אם אהיה כנה. (לאור מה שאמרו לי אחרים על שנה שעברה). המבצעים היו זהים לאלו בסופר פארם או קצת יותר טובים (נגיד, הביבי קרים של בורז'ואה או המבצעים בכל הדוכן של ד"ר פישר שהיו באמת מעולים!!!), אבל כשאני לוקחת בחשבון את הנסיעה מאשקלון, אני תוהה.


כאמור, ייתכן שאם הייתי נרשמת להרצאה כזו או אחרת הייתי נהנת יותר ומקבלת ערך מוסף, אז אם אלך שנה הבאה זה בהחלט יהיה משהו שאני אבדוק. גם אולי אם הייתה לי סבלנות הייתי מבקשת ציור קריקטורה שלי מאחד מעשרות האמנים שהיו פזורים על גבי כל המתחם.

בסה"כ שמעתי רבות על האירוע והציפיות שלי היו יחסית גבוהות. אני די נהנת מאירועים כאלה כאמור, אבל אולי בגלל שהציפיות היו כה גבוהות הרגשתי סוג של אכזבה מסויימת.

המלצה אחרונה: אם אתן מגיעות מרחוק, בואו ברכבת. נוח ויעיל, החניה לא סתם יקרה ביחס לתל אביב, אלא מאוד יקרה. תחנת הרכבת עם זאת, נמצאת כ-150 מטר מהכניסה לגני התערוכה. אז לא רק נוחות מבחינת הנסיעה ואי הפקקים, אלא גם חיסכון משמעותי בעלויות הדלק (שלא זול בכלל בימינו).


----




















6 תגובות:

  1. מסכימה עם כל מילה שנאמרה!
    אבל הכי חשוב: בתמונה למעלה מצולמות רביעיית הבלוגריות האהובה עלי!!!

    השבמחק
  2. דבר ראשון והכי חשוב - החצאית משגעת! האמת אני די שמחה שהאינסטינקטים שלי גרמו לי לוותר על התענוג שבאירוע ה-"VIP" הזה, פשוט נראה לי מיותר ועמוס בטירוף :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה! אהבתי את החצאית לימון שלי כל כך.... התלבטתי כל כך הרבה זמן וכבר כמעט שנתיים אני מחפשת חצאית צהובה בצהוב המושלם......

      מחק
  3. הפוסט נהדר וכך גם הסרטון בנושא!!!
    את נראית מהמם, האיפור והשיער משגעים והחצאית מדהימה!
    כל הכבוד שכתבת בצורה כל כך כנה, לטוב ולרע!!
    מדהים אותי שכמעט בכל הפוסטים שקראתי בעניין האירוע, נשמעו אותן התלונות ואותם השבחים.
    מישהו צריך לתת את דעתו על עניין.
    צר לי שכך התייחסו אלייך, זה ממש לא במקום ובטח שזה לא מקצועי.
    מי שצריך להרגיש קטן זה מי שהתנהג ככה ולא את!!
    נשיקות מהממת <3

    השבמחק
    תשובות
    1. ענייני היח"צ ידועים גם לאלו מאיתנו שלא מעורים יתר על המידה בתחום... :-P לצערנו, בארץ עדיין לא השכילו להבין את הנזק התדמיתי שבלוגריות יכולות לעשות וחבל.:-/

      לגבי המחמאות - המון תודה!! :-)

      לא צריך ככה להתייחס לאף אחד, וזה לא משנה מה "המעמד".

      -מירי

      מחק

פרטים עלי

התמונה שלי
Israel
sometimes all a girl needs is a brand new pair of shoes.... 27 year old law student lives in Israel.

קוראים