וידאו לסוף השבוע: נוסטלגיה של שנות ה-90

כילידת 85', אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרבה מההשפעות התרבותיות-מוסיקליות היו אי שם בשנות ה-90. בכיתה ה'-ו' גילתי את הבקסטריט בויז, ואז את אין-סינק. אחי עד היום מזמזם את Backstreet's Back וההורים שלי נדבקים לGet down.... בצורה מעצבנת.
אחרי בקסטריט הגיעו אינסינק שהיו האובססיה האמיתית שלי, ברמה שלא יכולתי לנשום כשהקליפ Bey Bey Bey הוקרן לראשונה ב- TRL, יום קייצי אחד....

אומנם לא הייתי מעריצה של היי-פייב, הגרסה הישראלית לבוי בנדז, אבל אי אפשר להגיד שלא הייתי חשופה להם. יש להם אפילו שיר שאני מכורה אליו עד היום. איכשהו התגלגלתי ליום מעונן - שהוא כנראה השיר הראשון שהם שיחררו ועשה ממש סנציה. קשה להאמין שאמיר פיי גוטמן נראה ככה פעם.... שלא לדבר על התנועות הגמלוניות משהו של הריקוד של החבר'ה האלה.


דווקא כולם רוקדים עכשיו היה השיר שנכנס לי הכי טוב לראש. השמשתי בו אפילו ככותרת לאחד הדפים שלי באלבומי התמונות.
אני זוכרת את השיר הזה טוב-טוב.... שרו אותו ללא הרף, במחנה בני-עקיבא בכיתה ח', במקלחות עטופות הברנזט הירוק שעוררו שערורייה כאשר בנות קיבוץ כלשהו התקלחו, שומו שמיים - בעירום מלא. :-P 

וידאו לסוף השבוע: אופנה לתינוקות?

וידאו לסוף השבוע: to feed from the fire

כנראה שזו מעין הצצה אל תוך חלק מהרפוטאר המוסיקלי שלי. אחת הלהקות האהובות עליי, עם אחד השירים שהמילים שלו פשוט תופסים אותי כל פעם מחדש. הוא התאים לאיזה אירוע בעברי, והוא מתאים מחדש גם בימים אלו של התחבטויות עצמיות, אי-וודאות מוסתרת, והרבה לבטים פנימיים.

ואם לצטט רק חלק מהשיר:

I'm fine in the fire

I feed on the friction

I'm right where I should be

Don't try and fix me.

וידאו לסוף השבוע: קצת הומור

בחסות שחר גפני שהחליטה לשעשע את יומי. :-) 

וידאו לסוף השבוע: שפתוני דיור אדידקט

סרטון לסוף השבוע: פסטיבל הולי

פסטיבל הולי, למי שלא מכיר, הוא פסטיבל הודי שמתרחש באיזור האביב. רציתי לפרסם את הסרטון של סוף השבוע במועדו ולכן הסרטון הזה נדחה לשישי הזה. למרות שפסטיבל הולי התרחש השנה ביום חמישי לפני שבוע.

בחגיגות הפסטיבל הזה מה שעושים זה זורקים צבעים אחד על השני. כן. בעצם. אז הנה סרטון מאחד הפסטיבלים ב-2011.

ועוד שני סרטונים מסרטי בוליווד, אחד מהם מאוד אהוב עליי. אני פשוט חולה על טרפת הצבעים הזו. לא יעזור. ובגלל האהבה החדשה הזו יחסית לכל מה שבוליווד ועוד כמה דברים הודיים תרבותיים, אני יודעת שאני אסע להודו. לחרדתה של אימי, מדובר גם בשאיפה להגיע למחוז קשמיר. 

(הטענה של אימא שלי היא שמסוכן שם, כי יש טרור ומפוצצים אוטובוסים....:-P).

למעשה, המנהגים הנהוגים בחג הולי (Holi), הם לא רק התזת צבעים (בין אם אבקות והבנתי שגם סוג של נוזל צבעוני), אלא גם שתיה של מעין משקה שמהווה תערובת של מירחואנה עם חלב חם. הוא נחגג בסוף החורף ומסמל את תחילת האביב. הוא נחוג בהודו ונפאל ונובע מהדת ההינדית:
מספרים על מלך שפקד גזר דין מוות על בנו משום שזה סירב להשתחוות לו. אחות המלך ליוותה את אחיינה למדורה וישבה איתו בין הלהבות, ולכן הוא ניצל. אך למרבה הצער, היא לא שרדה ומתה.

