על יתדות ועמודים

2 בבוקר, אני במקלט, חצי אפופה, אחרי עוד אזעקה. עופרת יצוקה, 2009.

האמת? חשבתי שאני ארשום על כל התקופה הנוכחית בצורה קצת אחרת.

חשבתי שעד שאעלה את ה"עניין הזה", זו תהיה אנקודטה אחת בתוך רשומת אאוטיפיט מעודכנת. לא רשומה בפני עצמה. אבל חיסולו של בכיר חמאס – "הרמטכל" שלהם, קצת שינתה את המצב.

וזה מוזר, כי עד שלא ראיתי תגובה רשמית של צה"ל שאכן הורדנו ושאנחנו אכן הולכים למבצע. והסטאטוסים שלי בימים האחרונים כללו בעיקר תגובות של "נו, עוד אזעקה. זה לא מבצע. תרגעו. כבר עשינו את זה. תוך שבוע גג זה ירגע".

אז זהו. ברגע שיצאנו למבצע (עם שם מטופש, ככל שיהיה הוא עדיין מבצע צבאי), ברור לי שזה כבר לא אנקדוטלי. זה כבר "טופיק".

כי ראוי לציין שהתקופה הזו קקי. בהיעדר מילים מתאימות. סילחו לי מראש.

אבל האמת היא שהדבר שהכי מפחיד אותי הוא המילואמיניקים והחיילים הצעירים שלנו. חיילים חדורי מוטיבציה ו/או פחד גדול. צעירים שעדיין לא למדו בהכרח שהם אינם בני אלמוות, וחבר'ה קצת יותר מבוגרים ומנוסים, שלא חושבים שהם בלתי מנוצחים, הם פשוט לא חושבים ומונעים מדחף גברי של הגנה, שמבוסס על ניתוק מההיגיון, גם אם ביום יום הם האנשים הכי מסורים ואחראיים שתכירו.

זה הכי מפחיד אותי. כי גם במבצע עופרת יצוקה  נכנסו. וקולות אנחה ורווחה נשמעו לצד הפחד הגדול. כי הנה, סוף סוף "נפתור את הבעיה", ניכנס ונטפל בחמאס. אז זהו. שלא.

יצאנו מוקדם מדי, זו האמת. יצאנו מוקדם מדי. הקרבנו חיילים צעירים על מזבח הטיפשות. לא שמרנו, לא הגנו ולא שיפרנו. והתחושה שלי היא ששוב זה יקרה. ולא סתם. אלא יותר יקרה – כלומר, הם יגיעו רחוק יותר מראשון הפעם. הם יורידו אותנו מהר מדי. ואנחנו נאבד חבר'ה טובים מדי.

אנחנו שוב נכנס לעזה, ולא נעשה את העבודה באמת. ביבי יקבל את התקשורת והאהדה שהוא כל כך רוצה כדי להבטיח את ניצחונו, ולמעשה הוא יבקש לעשות מספיק, כדי להבטיח חוזק בדיוק לעוד 10 שבועות מהיום. לפחות.

כי הוא בטח מקווה שהעובדה האמריקאית תעבוד לטובתו: לא מחליפים נשיא בזמן מלחמה.

וזה מכעיס אותי ומרגיז אותי. וכמה שאני ימנית בנשמתי, וכמה שאני בעד "ארץ ישראל השלמה", אני גם אשקלונית, ודרומית ובוגר מכללת ספיר כשהשנתיים הראשונות של לימודיי, כללו ירי בלתי נסבל על מכללה ועיר אחת קטנה בדרום, כולל רצח של סטודנט בין השאר, ובשנה השנייה הסלמה וירי בתוך עיר מגוריי לראשונה – עד כדי מלחמה של ממש. או לפחות "מבצע".

אני זוכרת את תחושת הפגיעות העצומה שהייתה לי באותו בוקר ראשון של אזעקה שהקפיצה אותי מהמיטה. אותי ואימא. ב-5 לפנות בבוקר. שאר בני הבית נגררו אחרינו. אבל היא ואני, אני שצברתי "ניסיון" בזכות מכללת ספיר, והיא, שצברה ניסיון בזכות עבודה בשדרות – זיהנו את הקול של הרמקול ואת צליל המילים של "צבע אדום" גם עם הרמקולים החלושים.

