תזכורת מהעבר: OOTD March 06 2016 הופעה יומית

תזכורת מהעבר: OOTD March 06 2016 הופעה יומית

תזכורת מהעבר: OOTD March 10 2016 הופעה יומית

The one from my 31'th Birthday - יום הולדת 31, פוסט באיחור

לאט לאט.. בלי ששמתי לב. המספר השתנה.

לא בת 30 יותר. 31.

גיל סתמי, ריק כזה. 

ואי אפשר להעביר עוד יום הולדת בלי לסכם. 

ולכאורה, שוב, גיל סתמי.

לכאורה, אין נקודות ציון משמעותיות בשנה האחרונה. טרם מצאתי התמחות, לא בדיוק סיימתי את התואר אחרי שנותר חובה אחת בת 2 נק"ז, ולא עזבתי את הבית או מצאתי זוגיות משמעותית. 

ועדיין. אני מוצאת את השנה הזו כמוצלחת מאוד. בה חזרתי לעצמי. בה חזרתי לעבוד על בסיס יום יומי, בצורה מסודרת מאז האיבחון של הפיברו (בשנה הקודמת חזרתי לעבוד בכלל, וזה בהחלט היה קשה).  חזרתי לתחום שממנו באתי (משפטים) וחזרתי לבלוג שלי בצורה לא מחייבת (מה שאני באמת צריכה והכי מתאים לי).

אז השנה, הייתה השנה שבה חזרתי להנות מהחיים. הדברים טרם התייצבו. המצב הרפואי חזר לשליטה גם אם מדי פעם אני צריכה לבקר את רופאי מחלקת פנימית ד' בברזילי (ולמדתי להתמודד עם החרדות שכרוכות בזה), במצב שבו אני מנהלת את הסוכרת שלי ולא היא אותי.

שאני מציבה את עצמי במקום הראשון ובן זוג, לא נמצא שם. מזה הרבה שנים. לא בן זוג ספציפי וגם לא החיפוש אחר אחד כזה. מטבע אופיי - אני נוטה להציב את בן הזוג שלי כמישהו שחשוב לי ממנו וסדר עדיפיות גבוה. והחלטתי שפשוט אין לי זמן לזה.

למדתי להגיד בלי להתבלבל - "אני שונאת את הפיברומיאלגיה" שלי ואני לא מרגישה שום צורך להתנצל על זה. אני לא רוצה לראות מה הטוב שיצא לי ממנה. היא הרסה לי את החיים והייתי יכולה להתקדם הרבה יותר בלעדיה. אין בה שום תועלת ולא הפקתי ממנה דבר. נקודה.

קיבלתי איבחון רפואי משני "קטן" (שחלות פוליצסטיות) שפתאום עשה לי המון סדר בהרבה דברים שסבלתי מהם מגיל צעיר. פתאום  ההפרעות אכילה נראות אחרת. פתאום ההטפות של הרופאי סוכרת והרופאי ביה"ח נראים אחרת. ואני רגועה.

נהייתי שלוה לצד החרדה הטבעית שלי שנובעת מחוסר התייצבות במישור הכלכלי. אבל אני חותרת לשם ואגיע לשם בסופו של דבר. נכנסת לתוכנית הבראה לשלב השני שלה החל מספטמבר ובתקווה - בשלב השלישי והאחרון - אגיע עד ינואר. 

בסופו של דבר, לא מדובר באיזה סיכום משמעותי. יום ההולדת שלי סימן בדיוק את מה שאני: 

חגגתי אותו בחלקים עם אנשים שונים מרחבי החיים שלי כשאני בוחרת פעיליות שונות ומפוזרות ולא מעמיסות. בדיוק כמו שאני חיה את החיים שלי עכשיו: מלאים, עשירים, מגוונים ומלאים אנשים שאני אוהבת. 

ההופעה הזו מיום שישי שיום לאחר היום הולדת שלי. בחרתי לבלות אותו עם חברה מהצבא שתמיד סימנה בשבילי את האישה הרצינית, הבוגרת ומעוררת ההשראה. רציתי להיות כמוהה במשך תקופה משמעותית בצבא. ואני לא מתביישת להודות ולומר לה את זה (אור. זה בשבילך). 

כשהיינו במקס סטוק בפתח תקווה, פנתה אלי אם שהייתה עם הבת שלה. הבת שלה רצתה להגיד לי שהיא אוהבת את הזר שלי. שאלתי אותה אם היא רוצה שאסביר לאימא איך עושים אותו שהייתה קצת המומה - שזה תוצרת יד. היא שמחה לקבל את ההכוונה ונראה לי שעשיתי לילדה את היום. 

