לכולנו יש פחדים. לחלקנו הם ברורים, אבל לרובנו, רוב הפחדים הם לא גלויים. הם דברים שקבורים עמוק בתוכנו אבל משפיעים חזק חזק על כל מה שאנחנו עושים ביום יום.
באיזשהו שלב היה ברור לי, שאני פוחדת מהצלחה. זה נשמע הזוי, כי עד אותו גילוי - הייתי בטוחה שהפחד שלי הוא דווקא מכישלון. אבל כישלון קיבלתי. בירכתי אפילו. זו הצלחה שתמיד התקשתי איתה.
להודות שיש לך יכולות ולמנף אותן... וזו התחושה שליוותה אותי לאורך רוב גיל הנעורים ולתוך כמה שנים מוקדמות של שנות ה-20.
מה שמעניין הוא שכן עברתי הליך, והיום אני מספיק חכמה כדי להכיר ביכולות שלי. מספיק כנה ומספיק אוהבת את עצמי. (בדגש על האחרון במיוחד). ועדיין, בתוך תוכי קיים הפחד הזה, העמוק, השורשי הזה. ושני הדברים מתקיימים זה לצד זה. הזוי.
מה שהכי מפחיד אותי היום זה לא לעשות כיף. פחדים משתנים, אבל במהות שלהם הם עדיין נשארים זהים. אני עדיין מפחדת מהצלחה, אבל הפעם אני מבינה שהפחד מכישלון הוא הרבה יותר גרוע. ונמאס לי "להנות" ולנכס את הכישלון, הפחד, הכאב, והצער. מגיע לי יותר מזה. והפחד הזה, הארכאי שהוא חלק מהאופי שלי בצורה שאני שונאת להודות.
אומרים שהבעיה הגדולה של הדור שלי, (שלנו?), הוא האינטרסטיות, האגואיזים והשטחיות. ועדיין. אני חיה בשלום עם האינטרסטיות שלי, כי מי ידאג לי אם לא אני. ושטחית... אני מאוד, לצד עומק. וואלה. כן. אני עמוקה. ולגבי אגואיזים.... אני אוהבת אנשים, בעלי חיים, ורוצה להצליח. זה לא סותר.
הפחד הכי גדול שלי בגיל 30, הוא לא להספיק כל מה שאני רוצה. אם רק היו לי כמה חיים לחיות... אז אולי הייתי מספיקה הכל. אבל בינתיים אני צריכה לחיות כמה שיותר וכמה שיותר טוב. ואני מגלה שהדרך לעשות את זה היא יותר מהכל, לא לחשוב קדימה יותר מדי, אלא לחיות את העכשיו.
We all have fears . Some of them seem to be clear , but for most of us, most of our fears are not visible . They are things buried deep within us but powerful and have strong influence on what we do on a daily basis .
At some point it was clear to me, that I am afraid of success. It sounds odd, because until My later discovery - I was sure that My fear is failure . But in reality I was the fear to know who I am - take pride in it - and use what I've got. Admit that you can leverage what you've been lucky enough to get in life ... And that is feeling that I had throughout most of adolescence and into some of the early years of the 20s .
It's interesting because I went through a process, and today I'm smart enough to recognize my abilities . Honest enough and I finally love myself. And yet , deep down, there is this fear , deeply rooted in. And these two things coexist.
What scares me most today is not to have fun . Fears change but the root for them - is the same. I'm still afraid of success , but this time I understand the fear of failure is much worse . And I'm tired of " "loving" the failure. Of the fear , pain , and sorrow . I deserve more than that . And this fear , it's archaic form part of my Personality that I hate to admit that exist.
They say that the biggest problem of my generation ( our ? ) , is our self love. Our ego and superficiality. And yet . I am at peace with my self. Because who would take care of me if I didn't. And superficial ... I'm very much superficial, alongside have having depth . Yep. As for Egoism .... I love people , animals , and want to succeed . This does not contradict .
My biggest fear at the age of 30 , is that I did not get what I wanted - done .Whatever I want . If only I had some life to live ... I might have had enough time for everything . But for now I have to live as much as possible and as good as possible . And I found that the way to do - is not think ahead too much, but to live the present . The now.