אני לא אשכח את זה. ועדיין.

אני לא חושבת שהמבצע הזה נכון.

נכון שאנחנו צריכים לעשות משהו. לעזאזל.

But this is'nt it.  

התיזמון מוזר לי מדי. ולאור העובדה שכל כמה חודשים יש לנו מיני הסלמה בדרום של כמה ימים רצופים אזעקות, מאשדוד בצפון ועד באר שבע בדרום (כשבאמצע משום מה, הם נוטים להפגיז את נתיבות המסכנה) – אי אפשר לתלות את זה בטיעון של "הם התחילו". הם תמיד מתחילים. והעובדה שאנחנו מבשלים מבצע מסויים כבר זמן מה, זה לא סוד. לפחות לברי השכל והדעת.

אבל התיזמון מוזר מדי. מצטערת.

ליבי ליבי עם החיילים, ההורים לחיילים. בני הזוג של החיילים והחיילות. שימרו על עצמכם. כי הפתרון לחמאס לא יפתר גם בסבב הזה. לפחות זו התחושה שלי.

שימרו על עצמכם במרוצה לממ"ד, ואל תקלו ראש ותחפשו לצלם את את ירוט הטילים של כיפת הברזל המרשימה. היא לא 100%. אם כי לאור אחוזי ההצלחה עד היום היה ניתן לחשוב שכן.

אבל אנחנו לא בלתי מנוצחים.  לצערנו.

אני לא אוהבת את גארי יורופסקי. "הגורו החדש של הטבעונות". והסיבה לכך נעוצה באמירות אלימות שהוא מפנה כנגד "אוכלי בשר ולובשי פרוות". ולא שאני אנטי טבעונות (די להיפך), אבל אני לא חושבת שצריך לעודד אי-אלימות על ידי שימוש באלימות אחרת.

וגם במקרה הזה, אולי, אלימות לא תפתור אלימות. 

ומילה אופנתית לסיום?
באסה. כשנמצאים באוטו בתקופה כזו לומדים להצטייד עם נעלים מאוד מאוד נוחות. (כי אפילו ש-30 שניות זה הרבה כשצריכים לעצור אוטו, לרוץ החוצה ולחפש מקום להשתטח, 30 שניות על עקבים זה כמו 10 שניות. ולעניין הזה תשאלו את השדרותיים... לצערנו, הם כבר מומחים). :-/

הגרלה אצלי בבלוג.:-)

כן, כן...

כל ההוראות מפורטות בסרטון כמובן. :-)

תרגישו חופשי להשתתף. זה פתוח לכולן.


ואנא הקפידו לרשום את המייל שלכן ביחד עם התגובה אחרת לא אוכל להעלות אתכן בגורל. :-)

להיות יפה - בלי אכזריות

אתחיל ואומר שכל אחת זכאית לדעתה והאג'נדה שלה.

באופן אישי, מוצרים המנצלים את החי, נחשבים לבעייתים בעיניי. ובכך אני מכלילה גם מברשות העשויות משיער טבעי.
אבל בגדול, כשאומרים שנטולי אכזריות, הכוונה היא שלא מנסים את המוצרים על בע"ח. גם פה, יש דרגות שונות:
שחברת הקוסמטיקה מנסה על בעלי חיים.
שהחברה עצמה לא מנסה, אבל שוכרת חברה חיצונית.
שהחברה עצמה לא מנסה, לא שוכרת חברה חיצונית שתבצע את הניסויים עבורה, אבל כן משתמשת בחומרי גלם במוצריה, שנוסו על בע"ח.
נבהיר כי יש גם מצבים שהחברה לא מנסה, לא שוכרת, ולא משתמשת בחומרי גלם מנוסים, אבל כן משתמשת בשיער טבעי. באופן אישי, מכיוון שאני לא מאמינה באופן אוטומטי שהשיער נלקח מהחיה המדוברת בצורה הומנית, והעובדה כי אין אישור של מישהו חיצוני שיכול לאשר לי שכך הדבר, אני מעדיפה בשלב זה להימנע.