כשהסתובבתי ככה, היה ברור לי שאי אפשר לפספס אותי. גם זר ענקי, ורוד, עקבים והכל על 1.75 לא קטנים (גם לרוחב ולא רק לאורך), וזו בדיוק מה שאני. אם כבר אתם הולכים להסתכל עליי - אני הולכת לתת לכם סיבה. 

הגרה - אהבה מחודשת לאופנה כחול-לבן

אם יש משהו שאני בהחלט אסירת תודה עליו בתור בלוגרית או "מובילת דיעה" בתחום האופנה (בדגש על הפלאס סייז), זה דברים מסוג אלו. הבלוג עצמו מניב לי הוצאות כלכליות יותר גבוהות ממה שהוא מכניס לי, אבל הדברים האלה הם מסוג הדברים שהן הזדמנויות חד פעמיות. 

על הגרה דיברתי כבר בערב. נחשפתי למותג (מחדש), בזכות חברת היח"צ שלהם. הוזמנתי לארוחת צהריים, בדיקה של קוליקצית חורף (ומשם הלכתי להיבחן באיזו בחינה). משם יצאתי עם 3 פריטים, אחת מהן שמלה שחורה-לבנה קלאסית, והשני פריטים האחרים, לכאורה פשוטים - נחרשו למוות. טוניקה אדומה שבחהלט משמשת אותי בימים קרירים או חורפיים (כי אין באמת חורף בארץ כידוע), ובלייזר תחרה שחור - שלעיתים רבות אני נשאלת מאיפה הוא. 

שני הפריטים- נטולי "גולגולים" או "כדוריות-בד", שמאפיינות כביסות מרובות של בדים פחות עמידים או שפשוף באותה נקודה. 

את הנקודה הזו ממש הזכרתי כשעשינו סבב הכרות במפגש החברתי המשובח שלנו. בנוסף ציינתי שאצלי הגרה נקשרת לעוד מותג ישן-נושן "ראש אינדיאני". שמחתי לראות שלהרבה אחרים יש את אותו קישור. 

יש משהו בהגרה שמחבר אותי לאופנה-ישראל של פעם. אין לי פריט של משכית. אין לי יומרה שיהיה לי משכית, אבל דווקא בגלל ההקשר שנוצר אצלי בזכות העבודה שלי בשנה הקודמת בפרוייקט כחול-לבן. הבדים של הגרה מובאים מחו"ל והם משובחים ברמות שאין לתאר. אבל כל השאר נעשה אצלנו בבית. בארץ. המתפרות, הסטודיו, העיצובים, החיתוך של הבדים. תוצרת ישראלית. 

הנכונות של המעצבים ושל המנכ"ל להקשיב לנו היא אחד מהדברים שאני תמיד שמחה לראות. ראיתי איך הם קשובים אלינו בשיחה ישירה במפגש הקבוצתי, וזאת מעבר לנכונות שלהם להזמין א ותנו למפעל שלנו לראות את המקום בו קורה הקסם בשעות ערב, כדי להתאים עצמם אלינו, נשים עובדות. המעצבות חשפו אותנו לקוליקציה הבאה שעתידה לצאת ממש בקרוב, והסבירו את ההליך כמו גם הצגה של הstory boards, תענוג צרוף. 

מעבר לזה, יכולתי לראות בפירוש, שכהם נתנו לנו לסקור את המקום, נתנו לנו לבדוק ולחקור באופן יחסית משוחרר (ייאמר שגם אנחנו ילדות טובות ולא בדיוק התחלנו להזיז גלילי בד ממקום למקום וכיוצא בזה), וכשאיפשרו לנו למדוד בגדים במחסן הענקי ומעורר ההשראה - הם הקשיבו לנו. לשיח. הם היו שם ולא העיקו. תכונה שאני מאוד אוהבת אצל אנשים שעוסקים בשיווק ומכירה. הם הקשיבו ויש לי הרגשה שאנחנו נראה את התוצאות של זה מאוד בקרוב. 

ברור לי שמי הוזמנה, ואני ביניהם - נוטות לכיוון מאוד מסויים עם הטרנדים, הצבע, הסטיילינג וכו'. וכולנו הודנו ששחור מכבה אותנו, בצורה כזו או אחרת. אבל אני אכן מקבלת שזה כמעט תמיד הצבע הראשון שאוזל במלאי לדגם מסויים. עם זאת, הייתי שמחה לראות שהחנות משתמשת באלמנטים עיצוביים כדי להפוך את השחור לדגש, ולא למשהו מכבה בעיניים. 

ובעניין זה, יצא לי להיכנס ל-4 סניפים עד היום. 

שניים מהם היו מדכאים מאוד, ורק בגלל שהכרתי את הרשת ורציתי לקנות וחיפשתי פריטים מסויימים - רק בגלל זה נשארתי. אבל בשני המקרים היה מדובר בסניפים קטנים יחסית, דבר שכשלעצמו אין בעיה, אלא שהמדפים נראו עמוסים, ללא סדר, צפוף וללא משחק עם הצבעים על הקולבים. משהו שאני דווקא מאוד בהרבה רשתות. 

הסניף האחרון שביקרתי בו, הסניף בביל"ו, מומלץ ולא רק בגלל שתי המוכרות המקסימות שאני ושחר (גפני) בילינו איתם כשעתיים. שעתיים שבהן מדדנו המון. המון. המון. 

משם יצאתי עם 4 שמלות, כשאחת מהן הייתה הכי קלה בשבילי כיוון שבאמת הייתה על הכוונת עוד מביקור המחסן, ושני פריטים נוספים - אני מקווה שאוכל להזמין לסניף הקרוב אלי- באשדוד (ואז גם אוכל לחוות דעתי על הסניף). 

קו הרשת יכול להיות טיפה מבלבל. זו לא רשת של להיכנס, להינעל ולצאת. אבל ב-פחות משעה וחצי אכן מדדתי מעל 15 פריטים וסקרתי חנות מלאה ומפורטת. זו הרשת לבוא אליה ביום שישי, עם האייס קפה (וגם המוכרות יציעו לכן מים אז אל תדאגו), אחרי הפיפי, עם בגדים נוחים ולהינות מהמזגן בחנות. 

יש לרשת עדיין פריטים שלא יכולתי להבין. אני בעד עירבוב הדפסים אבל נראה שפה היו קצת יותר מדי פריטים כאלה ולמרות שלא מצאתי פריט אחד כזה בשבילי - היו לפחות 5 שאהבתי (רק לא עליי). כך שהם כן הצליחו למצוא כאלה שעובדים. 

מה שכן, הגרה זו בדיוק הרשת לבוא בשביל פריטים טובים, שמחזיקים עוד ועוד ועוד. שמלות חריש ליום יום, עם שרוולים בדגש על בדים נעימים נעימים נעימים. לא היה שום פריט שמדדתי שסבלתי ממנו מבד. הכל נושם, הכל נעים. גם בבית שחי (נקודת תורפה אישית בשבילי). 

בסופו של דבר, נמצאו  4 פריטים ב-517 ש"ח סה"כ. מנעד הסגנונות מגוון ואני נוטה לחשוב שבסופו של דבר זה כנראה הקסם של הגרה. 

ootd march 20 2016 הופעה יומית

ootd 29 March 2016 הופעה יומית

כן. אני מודעת לחלוטיין ל"אווירה" על הרצפה. חתול שהתחרפן על חתול אחר ליד אוכל גרם לבעיה פה. תוך כדי צילומים לא פחות ולא יותר. 

השמלה הזו היא שיחוק מלורד קיטץ'. אני חייבת לציין לשבח את סניף אשקלון במיוחד. אני מודה שעל אף העובדה שיש לי לא מעט יציאות מוצלחות מלורד קיטש, שפעמים רבות גורמות לכך שאנשים שואלים אותי מאיפה הפריט (כמעט תמיד שמלה) - בסניפים אחרים אני פשוט לא מוצאת את עצמי. 

השמלה הזו היא שמלה שנורא התלבטתי אם לקנות לאחותי גם. ובסוף אני יודעת. שזו שמלה שאהנה ממנה מאוד (ובפרט במחיר), וכשימאס לי אחותי תעוף עליה (בשנים האחרונות הורשתי לאחותי לא מעט פריטים ואני מאוד שמחה על כך. קשה לי להיפרד מחפצים כמו שציינתי לא פעם - אבל כשזה ולך לאחותי זה לגמרי הופך את זה לקל יותר. כולל טוניקה שלבשתי פעמיים ואימא שלי לא הפסיקה לומר כמה זה יפה על אחותי... :P) 

שמלה: לורד קיטש (94 ש"ח!) 

נעלים: asos

האיפור כאן הוא אחת הפעמים הראשונות שהשתמשתי בצלליות של מייקאפ גיק. ומה אגיד ומה אומר. רק עכשיו יצא לי לרכוש אותם וההתלהבות שלי (גם שלושה חודשים לאחר מכן) לא פחתה לרגע. משהו שלא קורה לי בדרך כלל דווקא בגלל שיש לי הרבה יותר איפור מבן אדם נורמלי ושפוי). לא אפסיק לחשוק בעוד ובמיוחד שלאחרונה הנחתי ידיים על 8 מהסמקים הקודמים שלהם (אם ידעתי שהם מוצאים את אותם צבעים בדיוק בפורמולה חדשה, לא הייתי עפה עליהם כל כך מהר... :P)