Google+ Followers

יום שבת, 22 בספטמבר 2012

The one with the tote that said mewo....


אני מודה, תיקים לא היו אהבה כזו גדולה פעם. תיק היה צריך להיות פוקנציונלי. כלומר- מספיק גדול. ואחד שמנת ואחד שחור. זהו. אפילו שיהיה אותו תיק - רק בצבעים שונים כדי להתאים להופעה באופן כללי, או לפחות לא להכאיב בעיניים. כדי שהכל יזרום פחות או יותר. אז כן. זהו.


ואז קניתי את התיק הצבעוני שלי מניין ווסט ומאז היסטוריה. מאז התחלתי לבחון תיקים ואפילו קלאצ'ים. אבוי. אכן צרה צרורה זו. יש בתיקים משהו מאוד מתגמל, הרי זה תמיד פונקציונלי, כל עוד הוא בגודל מינמלי (לא, לא קלאצ'ים) שמספיק לכל הג'אנק שלי. הוא תמיד ישאר איתך, גם במידה 40 וגם במידה 48, ובניגוד אל נעלים - אין דבר כזה תיק לא מכאיב (לכאורה, אבל זה לא פוסט על פיברומיאלגיה וכאבי רוחות, אז שתקתי. :-P).

אבל, כמו בנעליים, אמרתי - אפשר הרבה, אבל זול. מה זה להוציא עכשיו 500 ש"ח על תיק? האם השתגעתי לחלוטיין? וכך, כמובן שלא הוצאתי סכומים כאלה. כמה זה סביר? 100-200 ש"ח. והס, אסוס. הס.

כשיצאה הקולקציה של Jeson Wu לטאגרט (בארה"ב), היה עליה הייפ גדול. מאוד גדול. אבל הייפסטרית שכמותי - לא נדלקת על כל דבר שיש לו הייפ. ואז ראיתי אותו. את הטוט. (בתירגום צולע לעברית: תיק-שק). אבל... באיביי, היכן שניתן להשיג אותו (כי הוא נחטף מהמדפים ביחד עם כל שאר הסחורה שנסחרה לאחר מכן כסחורה מיד ליד), הוא עלה 70 דולר! 
אבל תולי... הוא לא וויתר. תולי קרא לי בשמי. הוא קרא לי בלילות. לא נתן לי מנוח, ולאחר כשבועיים לא יכלתי יותר. תולי זעק אליי. "קני אותי". העניקי לי בית. (ונניח לרגע שיש עוד כמה מאות מתולי ובאיביי לבד בזמנו היו לפחות 25 ליסטינג לאותו תיק ממש). תולי רצה אותי. ואני רציתי אותו. אז מי אני שאתנגד לקולות היקום?
נכנעתי. לובה ריככה את ליבי. 70 דולר אינם הרבה לתיק. אם כי השאלה כמה "שק" הוא וכמה "תיק" הוא. לשמחתי, עם בואו של התיק, גילתי שהוא אכן תיק לתפארת. אפילו עם סוגר, אבזמים ממתכת ועמידות ראויה לשבח. הסתובבתי עם תולי כמעט צמוד בהתחלה, ולאחר מכן הבנתי שיש לשמר אותו ולהשתמש בו במתינות. כשם שתולי- לדאבוני הרב, הוא על רקע שמנת. ומקנבס. אוי. בד שמתכלכך מהר.

אך אל חשש, הוא מקבל שימוש ראוי בהחלט. כשם שאינני מוכנה להשאיר את תולי בארוני. שיתבשם לו שם בבדידותו. הוא נועד לשימוש, ואני - אני אוציא אותו לטיולים. אך אשמור עליו מכל משמר, וכך לא ימצא עצמו על רצפת כיתה מלוכלכת. או בפאב מזוהם. לא, תולי שלי, יישמר.


חצאית: אסוס
עגילים: קסטרו
גופיה: אסוס
תיק: ג'ייסון וו לטאגרט
נעליים: איביי
עליונית תחרה: רנואר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

פרטים עלי

התמונה שלי
Israel
sometimes all a girl needs is a brand new pair of shoes.... 27 year old law student lives in Israel.

קוראים