The one from the Castro Fashion Show

האמת, שכשהתחלתי להתלבש באופן מודע, איפה שהוא שם בגיל 15 לערך (כן, מה לעשות, בדור שלי מודעות אופנתית לא התחילה מוקדם מדי.... פרחתי קצת מאוחר, אבל באמת שרק קצת...), קסטרו הייתה החנות האהובה עליי. עד היום יש לי שמלה שחורה קטנה מהם שאני מעריכה והיו לי שמלות אחרות שחרשתי עליהם עד שהן ממש התפרקו....

כך שכשהוזמנתי לתצוגת האופנה כמו גם השואו רום - התרגשתי.

לפני שבועיים קיבלתי הזמנה ל- ShowRoom של קסטרו במשרדים שלהם והשבוע הגענו לתצוגת האופנה. בעוד שלשואו רום הגעתי באיחור.... (פויה) דווקא לתצוגה, הגעתי, כהרגלי בקודש, מוקדם להחריד. התנסתי ברכבת ראשון- תל אביב (החנתי בראשון ואז לקחתי את הרכבת ממשה דיין למרכז הירידים). למרות שבהתחלה משום מה, הוויז בילבל אותי לגמרי ושלח אותי לרכבת ראשונים (!). ומי שמכיר ויודע מה ההבדל, נגיד שמדובר בשתי הקצוות של ראשון לציון. ממש שתי קצוות. מזל שגם לרכבת הזו כיוונתי להקדים. הגעתי לרכבת, שילמתי 21 שקל טובין ותקלין להלוך וחזור, קניתי לי זירו וחיכתי לרכבת.

אני לובשת: 

שמלה: E-bay \ נעליים: New Look \ שרשרת: Top10

למרכז הירידים הגעתי כנראה... ראשונה מבין המוזמנים. רק אני, הבחורות שחילקו את הכרטיסים ואנשי קסטרו והיח"צ. מה שאולי לא ציינתי זה שבאותו יום היה לי גם מבחן במשפט בינלאומי-פומבי. כיף כמו שזה נשמע. אז לא שקטתי על השמרים וניצלתי את הזמן ללמוד. למי שתוהה - הכי קל לי ללמוד זה בהליכות קצרות הלוך ושוב. כך שכשיש לי תירוץ לעשות את זה, כמו במסדרונות של המכללה, או ברחבי הכניסה לתצוגת האופנה של קסטרו - אני ממש לא סובלת. ולאלו מכם שתוהים - על נעלי עקב, דווקא עדיף להתהלך ולא לעמוד נקודה אחת במקום.

אנשים התחילו לטפטף אט-אט, ובשעה 9:25 הגיע רני רהב שריחם על המוזמנים בחוץ, ואמר שאולי נפתח להם את הדלתות כדי שלא יעמדו בחום? אני אגב, נשארתי בפנים מהרגע הראשון ואף אחד לא ניסה להעיף אותי. כנראה שנראתי חלק מהמקום (ואי אפשר להגיד שלא שמים לב אליי. בטח ובטח לא על נעלי עקב אדומות.:-) )אבל במקום התעקשו ורק בשעה 9:30 על הדקה הם פתחו את הדלתות. כרטיס והופ לתוך האולם. אוכל ואוכל ואוכל. היה שווה. מודה. קישים קטנים וטראפלס שוקולד. כל מה שהייתי צריכה להשלים את זה היה זירו והייתי יכולה להיות בן אדם מאוד מאושר. עוד יותר ממה שכבר הייתי.

אוקסנה, שיר, ורד המדהימה ודיאנה המש(ו)געת, אסיה וכמובן יאנה - כולן היו.  מדהימות, משגעות. אייקון אופנה, כל אחת בזכות עצמה.

אחד מרגעי השיא היה כשדיאנה ניסתה לצלם אותי ליד "הקיר", ובדיוק עבר גבר בין לביני ובין יאנה, הוא התנצל, אני חייכתי, הושטתי את היד במחווה שיעבור, והוא הכריז שגם הוא רוצה להצטלם איתי. דיאנה חייכה, ואני אמרתי - אני הולכת לאכול סרטים שאני לא יודעת מי זה, נכון? :-)
דיאנה אמרה "כן".
אחרי שהצטלמנו, שאלתי אותו לשמו, והוא אמר "מוטי". שאלתי איזה מוטי והוא ענה... "מוטי רייף".
התגובה המיידית שלי הייתה "עכשיו אני אוכלת סרטים". והוא חייך וצחק והמשיך לדרכו.

אני ויאנה - מLace and Chiffon

לצערי - לגמרי מטושטשות.:-( 

אני וורד, מ- VeredStyle

והתמונה הזו לגמרי מוקדשת לשחר...;-) 

(היו ולא צולמו אך כאן ברוחן: גם אסיה ודיאנה...) 

אחרי שהתיישבנו במקומנו, במקום לא רע בכלל ומלמעלה, שני מטר ממטרופלין שהיוו את מוסיקת הרקע לתצוגת האופנה עצמה, שני נאומים קצרים והתצוגה החלה. חולקה לשלושה חלקים, כשבתחילת כל חלק גל גדות יצאה ראשונה, ואחרי כל קולקציית הנשים, לאחריה קולקציית הגברים ואז החלק הבא.
אני צילמתי בוידאו לפחות את החלקים שרציתי - וכן, נסחבתי עם החצובה. אני המוזרה הזו. אבל אני גם נהנתי מהתצוגה עצמה וסימנתי לעצמי שמלה שאני משתוקקת אליה ואני אורבת לה כל יום לראות אם היא הגיעה לאתר. גם מקווה ומתפללת שהשמלה תהיה אחד מהפריטים שכן יתאימו לי. ממשיכה לחכות לה בשקיקה.

התצוגה בהחלט הייתה חוויה ויזואלית נהדרת ואני בהחלט סימנתי לעצמי פריטים נחשקים.