הדיבורים על אופנה מלאה כמשהו שלוקח לקח יותר ויותר משמעותי ברחבי הרשת, הוא לא דבר חדש. נכון, הוא לא קיים פה מאז תחילת הבלוגספירה הפעילה שאנחנו מכירות כיום, אבל אין ספק שהבלוגריות המלאות והשמנות לא איחרו להפציע ברחבי הרשת. למעשה, יש משהו באמירה של בלוגריות מלאה שהתחיל להעלות את עניין האופנה המלאה על סדר היום האופנתי באופן כללי. שחר,
כלומר, קיומם של בלוגים שמדברים על אופנה מלאה ושמנה - גרם לזה שראינו דיבור משמעותי ( גם אם בשוליים) על נשים שלובשות יותר ממידה 40.
השמועה טוענת שהמידה הממוצעת לנשים מתחת לגיל 30, היא מידה 42, ומעל גיל 30 - 44. רק תסתכלו על הנשים המובחרות במקומות מסויימים ותגלו שיש נשים רבות במידות גדולות מאלו. ולשמחתי, עולם הבלוגספירה הדביק את הקצב. הייחוד של הבלוגים הוא שהם מתבססים קודם כל על אנשים רגילים. מי שפותח אותם, ברוב המקרים הגדול - הם אנשים כמוך וכמוני (ראה, אני בלוגרית :-) ), והקוראים? הקוראים הם אנשים מן השורה, והם אלו שבוחרים את מי לקרוא. כלומר, מעין שבירה של כל תיאוריות התקשורת שלומדים סטודנטים לתקשורת המונים בשנה הראשונה. לא עוד ספירלת השתיקה, לא עוד מעגל של סדר היום שמוכתב על ידי שלושה גורמי כוח בלבד. אלא, עשייה כחלק מהתקשורת. אני כותבת, עורכת ומפרסמת - את עצמי. אני מקדמת את עצמי במדיה החברתית, בעצמי. אז אני שולטת בתכנים שאני מפיצה, כבלוגרית.
לפני מעל שלוש שנים, התחלתי לעסוק באופנה בבלוג. לא ראיתי עצמי פאשיוניסטה, אלא רק וואנבי. כתבתי בלוגים לפני זה, ובטח ובטח שעסקתי בכתיבה עצמה. אבל אופנה הייתה מישור קצת שונה. לא חשבתי שאני שונה בנוף. חשבתי שאני אחת מכולן. הבלוגריות שקראתי בהתחלה בהתחלה, היו מאוד מצומצמות מאוד. ספי מ way too yellow, ויקטוריה מהסודות של ויקטוריה (הו אהובתי), ושרונה ראובני. גלישה בפורום אופנת נשים על מנת להשתמש בידע ובעיצות של נשות הפורום גם חשף אותי לבלוג של זוהר. אז לחלוטיין באופן בלעדי בפורטל תפוז. ידעתי שמקומי כשמנה הוא ייחודי בעולם האופנה באופן כללי, אבל לא הבנתי עד כמה זה יוצא דופן כשהדבר נוגע באווירה הישראלית.
אתן מבינות קוראות יקרות (או קוראים), בעוד שהעולם כן מקבל בלוגריות אופנה - הרבה יותר גדולות מהמידות הממוצעות, בארץ, משום מה, הדבר נתקע. בלימה חורקת. אומנם לאחרונה ראיתי ניצנים נוספים, אך זה לא מספיק. לא מספיק.
אני מקווה למפות את עולם הבלוגריות המלאות והשמנות בישראל, שלצערי אינו גדול - ולכן פוסט זה. כולי תקווה שהדבר ייתן לכן כיוון, ואולי גם השראה.
שתי הבנות הראשונות שאציין הוזכרו כבר לעיל.