על סין:
לצערנו, החוק בסין מחייב שכל מוצר הנמכר בתחומה, חייב לקבל אישורים כמו בכל מקום אחר – אך אצלם, כדי לקבל את האישור הזה, חייבים לבצע ניסויים על בעלי חיים.
אין הדבר נכון לגבי מוצרים שמיוצרים בסין אך לא נמכרים שם. (כמו נגיד, כל חברות הקוסמטיקה בסגנון "וואו" ו"ביוטיקר" שאין ספק אפילו שהרבה ממוצריהם מגיעים משם, כמו רוב החברות שאני מכירה בעולם שמייבאות מהמזרח הרחוק).
על תאגידים:
כאמור, יש משהו ציני מאוד בכך שצרכניות קטנות שכמותי, פתאום מבינות באיזה עולם אנחנו חיות. מאק היו בסדר, ואז נרכשו על ידי התאגיד אסתי לאודר. (להבנתי, מאק כבר מוכרים היום בסין בין כה וכה) – שהוא תאגיד שכן מבצע ניסויים על בעלי חיים. פתאום התעוררתי למציאות הזו של תאגידי "רשע", שרוצים לקנות את כל העולם ולהשתלט עליו. נכון, נשמע מאוד אפוקליפטי ומאוד חוברת קומיקס. אולי התיאור שלי קצת מצחיק וקצת מוגזם, אבל זו המציאות.

מה אתן יכולות לעשות?
-לדעת. אני לא ידעתי שמאק הם לא כשרים, והאמת שדי הזדעזעתי לגלות שהם לא.
-מעבר לדעת מי לא בסדר, להחזיק רשימה מעודכנת בארנק, של חברות שאתן אוהבות, ברות השגה ושהן כן כשרות. מי לדוג'? ג'ייד, קרליין, אינגלוט הנהדרת והמומלצת בחום, אורבן דקיי, ניקס ועוד.
-להחליט שלפני שאתן קונות מוצר כלשהו, כמו מייקאפ, תבדקו חלופות שהן "כשרות". אם בכל זאת גיליתן שאין חלופה לסטודיו פיקס שלכן, אז בסדר. אבל לפחות תנסו.
-אתן מאפרות מקצועיות? שני הסעיפים הבאים נכונים עוד יותר לגביכן, למרות שרלוונטיים לכולם:
אני לא מצפה מאף אחת שתקום ותזרוק את מלאי האיפור שלה. בטח שלא את מברשות האיפור היקרות, אפילו לא של מאק, וגם לא של חברה שהייתה בסדר והיום כבר לא. הרעיון הוא לקדם מי שכשר עכשיו. אם תזרקו, לא עשיתן שום דבר מלבד ביזבוז.
אבל, אתן כן יכולות להתחיל, מעכשיו, להעביר את מרבית המשקל של האוסף שלכן על מוצרים כשרים.

מעבר לכך, אם בא לכן להיות אקטיביות עוד יותר, אתן יכולות לשלוח מכתבים לאותן חברות שאתן מתגעגעות ומרגישות בחוסרן, כמו מאק לדוג'. אם אתן צרכניות כבדות, צרפו קבלות או רישמו כמה אתן "שוות לחברה" וספרו להן, שאתן לא תקנו אצלה יותר בגלל המדיניות שמנצלות בע"ח. אל תרגישו רע לשלוח את המכתב הזה פעם בחודש. תהיו מנומסות. אין צורך להתסיס. אנחנו לא גארי יורופסקי, תודה רבה.