וידאו לסוף השבוע: חג שמח מבית היוצר של רנואר

טוב, אז לכבוד קניות, שהיו כמעט ברובן רנואריות, ולשם הקולקציה המגניבה שלהם והעובדה שבמקרה נכנסתי לאתר שלהם, אני מביאה בפניכן את הסרטון הזה שמככב על הדף הראשי של אתר הבית של רנואר:

שבת שלום וחג שמח!!!:-)

קליפ לסוף השבוע: שביל הבושם

מתישהו השבוע, ישבנו בסלון וצפינו בטלוויזיה. ועם כל פרסומת לבושם - זיהתי מיד שמדובר בבושם במאית השנייה הראשונה. (אישה, חושניות, שיפון, אוויר, שיער, לחישות רגועות.... הכל אותו שטענץ). אבל הפרסומת הזו, הייתה ממש כיפית. תענוג להסתכל אליה. מקורית, והעבירה נורא יפה את המסר. 

אז ברוח של שבילי בושם, כמו אישה שנכנסה לחדר ועברה על פני גבר, כשהיא משאירה לו זיכרון של ריחה מאחור - שיהיה לכם סוף שבוע קסום! :-) 

סרטון לסוף השבוע: נעלים

לא שאני לא חושבת שיש מישהו שלא ראה את הסרטון הזה כבר אבל הוא עדיין חביב עליי עד מאוד. הכרתי אותו באמצעות החברה שלי קטרינה ששלחה לי לינק ומאז.... וואלה. קורע מצחוק.

אין לי מושג מה האובססיה הזו שאנחנו כנשים רוכשות למכשירי העינוי האלה. והרי ברורה שהאובססיה לנעלי עקב היא לא כמו האובססיה לנעלים שטוחות. זה פשוט לא אותו דבר. 

ולמרות שאני מצהירה על עצמי כפמינסטית בהוויה, אני עדיין לא מצליחה להתנתק ממשהו כל כך א-פמינסטי כמו נעלי עקב. עימכן הסליחה.

ולמי שתוהה, כן, זה באמת מרגש אותי לראות זוג נעליים חדשות, ונעלי עקב באמת מרגשות אותי ואני נמצאת באקזטזה במשך יומיים לאחר רכישת נעל כלשהי. כן, אשכרה.

שיר לסוף השבוע: להעלות את קייט ספייד מ-2012

אין לי מושג מתי ואיך זה קרה, אבל התאהבתי בקייט ספייד. ואין לי אלא לפנטז על התצוגות שלה. מה זה לפנטז... לרייר. הצבעוניות, הסטיילינג.  והפרסומות הזה מעלה את אחד השילובים הכי אהובים עליי, ביצירה ובאופנה - כתום וורוד פוקסיה. יאמי.

שיר לסוף השבוע: אני יכולה להיות האחת

אני לא יכולה לתאר כמה אני אוהבת את הקליפ הזה. בכלל חיבה מוגברת לשירי דאנס, ואפילו התמצאות בסיסית בקרב מבצעים ואומנים (שזה בעיקר די. ג'יי כמובן). אבל הקליפ הזה... הוא מופלא. הוא מופלא כי הוא מתאר פנטזיה מושלמת. למה מושלמת? כי הוא עושה מה שבראש שלה בלי לשים על אף אחד (בחלום שלה).

זה מושלם כיוון שהיא נראית כמוני. וכשהיא משתטה, מטפסת על סוס, מתמזמזת עם בחור רנדומלי או סתם משתגעת ומנטרת ליד טחנות רוח, היא נראית... וואלה, כמו שאנחנו נראים באמת כשאנחנו משתטים. כי בסופו של דבר, אף אחד מאיתנו לא נראה כמו שתיים-שלוש דוגמניות בפרסומות לכריות ומיטות במסיבות פיג'מות. רובנו נראים טיפשי לחלוטיין. וזה לא עוצר אותנו מלהשתטות. עד שאנחנו רואים את עצמנו במראה. ואז אנחנו נבהלים, עוצרים, מנסים לתקן את הליפסטיק. את השיער. את עצמנו.

ולמה? למה אנחנו לא יכולים לקחת השראה מהקליפ הזה? זה מופלא בעיניי. ואני חושבת שזה בסדר להראות טיפשי. אני אוהבת את הקליפ הזה. אוהבת אותו באמת. אוהבת את המסר שלו ובעיניי זו לא העובדה שמדובר באישה ששוקלת יותר מגרם וחצי, אלא המציאותיות והריאליזם המוחשי. כן. זה משדר מסר הרבה יותר מוצלח מכל דבר אחר.

(ואל תדלגו לסוף.... חכו לו....:-P) 

שיר השבוע - Primadona girl

Primadonna girl, yeah 

All I ever wanted was the world

I can't help that I need it all

The primadonna life, the rise and fall

You say that I'm kinda difficult

But it's always someone else's fault

Got you wrapped around my finger, babe

You can count on me to misbehave