שרונה ראובני, או "יוצאת מהארון- בלוג לא קונביציאלי" בוודאי מוכרות לשנים רבות. נכון, לא תמצאו פה סטילטו וגוזיות סטרפלס במידה 48, אבל כן תמצאו אישה אמיתית שמספרת על שופינג, על מלבושים ועל בולדוגים פה ושם. אהה, וגם חתולסקי שכזה.
השניה, זוהר אברהמי (למרות החתונה כנראה שלנצח תישאר אברהמי), או Little miss sunshine, היא אחת שיש כאלו שאוהבים, יש כאלו ששונאים, ויש כאלו שאוהבים לשנוא. אינני יודעת לאיזה זרם אתם משתייכים - אבל אי אפשר להתעלם מהנוכחות הבלוגספרית שלה, מהרעש שהיא עושה, ומהקריאה שלה ככל שהדבר נוגע לנשים מלאות.
הבאה בתור, היא ענת אלדר. הבלוג שלה The banker, יחסית חדש. ואם פיספסתם אותו - אנא, הגיע הזמן לבדוק אותו. מדובר באישה קריירסטית אמיתית, אימא ואשת איש. אבל אישה. אהה, והיא גם במקרה במידה 44. לא משהו שגורם לה לעצור או להימנע מלהתלבש יפה, נשי ומגובש. מתוקתקת. כן. מתוקתקת. באופן אישי, יש לי אהבה אמיתית לענת משום הקרבה באמצעות פורום אופנת נשים בתפוז, אבל באמת שהדבר מוצדק. היא אחת מהנשים הכי נעימות ואמיתיות שפגשתי בחיי.
את שרון בן שבת, תמצאו דווקא בישראבלוג. קימורים פוטוגניים הוא בלוג שעלה לכותרות בעקבות הקריאה של שרון לחנויות ועל הבעיה במציאת בגדים במידות מלאות. שוב, ייצוג די הולם למידות ה-40 פלוס. עם גזרה די לוהטת לטעמי. חשוב לציין שיש טעם נוסף לבלוג של שרון והוא העובדה ששרון היא גם צלמת במקצועה.
מיכל שטרן, מהבלוג "מוציאים את השלדים מן הארון", היא בלוגרית מלאה מהספקטרום הנמוך יותר. מידה 42 אם זכרוני אינו מטעה אותי. ולמרות שהאג'דנה של הקשיים פחות מתעוררת בכתיבה שלה, אין ספק שהיא מעניקה לנשים קצת יותר מלאות, השראה אופנתית. היא גם תופרת ועושה DIY - כלומר, בניגוד אלי, מציעה גם טאצ'ים אישיים בלבוש שלה. :-)
כמובן, שאני אציין את עצמי. מירי קלסון - חתולת האופנה. שמנה במידה 44-46, כי גם במידה 44 אפשר לאהוב אופנה. חובבת חתולים, איפור ונעלי עקב (לא בהכרח בסדר הזה), ושמחה להיות עצמה.
מעבר לששת הבלוגים האלו, יש ניצנים נוספים של בלוגריות מלאות ושמנות נוספות. ניצנים שאני שמחה לראות והייתי שמחה לראות עוד.
ראשית, אני מפנה אתכם לבלוג של שחר גפני. "יומנה של מאפרת". כחברה קרובה, אני נהנת לעשות שופינג בשבילה. אני נהנת לדחוף אותה לכיוונים חדשים, ולהציע הצעות קצת שונות מהסטנדרט האוהלי שרוב חברות האופנה המלאה היו רוצות שנלבש כנראה. כמובן שהשינויים נעשים לגמרי בכוחות עצמה. היא נכונה ונבונה, והכל קורה רק כי היא נכונה לקבל את העיצות ולנסות דברים חדשים. אני לא מאמינה שהבלוג שלה יעשה המרה גמורה לעולם האופנה, אך בתור מתלבשת במידה גדולה - זה יהיה נחמד לראות פוסט שבועי/דו-שבועי/חודשי על מלבושים, עיצות וחוויות.