ועוד הערה לסיום:
בעניין הזה אני באמת דוגלת בגישה של אפור. כלומר אין שחור-לבן. אתן לא חייבות להיות טבעוניות וגם לא צמחוניות כדי לקיים אג'נדה זו – כולה כחלקה. אתן לא חייבות להיות מאפרות כבדות וצרכניות מכורות כדי להחליט שאת שלושת המוצרים שלכן בשנה תרכשו כך, ושתהיה לכך השפעה.
את גם לא חייבת להיות פעילת חיות, מצילת תוכים בלילות או מגינת זכויות האליגטורים למיניהם. את אפילו לא חייבת להיות אימא גאה של כלב/חתול או להקה שלמה שלהם כדי לקיים את זה.
אין פה טוטאליות. אני לא מבקשת מכן ללחוץ על כל בני הבית כדי לשנות את עמדתם. כי האמת? יש הרבה אנשים שפשוט לא אכפת להם. מצער ככל שזה יהיה. אני מבקשת שאת, את! זו שקוראת את זה עכשיו, ואולי במקרה תקפוץ לסופר פארם בשבוע הבא, תחליט לדבוק בחברות שהן כשרות.

סרטון חדש: הול וסקירה קצרה

סרטון חדש!! הול של נעלי טוגו לכבוד סוף הקיץ....

ממש כאן. :-)




כשראיתי את הסרטון הבנתי כמה נורא אני נראית. כמה עליתי באמת במשקל, וכמה אני נחושה להזהר ולרדת לפחות ל-10 ק"ג. בכל זאת. אחי מתחתן בקיץ הבא ואני לא רוצה להיות שמנה מדי. שמנה בינונית. לא שמנה ענקית. :-P

לא מחקתי/עשיתי מחדש את הסרטון כיוון שזו אני. ככה אני נראית. אם אני אמחוק את הסרטון זה לא שאני אעלם ופתאום אצטמק. לא אוכל להתחבא. אז אני לא מוחקת. אני רואה, מפנימה וקולטת. לפעמים אני שוכחת כמה הראש שלי פועל כמו אנורקסית הפוכה (אינ שמנה יותר ממה שאני חושבת.....)

סוף שבוע נעים!!!!

בחולצה ורודה עם סנדל ורוד

עד כמה שיצאתי מביתי הקט במהלך הקיץ האחרון, שלא היה טרנינג מרופט להחריד, היו בעיקר שני כוכבים במלתחה שלי. החולצה הזו, והסנדלים האלו. ועד כמה שורוד כהה הוא לא מרכז הקיץ, גם בתפיסה וגם בצבעים האחרונים שכיכבו בעונה האחרונה, הם לגמרי שבו את ליבי. וכבר דיברנו על זה, וגם בסרטון הול בתחילת העונה- שהשילוב הזה של ורוד, ולבן הוא מה שמנחה את הבחירה שלי העונה.

בתיכנון היה לי לוק דומה בראש. עם אותה חולצה, אבל עם נעלי הבלרינה עם החתולים, מכנס שחור מחוייט משוחרר, וקלאץ' מעניין. מי יודע, אולי עוד ייצא לי להעלות תמונות של אותו לוק (שאכן נלבש, רק לא צולם).

לכל  הסיפור הזה צורפו מספר צמידים. ובכלל, טיזר קטן: חכו שתראו את הDIY הפושטי שלי לצמידים בחדר. :-)

כל הצמידים בתמונה מקורם בסט ענקי של צמידים שעלו 100 ש"ח בקסטרו. אבל אני חושבת שיצא לי להשתמש בזה לא מעט. אז מי יודע. אולי זה החזיר את העלות שלו כבר.

עוד טיזר הוא בדמות התמונות האלה... האם תוכלו לנחש מהו? :-)

בגזרת האיפור, אני משאירה דברים יחסית פשוט בזמן האחרון. אין לי מושג למה, אבל אני לא מתה על מייקאם כרגע. אז אין לי מייקאפ פה, והסומק הוא סומק טבעי. הוא אדמומיות. תלוי איך מסתכלים על זה. מה שכן, גילתי מחדש איזה ליפגלוס טבעי שאני ממש אוהבת....

אני לובשת:

גופיה: לורד קיטץ'

חולצה: המשביר לצרכן

חצאית: asos

עגילים: קסטרו

נעליים: טו-גו

צמידים: קסטרו

קייט ספייד - סרטון ניו יורק, סתיו 2012

כמעט שכחתי שמדובר בבית אופנה. :-)

(שאני אגב חובבת מאוד כבר בערך שנתיים ומתה לרכוש איזשהו אייטם צבעוני ומיוחד כבר...)