עירבוביה של צבעים והדפסים, מצריכים אותי לעבוד טיפה, בתצוגה של קום איל פו, כדי להפריד את השואו מהלבוש. כל הדוגמניות בתצוגה עטו לראשן מטפחת לבנה מתנפנפת, אה-לה אחות רחמניה מהסרט "הפצוע האנגלי".
אודה ואתוודה, שלא קראתי את האג'נדה של התצוגה לעומק כפי שהיא הוצגה על גבי הלבבות המוזהבים שחולקו על כיסאות המשתתפים, אך הבנתי שיש שם דיבור כלשהו על הדרה, וסוגייה של שוות-לא שוות.
במקום, התעמקתי בפריטים שריצדו על המסלול. התצוגה חולקה ל-3 חלקים, כשבהתחלה ובסוף יצאה מקהלת נערות ושרו את royals של לורדס.
תצוגת האופנה של קום איל פו, נערכה ביום שלישי בשעות הערב, במסגרת שבוע האופנה-גינדי TLV. שבוע האופנה, בחסותם של קבוצת גינדי ובתיפעולו והפקתו של מוטי רייף, נערך החל מיום א' בשבוע הקודם, ועד ליום רביעי, כאשר ביום ראשון נערך ערב פתיחה חגיגי שכלל תצוגת אופנה של הענקית והחביבה עליי במיוחד - מיסיוני.*
בין חלקה הראשון של התצוגה לחלקה האחרון, יצאו על הבמה, נשים מבוגרות שונות וביניהן (-), כאמירה שאנחנו מצעידים לא רק דוגמניות פה על המסלול. אלא גם נשים אמיתיות. כל הנשים היו בעלות שיער לבן וברור למדי שכולן חצו את קו ה-50 מזמן. אבל אין ספק שזה היה שונה. כל הנשים גם לבשו פריטים לבנים, שלפחות בהתחלה נחזו בעיניי כפחותים בהרבה מאשר הנשים שלבשו את הפריטים. רצף של בגדים לבנים, לא גברו מספיק, והנשים עצמן גנבו את התצוגה.
מה שכן, הופעתן של הנשים המבוגרות יותר אכן יצר דיבור מסויים, והנשים עצמן נראות נפלא, נינוחות (הן לא לבשו את הנעליים שהדוגמניות לבשו, ונראה לי שהיה מדובר בקונברס לבנים...), וחייכניות. מצאה חן בעיני במיוחד הראשונה שיצאה, ואני מתארת לעצמי, שאם אוכל להיראות כמוהה (בעוד כ-40 שנה....) לא אתנגד. מטופחת להפליא, עם עמידה יציבה ומרשימה - בהחלט עשתה עליי רושם.
ואם נחזור לבגדים עצמם, המדובר בקולקציה עשירת הדפסים, כשל נקודות אבסטרקטיות משהו. צבעים פסטלים, אך צבעים נוספים חמקו להם והבליחו בקולקציה. היה שם הרבה אפרסק, מנטה, אך גם הרבה שחור שהיה רחוק מלהיות בנאלי. הדפסים נוספים כמו פסים, לאורך, רוחב או באלכסון, וכן בדים עשויים ממש (Mesh - מעין בד רשתי) - שיצרו מראה של ריבועים-ריבועים. ברור למדי שאת רוב ההופעות לא הייתי ממליצה לרוב הנשים ללבוש כפי שהן הוצעדו על המסלול. עושר יתר. עומס יתר. שרוב הנשים פשוט לא יכולות לגרום לזה לעבוד. אבל היו שם פריטים שבהחלט הייתי מסמנת אותם כרצויים.
שאלה אחרת ששאלתי את עצמי הייתה כמובן לגבי קהל היעד. אין לי ספק שלא מדובר בקולקציה לבנות הנוער בארץ, ואולי הקולקציה גם טיפה מבוגרת מדי לנשים צעירות בתחילת שנות ה-20. הקולקציה כן תתאים לנשים קצת יותר מבוססת, נשות קריירה שאוהבות להתלבש מקצועי, אבל לא משעמם. כי הקולקציה מחזיקה פריטים מחוייטים רבים, עם נגיעות של צבע במידה, ובלי חולצות בטן. לא סתם ג'קט, אלא אחד עם הדפס מעניין, תוך כדי שהגזרה עצמה נשארת קלאסית, מחמיאה אבל גם רצינית באותה מידה.
קהל יעד אחר של התצוגה, שהוא בוודאי קהל היעד הנספח - בהחלט ילך על החצאיות ושמלות המקסי, ההדפסים הפסטליים הרכים, ואני יכולה לראות פאשניסטיות תל אביביות רבות לובשות את החצאית בצבע מנטה עם ההדפס הנקודתי בשדרות שיינקין. אני רואה את עצמי בחצאית הזו, גם אם הייתי בוחרת לשייך לה חולצה לבנה קלילה כדי לשוות למראה קלילות מסויימת.
לבסוף, הקולקציה הלבנה, שנלבשה על ידי שמונת הנשים הבוגרות - היא קוליקציה שאני רואה על נשים בוגרות יותר, בעוד שאת הפריטים בחלקים הראשון והאחרון - אני רואה על נשים עד גילאים 40-50, יש גיל, שכבר משתנה הפאזה אצל הרבה נשים, תודה לאל ובעקבותיה עוברים לפאזה אחרת. נינוחה יותר. לכאורה קוליקציה אחת, בפועל, שלוש קבוצות שונות מובהקות, שיכולות להנות מהפריטים, ולהוסיף אותן בגאווה למלתחתן.
נקודה אחרת לסיום, מי שמכירה אותי יודעת שאני יכולה להיטפל לדברים הקטנים והמעצבים והכה טריוואלים לפעמים, וגם הפעם יש לי פרט כזה. הנעליים, רוב הנעליים היו מגף פלטפורמה קצר, בצבע לבן לרוב, אך גם סנדל פלטפורמה כיכב שם. והדבר כשלעצמו לא מטריד אותי, אבל ההליכה של אחת מהדוגמניות, כשל נושאת על גופה השברירי בן ה-30 ק"ג, 10 ק"ג בכל רגל והיא מנסה לרמוס נמלים מתחת לכף רגלה - זה כן הפריע לי. ההליכה שלה הייתה כה עקומה, שכשהיא עלתה על הבמה, לא יכולתי להתרכז בדבר מאשר ברגלייה הכבדות.
הדבר מחזיר אותי ל"סנדל המבוגר" שאי פעם אימא קנתה לי, סנדל פלטפורמה אמיתני, של סקרצ'ס לא פחות ולא יותר, עם תחתית לבנה, וחלק עליון שחור. כן. הייתי קולית. אבל בדיעבד נשאתי משהו כמו 3 ק"ג בכל רגל. יש דברים שאני מעדיפה לא להיזכר בהם. זה אחד מהם.
*(למרות שאני אישית נאלצת להסתפק ביצירות של מיסיוני שהם תוצר של שיתוף פעולה עם טרגט). 