שנית, אני מפנה אתכן לבלוג של טל חמלינצקי Phoenix Black. שוב, שותפה לאהבתי לאיפור, ומוכשרת בטירוף. סיפרתי לה שהייתי שמחה לראות יותר דברים שקשורים לאופנה אצלה, והיא סיפרה לי שהיא הייתה שמחה לעשות יותר. אז הנה. תעשי יותר! :-) אין לי ספק שעם דחיפה קטנה היא גם תתחיל לפרסם ולהעלות יותר.
שלוש נוספות, שנמצאות כנראה בקטגוריה של התעשייה עצמה הן ריי שגב (דוגמנית למידות "גדולות"), גאלה גטייל ויעל רגב מקלבה אין גלאם טאון.
כמו שאתן חוזות, הרשימה קצרה מאוד. קצרה מדי. ואני תוהה איך זה שישראל מתחזקת מעצמות אופנתיות לא קטנות, עם מותגים רבים למדי, ועדיין - מספר הבלוגריות אופנה הישראליות מתרבות ואילו בלוגריות האופנה המלאות נשארות מועטות במספר.
אם החששות לגבי איכות וכיוצא בכך מדאיגות אתכן, אני מזכירה לכן. בלוגים הם אישיים שלכם. הם לא חייבים להיות מושלמים, וניסיוני מלמד שאם מתחילים לייצר תוכן, הוא גם משתפר עם הזמן. בעוד שאם לא מעלים בתואנה שהאיכות לא משהו ולא תעלו עד שהאיכות תהיה גבוהה - בעצם, לא תעלו אף פעם תוכן.
אם פיספסתי בנות במידה 42 ומעלה, או בנים לצורך העניין, אתן יותר ממוזמנות להשאיר קישור לבלוג רלוונטי כתגובה כאן. אשמח לראות עוד בלוגים ישראלים מלאים.
כלומר, קיומם של בלוגים שמדברים על אופנה מלאה ושמנה - גרם לזה שראינו דיבור משמעותי ( גם אם בשוליים) על נשים שלובשות יותר ממידה 40.
השמועה טוענת שהמידה הממוצעת לנשים מתחת לגיל 30, היא מידה 42, ומעל גיל 30 - 44. רק תסתכלו על הנשים המובחרות במקומות מסויימים ותגלו שיש נשים רבות במידות גדולות מאלו. ולשמחתי, עולם הבלוגספירה הדביק את הקצב. הייחוד של הבלוגים הוא שהם מתבססים קודם כל על אנשים רגילים. מי שפותח אותם, ברוב המקרים הגדול - הם אנשים כמוך וכמוני (ראה, אני בלוגרית :-) ), והקוראים? הקוראים הם אנשים מן השורה, והם אלו שבוחרים את מי לקרוא. כלומר, מעין שבירה של כל תיאוריות התקשורת שלומדים סטודנטים לתקשורת המונים בשנה הראשונה. לא עוד ספירלת השתיקה, לא עוד מעגל של סדר היום שמוכתב על ידי שלושה גורמי כוח בלבד. אלא, עשייה כחלק מהתקשורת. אני כותבת, עורכת ומפרסמת - את עצמי. אני מקדמת את עצמי במדיה החברתית, בעצמי. אז אני שולטת בתכנים שאני מפיצה, כבלוגרית.
לפני מעל שלוש שנים, התחלתי לעסוק באופנה בבלוג. לא ראיתי עצמי פאשיוניסטה, אלא רק וואנבי. כתבתי בלוגים לפני זה, ובטח ובטח שעסקתי בכתיבה עצמה. אבל אופנה הייתה מישור קצת שונה. לא חשבתי שאני שונה בנוף. חשבתי שאני אחת מכולן. הבלוגריות שקראתי בהתחלה בהתחלה, היו מאוד מצומצמות מאוד. ספי מ way too yellow, ויקטוריה מהסודות של ויקטוריה (הו אהובתי), ושרונה ראובני. גלישה בפורום אופנת נשים על מנת להשתמש בידע ובעיצות של נשות הפורום גם חשף אותי לבלוג של זוהר. אז לחלוטיין באופן בלעדי בפורטל תפוז. ידעתי שמקומי כשמנה הוא ייחודי בעולם האופנה באופן כללי, אבל לא הבנתי עד כמה זה יוצא דופן כשהדבר נוגע באווירה הישראלית.
אתן מבינות קוראות יקרות (או קוראים), בעוד שהעולם כן מקבל בלוגריות אופנה - הרבה יותר גדולות מהמידות הממוצעות, בארץ, משום מה, הדבר נתקע. בלימה חורקת. אומנם לאחרונה ראיתי ניצנים נוספים, אך זה לא מספיק. לא מספיק.
אני מקווה למפות את עולם הבלוגריות המלאות והשמנות בישראל, שלצערי אינו גדול - ולכן פוסט זה. כולי תקווה שהדבר ייתן לכן כיוון, ואולי גם השראה.
שתי הבנות הראשונות שאציין הוזכרו כבר לעיל.
שרונה ראובני, או "יוצאת מהארון- בלוג לא קונביציאלי" בוודאי מוכרות לשנים רבות. נכון, לא תמצאו פה סטילטו וגוזיות סטרפלס במידה 48, אבל כן תמצאו אישה אמיתית שמספרת על שופינג, על מלבושים ועל בולדוגים פה ושם. אהה, וגם חתולסקי שכזה.
השניה, זוהר אברהמי (למרות החתונה כנראה שלנצח תישאר אברהמי), או Little miss sunshine, היא אחת שיש כאלו שאוהבים, יש כאלו ששונאים, ויש כאלו שאוהבים לשנוא. אינני יודעת לאיזה זרם אתם משתייכים - אבל אי אפשר להתעלם מהנוכחות הבלוגספרית שלה, מהרעש שהיא עושה, ומהקריאה שלה ככל שהדבר נוגע לנשים מלאות.
הבאה בתור, היא ענת אלדר. הבלוג שלה The banker, יחסית חדש. ואם פיספסתם אותו - אנא, הגיע הזמן לבדוק אותו. מדובר באישה קריירסטית אמיתית, אימא ואשת איש. אבל אישה. אהה, והיא גם במקרה במידה 44. לא משהו שגורם לה לעצור או להימנע מלהתלבש יפה, נשי ומגובש. מתוקתקת. כן. מתוקתקת. באופן אישי, יש לי אהבה אמיתית לענת משום הקרבה באמצעות פורום אופנת נשים בתפוז, אבל באמת שהדבר מוצדק. היא אחת מהנשים הכי נעימות ואמיתיות שפגשתי בחיי.
את שרון בן שבת, תמצאו דווקא בישראבלוג. קימורים פוטוגניים הוא בלוג שעלה לכותרות בעקבות הקריאה של שרון לחנויות ועל הבעיה במציאת בגדים במידות מלאות. שוב, ייצוג די הולם למידות ה-40 פלוס. עם גזרה די לוהטת לטעמי. חשוב לציין שיש טעם נוסף לבלוג של שרון והוא העובדה ששרון היא גם צלמת במקצועה.
מיכל שטרן, מהבלוג "מוציאים את השלדים מן הארון", היא בלוגרית מלאה מהספקטרום הנמוך יותר. מידה 42 אם זכרוני אינו מטעה אותי. ולמרות שהאג'דנה של הקשיים פחות מתעוררת בכתיבה שלה, אין ספק שהיא מעניקה לנשים קצת יותר מלאות, השראה אופנתית. היא גם תופרת ועושה DIY - כלומר, בניגוד אלי, מציעה גם טאצ'ים אישיים בלבוש שלה. :-)
כמובן, שאני אציין את עצמי. מירי קלסון - חתולת האופנה. שמנה במידה 44-46, כי גם במידה 44 אפשר לאהוב אופנה. חובבת חתולים, איפור ונעלי עקב (לא בהכרח בסדר הזה), ושמחה להיות עצמה.
מעבר לששת הבלוגים האלו, יש ניצנים נוספים של בלוגריות מלאות ושמנות נוספות. ניצנים שאני שמחה לראות והייתי שמחה לראות עוד.
ראשית, אני מפנה אתכם לבלוג של שחר גפני. "יומנה של מאפרת". כחברה קרובה, אני נהנת לעשות שופינג בשבילה. אני נהנת לדחוף אותה לכיוונים חדשים, ולהציע הצעות קצת שונות מהסטנדרט האוהלי שרוב חברות האופנה המלאה היו רוצות שנלבש כנראה. כמובן שהשינויים נעשים לגמרי בכוחות עצמה. היא נכונה ונבונה, והכל קורה רק כי היא נכונה לקבל את העיצות ולנסות דברים חדשים. אני לא מאמינה שהבלוג שלה יעשה המרה גמורה לעולם האופנה, אך בתור מתלבשת במידה גדולה - זה יהיה נחמד לראות פוסט שבועי/דו-שבועי/חודשי על מלבושים, עיצות וחוויות.
שנית, אני מפנה אתכן לבלוג של טל חמלינצקי Phoenix Black. שוב, שותפה לאהבתי לאיפור, ומוכשרת בטירוף. סיפרתי לה שהייתי שמחה לראות יותר דברים שקשורים לאופנה אצלה, והיא סיפרה לי שהיא הייתה שמחה לעשות יותר. אז הנה. תעשי יותר! :-) אין לי ספק שעם דחיפה קטנה היא גם תתחיל לפרסם ולהעלות יותר.
שלוש נוספות, שנמצאות כנראה בקטגוריה של התעשייה עצמה הן ריי שגב (דוגמנית למידות "גדולות"), גאלה גטייל ויעל רגב מקלבה אין גלאם טאון.
כמו שאתן חוזות, הרשימה קצרה מאוד. קצרה מדי. ואני תוהה איך זה שישראל מתחזקת מעצמות אופנתיות לא קטנות, עם מותגים רבים למדי, ועדיין - מספר הבלוגריות אופנה הישראליות מתרבות ואילו בלוגריות האופנה המלאות נשארות מועטות במספר.
אם החששות לגבי איכות וכיוצא בכך מדאיגות אתכן, אני מזכירה לכן. בלוגים הם אישיים שלכם. הם לא חייבים להיות מושלמים, וניסיוני מלמד שאם מתחילים לייצר תוכן, הוא גם משתפר עם הזמן. בעוד שאם לא מעלים בתואנה שהאיכות לא משהו ולא תעלו עד שהאיכות תהיה גבוהה - בעצם, לא תעלו אף פעם תוכן.
אם פיספסתי בנות במידה 42 ומעלה, או בנים לצורך העניין, אתן יותר ממוזמנות להשאיר קישור לבלוג רלוונטי כתגובה כאן. אשמח לראות עוד בלוגים ישראלים מלאים.
איזה פוסט מבורך! כיף לראות שלאט לאט יש קולות אחרים, ושבסוף יהיה פה שינוי.
השבמחקאשמח אם תציצו גם בבלוג שלי - love to be xl - www.lovetobexl.com
ערב מעולה!
לירון
איזה כיף לקרוא! תודה על הפירגון, וכבוד להשתייך לרשימה המכובדת של בלוגריות נהדרות!
השבמחקתודה על הפירגון!
השבמחקוואוו סקירה מדהימה של נשים חזקות! תודה רבה.
השבמחקקהל נשים מלאות הוא כלכך חשוב ועצוב לראות שעדיין אין לו הרבה מענה ברשת, בדיוק בגלל זה החלום שלי היה להקים חנות אופנה לנשים עם מחלקה גדולה ייעודית למידות גדולות.