את המראה הפשוט אך קולע הזה לבשתי לארוחת הערב עם נציגי סמסונג ישראל ותפוז אנשים. :-) (במסגרת פרוייקט המוביילרס של תפוז...)
אני נורא אוהבת את הפשטות של השמלה ואיך שהכל מתחבר ביחד. המעמד היה מאוד יוצא דופן. היינו חמישה בלוגרים, אבל אני הייתי "בלוגרית האופנה". בה"א הידיעה. משהו שאני מתחילה לחבב אט-אט, יותר ויותר.
אני מקווה שלא היה ברור לאף אחד מהמשתתפים כמה נבוכה, כמה חשדנית וכמה חששנית הייתי. להגיע למקום כזה, להיות חלק ממספר בלוגרים מצומצם של תפוז - הרגשתי לכמה רגעים כמו בלוגרית אמיתית.
זה אולןי נשמע הזוי לחלקכן, אבל אני עושה את הבלוגינג הזה כבר שנים, ואני נהנת ממנו מאוד, אבל תמיד הייתי בלוגרית בינונית עם הבלחות של פוסטים מוצלחים מדי פעם. לאורך כל הערב, פחדתי שאולי יגלו שאני לא בעצם בלוגרית איי-איי.
לשמחתי, אם תהיתן, החששות האלה נמוגו חלקית. תמיד אני ארגיש שיש לי יותר מה לעשות, ועוד לאן להתפתח ולהיות עוד יותר טובה ועוד יותר לעבוד קשה. כנראה שהחלק האחרון הזה הוא תמיד לטובה. :-)
שמלה: asos \ נעליים: Nine West \ תיק/קלאץ': Asos
רציתי שהרשומה הזו תתמקד בשמלה, כי היא באמת אחד מהפריטים הכי אהובים ונחרשים בארון שלי (חכו להפתעה בקרוב...;-)) או בארוחה המגניבה במסעדת ליליות, אבל במקום - מה שיוצא לי זה פוסט אהבה עצמי משתפכת.
כי חשבתי על לכתוב רשומה של אהבה עצמית מזמן. לספר לכן על איפה הייתי ואיפה אני היום ומה אני יכולה לייעץ לכן כדי להגביר את זה אצלכן. לספר לכן מאיזה מקום נמוך ושפל אני מגיעה ושעדיין חי בתוכי - ביטחון עצמי כה נמוך, למרות המראה כלפיי העולם - של חזות עם ביטחון עצמי מאוד מאוד (!) מאוד גבוה. כן, היום אני לא אומרת שיש בי ביטחון עצמי נמוך, אלא שיש לי רגעים כאלה. ושבפועל - אני בן אדם שלמד להיות בטוח בעצמו. זה בטח לא טבעי בשבילי. אבל זה מאפשר לדברים אחרים שבי, מה שכן טבעי בי - לצאת החוצה.
כשראיתי את התמונות האלה (267 סה"כ בתיקייה, חלקן בהירות מדי, חלקן מטושטשות אבל עדיין לפחות 100+ שאהבתי) - התאהבתי בעצמי מחדש. כי אני קולטת כמה יפה ומיוחדת אני יכולה להיות. שגם אני, וואלה דאמט - סקסית ברמות שאי אפשר לתאר. ושכריזמה וסקס אפיל הם לא משהו שאפשר לזייף בלי לדעת מה זה קודם כל. והאמת שבמקרה שלי - זה רחוק מלהיות משהו שאני לא - בטוחה וסקסית ומאוד מודעת לעצמי. כמעט את כל התמונות בתיקייה הזו אהבתי. הבחירה בין תמונה אחת לשנייה - לא הייתה קשה, כי השינויים היו מינוריים בין אחת לאחת, ואת כולן אהבתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה