‏הצגת רשומות עם תוויות חתונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חתונה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 6 בנובמבר 2013

החינה



אזהרה: 
רשומה זו נכתבת מהלב. יש פה עניינים שקשורים לעדה. אם אתם חוששים שזה ידליק אתכם - וותרו. אין פה שום כוונה להתסיס. אני רק כותבת על מה שאני מרגישה וחושבת. 

בואו נתחיל מההתחלה: אני אשכנזייה מקולקלת.
ההורים שלי אומנם ממוצא של צפון אמריקה, אבל גדלתי באשקלון מאז גיל 3. מעולם לא היו לי חברות אשכנזיות בשנים שבהם גדלתי, ואפילו לא הייתי מודעת לעניינים עדתיים כמו אפליית מזרחיים וכל ההיסטוריה שקשורה לזה.

למי שלא מכיר, אולי כאן המקום לציין שאשקלון לא אשכנזיית באופיה.היא מאוד מרוקאית, ולתוך זה אפשר אולי לציין שיש גם אוכלוסייה רוסית ענפה מאז שנות ה-90. אבל כן. מרוקאית.

משום מה תמיד מצאתי חלקים מסויימים בהוויה המרוקאית כמושכים. ובזה, תמיד היה משהו בחינות שנורא נמשכתי אליו. חינות, למי שלא שייך לשושלת מרוקאית/תימנית וכו' - היא טקס שנערך לפני החתונה, בין הארוס והארוסה, ובמסגרתו נהוג למרוח חִנה - שהיא ראשי תיבות לחלה, נידה והדלקת נרות. תזכורת למצוות של האישה הנשואה לפי ההלכה היהודית. מעבר לכך, נהוג למרוח את החינה בצורה של מטבע על כף היד - כשסמל לשפע ועושר שהסובבים רוצים לאחל לזוג המאורס.
כמו כן, נהוג להעניק לכלה מתנות של תכשיטים. במובן מסויים הרעיון הוא שלאישה תהיה רשת ביטחון כלכלית במידה ויום אחד הנישואים יתפרקו. מעבר לכתובה, יהיו לה את התכשיטים שלה. כיום, המנהג התפתח לזה, והגברים "זוכים" לשעון הולם.


את התכשיטים שהכלה מקבלת, היא נוהגת לקבל מחמותה והאמת? שממה שאני מכירה, הכלה בוחרת אותם. שזה לטעמי הדבר הכי טוב בעיניי. עוד דבר שאפשר לשים לב אליו - הוא העובדה שהסבתות נוטות לקחת חלק מרכזי מאוד בחינות. ולו רק ממקום של כבוד. לרוב הסבתות התרבות המרוקאית והחינה בהן - היא עדיין אלמנט מאוד חזק מהזהות שלהן. לראות נכדות ונכדים מתחתנים זה רגע משמח מאוד. אם החתונה בישראל היא מאוד מערבית ומאוד ישראלית האמת - אז החינה זו התזכורת לחלק מהתרבות שהן גאות להיות חלק בזה.  יש נטייה לפרגן בצמידי זהב כדי להפגין את המקום הזה.

חוץ מזה נהוג להכין סלסלאות. משפחת החתן לכלה ומשפחת הכלה לחתן. בצורה לא מפתיעה בכלל, הכלה זוכה בהרבה יותר. :-) אני הופקדתי על תפקיד הכנת הסלסלאות. כן, היו שלושה במספר. לשמחתי, נראה שגיסתי אהבה את הסלסלה. היה חשש מסויים מבחינת עניין הניסויים בבעלי חיים, אבל אני הרכבתי סלסלה בדגש על מוצרים איכותיים, זה שכולם, למעט המייקאפ (במקרה הזה הצעתי לרכוש אחד משניים- הביבי קרים של אנה לוטן או המייקאפ הכי נמכר בסופר פארם...:-P שהוא לא בדיוק "כשר". בסוף הוחלט על המייקאפ). חוץ מזה הוכנה סלסלה שאני אישית מאוד אהבתי, שקראנו לה "הסלסלה היהודית". פמוטים יפיפים, ברכת כלה קטנה, הפרשת חלה קטנה וסדר הדלקת נרות ממוסגר. סידור עם חריטה של שמה, וכיסוי לחלה.

אחותי אומנם התחתנה עם גבר שלא נוהג לחגוג חינה, וזאת למרות מוצאו, אבל גיסתי המקסימה מגיעה ממוצא מרוקאי. כזה שאין ספק אפילו שיחגגו חינה. לאחי היו קשיים מסויימים. לשמחתי, הוא נשען עליי. לשמחתי הוא השתחרר. והכי לשמחתי - הוא כל כך נהנה בערב החינה ובחגיגה ולגמרי זרם עם הכל. מה שמוכיח שאין עליו.

לחינות, יש בהרבה מקרים מלבישות לאירוע, שדואגות להלביש ולהתאים לכל בעלי האירוע העיקריים את הבגדים. לחתן ולכלה מתאימים לפחות 2 סטים - כשכבר ראיתי שאפילו יש 4 החלפות. האמת שזה כיף. לפחות בשביל מישהי עם תפיסה כמו שלי ואהבה כלפי כל מה שצבעוני.
וזה אחד מהדברים שבאמת הכי משמחים אותי בחינה. האוכל העשיר, האנשים המחייכים, והבגדים.... צבעוניים. בטירוף.


אני החלטתי ללכת על השמלה הורודה הזו. הייתה גם שמלה בצבע טורקיז, שהצבע נורא החמיא לי, אבל היה משהו מאוד מגניב בשמלה הורודה, וידעתי שלא ייצא לי להתלבש ככה עוד פעם. אז בחרתי ונשארתי בורודה.
על האיפור הופקדה שחר גפני, וקיבלתי טיפול אייר בראש לתפארת.

אין לי מושג למה אני נראית כל כך כועסת בתמונות. אבל כנראה שאין לי נטייה לחייך. :-/ בתמונות של החתונה זה קצת השתפר.




















תודו שהם יפים. :-)

יום ראשון, 4 באוגוסט 2013

The one that I did'nt like (from a wedding)


אז לא יודעת למה, אבל יש לי נטייה לא להראות טוב בחתונות של חברות שלי. לכן היה לי חשש מוגבר לקראת החתונה של אחי. אבל ברוב החתונות אני תמיד מוצאת את עצמי מתרוצצת כמו מטורפת, כי אני מלווה או סתם מתלווה לצילומים. אבל בחתונה הזו אין לי מושג מה קרה. 
פתאום נזכרתי ברגע האחרון והתחלתי להתארגן. את השמלה כמובן ידעתי כבר שאני לובשת. ולמרות שהיא מהממת כשלעצמה, אני מסרבת להכיר בעובדה הפשוטה שהגזרה הזו פשוט לא טובה לי. 
(האמת שבעקבות החינה והתלבושות של החינה של אחי, אני סבורה כיום שתמיד אפשר לשפר את הגזרה הזו עם החגורת בד הנכונה מתחת לחזה). אז אני נראית נפוחה ולא משהו. 
תוסיפו לזה, את העומס וגירוי היתר שנוצר לי בשבוע שלפני כן, את המבחנים שהעמיסו ובסך הכל חשבתי שאני הולכת להתפגר באיזשהו שלב. מבאס זו לא מילה.



אני חייבת לספר לכן, שאת התמונה המדהימה הזו, צילמתי בפלאפון שלי! אני, שכל כך ממהרת לא לסמוך על מצלמות פלאפון למיניהן, ממש עוברת שינוי פאזה עם מכשיר הגלקסי. אני גאה להגיד, שהוא אשכרה מתקדם מספיק והתמונות איכותיות ביותר!









יום שבת, 3 באוגוסט 2013

מדהימה - גם במידה 46

אחד מהדברים שאני גאה לקחת בו חלק פעיל, הוא להראות שאני יפה, גם במידה 46. לא יודעת כמה אנשים שמו לב, אבל הסלוגן של הבלוג היה - "לאהוב אופנה - גם במידה 44". (מה שמתחרז;-)) אבל בתקופה האחרונה אני מזמן לא 44, לעיתים רחוקות ויש דברים שעובדים כמובן, כי מידות הן דבר הרבה יותר דינמי ממה שצריך להיות, אבל אני 46 בפועל ולפי ההיקפים שלי. לא שזו בעיה.

כמו שאולי חלקכם יודעים - אחי התחתן השבוע. מה שהוביל לירידה בפוסטים, וכמובן - ירידה בסרטונים. כמובן שזה לא היה ייחודי - ובתוספת מבחנים אינטסיביים ותקופה בריאותית קצת פאטתית - כמובן שמשהו שהיה צריך לרדת במינון ולצערי זה התחביב שנפגע. (אפילו שמי שמכיר אותי, יודע שבפועל יש לי גישה מאוד עסקית ושל "עבודה" כלפי Fashion Kitty -  זה עדיין על תקן של תחביב כשהלימודים שלי בשלב זה לוקחים עדיפות....).

פוסט מלא על האירוע ומה שלבשתי ומה שמעבר לזה - עוד יבוא בהמשך.

אז על מה הפוסט הזה? הצצה ראשונית למה שעשיתי ומה שלבשתי אבל גם על תחושות. כמובן שהפוקוס רחוק מלהיות עליי באירוע הזה. בכל זאת, אני לא הכלה ותכל'ס, אני אפילו לא אחותה של הכלה. (כן, אני לגמרי גורסת שהפוקוס צריך להיות הכלה וכמובן החתן - אבל זה לא אירוע של אף אחד מאשר שלהם וההורים הגאים). זה לא מונע ממני לרצות להראות פצצה. פיגוז. כמובן שלא הזמנתי את החברות שלי, כי לא רציתי שהן ירגישו חובה להגיע (הריונות, ילדים ובאופן כללי עניין כספי), חוץ מחברה אחת שגדלתי איתה ובמובן מסויים עזרה לי להתעלל באחי בילדות. :-)

לבשתי שמלה שמצאתי בה את הגלאם הזה שאפשר ללבוש תכל'ס רק באירועים מסוג כזה ורק על תקן כמו שהיה לי - אבל הפעם לא הלכתי על הנטייה שלי ללבוש שמלות מקסי שנוטות להגדיל אותי ולא בהכרח להחמיא לי - לבשתי את המולט, או קצר-ארוך הטרנדי אם תרצו.

קיבלתי מחמאות. והרגשתי נהדר. הרגשתי אני לכל אורך הערב, והגעתי עם 2 זוגות נעליים מתואמים מראש לשמלה. (ילדה חכמה אני...;-))  ולכל אורך הסיפור הזה ידעתי שאני נראית יותר טוב ויותר מדהים מבחורות אחרות במידה 00. כי המידה שלי לא עומדת לי לרועץ. היא עובדה שיש להתמודד איתה, אבל לא מכשול. וזה ההבדל בשינוי גישה. זו הבעיה של רבות מאיתנו, כשלעיתים התחושה, גם במידה 38, היא שלולא "הכרס" או לולא המשמנים בירכיים (וכו') אז השמלה הזו/החצאית הזו/החולצה הזו או הבגד ים ההוא - היו יושבים טוב יותר.

אבל.... אנחנו לא אמורים לעבוד בשביל הבגדים. הם אמורים לעבוד בשבילנו. אנחנו אמורים להרגיש נהדרות כמו שאנחנו, בלי קשר למה שאנחנו לובשות, כשביגוד נועד לשרת מטרה, לא יעד.



(השמלה המקורית).


(ואם אתם תוהים אז כן, התמונות סופר איכותיות, חוץ מאחת מטושטשת כי מישהו הזיז אותי... :-P וזה הכל הודות לפלאפון החדש שלי. :-) פינוק!!!)

פרטים עלי

התמונה שלי
Israel
sometimes all a girl needs is a brand new pair of shoes.... 27 year old law student lives in Israel.

קוראים