אזהרה:
רשומה זו נכתבת מהלב. יש פה עניינים שקשורים לעדה. אם אתם חוששים שזה ידליק אתכם - וותרו. אין פה שום כוונה להתסיס. אני רק כותבת על מה שאני מרגישה וחושבת.
בואו נתחיל מההתחלה: אני אשכנזייה מקולקלת.
ההורים שלי אומנם ממוצא של צפון אמריקה, אבל גדלתי באשקלון מאז גיל 3. מעולם לא היו לי חברות אשכנזיות בשנים שבהם גדלתי, ואפילו לא הייתי מודעת לעניינים עדתיים כמו אפליית מזרחיים וכל ההיסטוריה שקשורה לזה.
למי שלא מכיר, אולי כאן המקום לציין שאשקלון לא אשכנזיית באופיה.היא מאוד מרוקאית, ולתוך זה אפשר אולי לציין שיש גם אוכלוסייה רוסית ענפה מאז שנות ה-90. אבל כן. מרוקאית.
משום מה תמיד מצאתי חלקים מסויימים בהוויה המרוקאית כמושכים. ובזה, תמיד היה משהו בחינות שנורא נמשכתי אליו. חינות, למי שלא שייך לשושלת מרוקאית/תימנית וכו' - היא טקס שנערך לפני החתונה, בין הארוס והארוסה, ובמסגרתו נהוג למרוח חִנה - שהיא ראשי תיבות לחלה, נידה והדלקת נרות. תזכורת למצוות של האישה הנשואה לפי ההלכה היהודית. מעבר לכך, נהוג למרוח את החינה בצורה של מטבע על כף היד - כשסמל לשפע ועושר שהסובבים רוצים לאחל לזוג המאורס.
כמו כן, נהוג להעניק לכלה מתנות של תכשיטים. במובן מסויים הרעיון הוא שלאישה תהיה רשת ביטחון כלכלית במידה ויום אחד הנישואים יתפרקו. מעבר לכתובה, יהיו לה את התכשיטים שלה. כיום, המנהג התפתח לזה, והגברים "זוכים" לשעון הולם.
את התכשיטים שהכלה מקבלת, היא נוהגת לקבל מחמותה והאמת? שממה שאני מכירה, הכלה בוחרת אותם. שזה לטעמי הדבר הכי טוב בעיניי. עוד דבר שאפשר לשים לב אליו - הוא העובדה שהסבתות נוטות לקחת חלק מרכזי מאוד בחינות. ולו רק ממקום של כבוד. לרוב הסבתות התרבות המרוקאית והחינה בהן - היא עדיין אלמנט מאוד חזק מהזהות שלהן. לראות נכדות ונכדים מתחתנים זה רגע משמח מאוד. אם החתונה בישראל היא מאוד מערבית ומאוד ישראלית האמת - אז החינה זו התזכורת לחלק מהתרבות שהן גאות להיות חלק בזה. יש נטייה לפרגן בצמידי זהב כדי להפגין את המקום הזה.
חוץ מזה נהוג להכין סלסלאות. משפחת החתן לכלה ומשפחת הכלה לחתן. בצורה לא מפתיעה בכלל, הכלה זוכה בהרבה יותר. :-) אני הופקדתי על תפקיד הכנת הסלסלאות. כן, היו שלושה במספר. לשמחתי, נראה שגיסתי אהבה את הסלסלה. היה חשש מסויים מבחינת עניין הניסויים בבעלי חיים, אבל אני הרכבתי סלסלה בדגש על מוצרים איכותיים, זה שכולם, למעט המייקאפ (במקרה הזה הצעתי לרכוש אחד משניים- הביבי קרים של אנה לוטן או המייקאפ הכי נמכר בסופר פארם...:-P שהוא לא בדיוק "כשר". בסוף הוחלט על המייקאפ). חוץ מזה הוכנה סלסלה שאני אישית מאוד אהבתי, שקראנו לה "הסלסלה היהודית". פמוטים יפיפים, ברכת כלה קטנה, הפרשת חלה קטנה וסדר הדלקת נרות ממוסגר. סידור עם חריטה של שמה, וכיסוי לחלה.
אחותי אומנם התחתנה עם גבר שלא נוהג לחגוג חינה, וזאת למרות מוצאו, אבל גיסתי המקסימה מגיעה ממוצא מרוקאי. כזה שאין ספק אפילו שיחגגו חינה. לאחי היו קשיים מסויימים. לשמחתי, הוא נשען עליי. לשמחתי הוא השתחרר. והכי לשמחתי - הוא כל כך נהנה בערב החינה ובחגיגה ולגמרי זרם עם הכל. מה שמוכיח שאין עליו.
לחינות, יש בהרבה מקרים מלבישות לאירוע, שדואגות להלביש ולהתאים לכל בעלי האירוע העיקריים את הבגדים. לחתן ולכלה מתאימים לפחות 2 סטים - כשכבר ראיתי שאפילו יש 4 החלפות. האמת שזה כיף. לפחות בשביל מישהי עם תפיסה כמו שלי ואהבה כלפי כל מה שצבעוני.
וזה אחד מהדברים שבאמת הכי משמחים אותי בחינה. האוכל העשיר, האנשים המחייכים, והבגדים.... צבעוניים. בטירוף.
אני החלטתי ללכת על השמלה הורודה הזו. הייתה גם שמלה בצבע טורקיז, שהצבע נורא החמיא לי, אבל היה משהו מאוד מגניב בשמלה הורודה, וידעתי שלא ייצא לי להתלבש ככה עוד פעם. אז בחרתי ונשארתי בורודה.
על האיפור הופקדה שחר גפני, וקיבלתי טיפול אייר בראש לתפארת.
אין לי מושג למה אני נראית כל כך כועסת בתמונות. אבל כנראה שאין לי נטייה לחייך. :-/ בתמונות של החתונה זה קצת השתפר.
תודו שהם יפים. :-)
