יום חמישי, 14 במרץ 2013

סרטון לסוף השבוע: נעלים



לא שאני לא חושבת שיש מישהו שלא ראה את הסרטון הזה כבר אבל הוא עדיין חביב עליי עד מאוד. הכרתי אותו באמצעות החברה שלי קטרינה ששלחה לי לינק ומאז.... וואלה. קורע מצחוק.

אין לי מושג מה האובססיה הזו שאנחנו כנשים רוכשות למכשירי העינוי האלה. והרי ברורה שהאובססיה לנעלי עקב היא לא כמו האובססיה לנעלים שטוחות. זה פשוט לא אותו דבר. 
ולמרות שאני מצהירה על עצמי כפמינסטית בהוויה, אני עדיין לא מצליחה להתנתק ממשהו כל כך א-פמינסטי כמו נעלי עקב. עימכן הסליחה.
ולמי שתוהה, כן, זה באמת מרגש אותי לראות זוג נעליים חדשות, ונעלי עקב באמת מרגשות אותי ואני נמצאת באקזטזה במשך יומיים לאחר רכישת נעל כלשהי. כן, אשכרה.

יום שלישי, 12 במרץ 2013

Discreet אופנת WISHLIST

בתור שמנה עם וותק, אני רוכשת נאמנות מסויימת לרשתות שליוו אותי בעבר. זה אומר שגם כשאני לא מוצאת שום דבר בעונה מסויימת, זה לא מונע ממני להכנס לשם עונה אחרי עונה וכל עוד לא יבצעו איזה תעלול מפגר עם פרוות למיניהן, אני כנראה אמשיך בזה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שקיבלתי לידיים קטלוג של דיסקריט. היו להם מעט סניפים בארץ, ואת זה שאני זוכרת, בגבעת שמואל, אני זוכרת היטב. הקולקציה שהם הציגו בקטלוג לא הפסיקה לחפור לי בשכל עד שנסעתי עד לשם. אני חושבת שהייתי עם חברות אחרות, אבל בחיי שאני כבר לא זוכרת. אני די בטוחה שהייתי צעירה יחסית, אבל מספיק גדולה כדי לנהוג באוטו (קרי, לפחות בת 19). ולאורך השנים, דיסקריט, מבלי להכריז על עצמם כאופנה לנשים שמנות, בעצם קיבלה לתוכה את המנעד הזה של המידות. כשהם מקבלים קהל רוכשות יחסית נאמן.
אז כמו תמיד, יש לי תמיד ווישליסט תמידי שמורכב מאלפי מקורות. גם אסוס. כן.:-P

אם אתן עדות לתהפוכות שעוברות עליי בעיקר לקראת הקיץ, אז אתם עלולים להבחין שבכל עונה נוחתת עליי מוזה שקשורה בעיקר לשילוב צבעים. משום מה, הפעם זה שחור-לבן. (בקיץ הקודם זה היה ורוד- לבן וקצת כתום). ורגע אחרי שהבנתי מה אני מחפשת בחנויות, פתאום קלטתי שלאט לאט ואז במכה - כל החנויות הכניסו את השילובי צבעים האלה.
על רנואר כבר אדבר עם אאוטיפיט שכבר רכשתי, אבל הפעם אני מקדישה את הפינה לדיסקריט:
נכון, הנה טייץ הזברה המפורסם שהולך לככב חזק העונה. אבל הצעת הגשה ידידותית? טוניקה ארוכה תעשה לכם רק צדק. תאריך את הגוף, תהיה נוחה גם בימים חמים להחריד, וגם תצניע את ישבנכם כראוי. 

 אני לא לגמרי בטוחה אם זה לבן לבן או תכלת-לבן. אבל אני אנסה להגיד שזה לבן. כי בעיניי זה אידיאלי. כי מי עוד אמר שתכף פסח ולא קיבל שמלה לבנה לבנה? (אם אתן דתיות, זרקו פנימה מטפחת צבעונית, ואם אתן לא, אתן לגמרי יכולות להתפרע ולשים את אחת הקשתות עם כל הפרחים הגדולים והמשגעים האלה!).
כבר ציינתי שיש לי חולשה לפסים שחורים לבנים בחולצות? ידידה הטוב ביותר של בעלת הכתפים המרובעים.
 It will be mine I tell you,yes, It, will!!!!

 
בלייזר לבן!!!! עם צורה וקולור מעניין. והוא מוכרח להיות שלי. אם הוא אכן מגניב ומחוייט וקשיח כזה במציאות הוא אכן ירכש.  

אני חושבת שאהבתי פה את המשחק של האפור-לבן, נייבי. אבל אני מודה שאני גם חלושה למראה בלייזרים שמזכירים לי את ג'קי או.

ואם קניתן פריטן אחד העונה, לכו על החולצה הזו. תהיה סופר שימושית לאורך זמן, והיא תתבלה לכן לאחר תקופה, לא בגלל איכות החומר, אלא פשוט מאוד כי תחרשו עליה. מבטיחה לכן.  :-P


ולסיום, שני אאוטיפיטים שהם רחוקים מלהיות שחור-לבן, אבל גם בשיא של שחור-לבן, יש עוד טרנדים שאפשר לאמץ.
קולור בלוקינג תמיד עובד, ואם זה בשמלת עיפרון - מה טוב.

וחוץ מזה, חצאיות מקסי משגעות תמיד עושות לי את זה, אבל פה... אני פשוט מריירת חזק. אני מודה, הטונים של הצבעים בחצאית הזו עושים את כל העבודה. 

יום שני, 11 במרץ 2013

קלאץ' אחד - והרבה אושר


אני מודה. קשה לי להוציא הרבה כסף על משהו כמו קלאץ`. זה אפילו לא פרקטי. לכאורה. ולכן, לכן לא היה לי אפילו אחד כזה. ואז ראיתי את הקלאץ` הזה בניין ווסט. חנות שהולכת ורוכשת אצלי יותר ויותר מקום בלב ובארון. ראיתי אותו, וריירתי עליו. נכנסתי לחנות בערך 7 פעמים עד שבפעם השמינית החלטתי. זהו! בחצי מחיר הוא עולה 300 ש"ח (!!!) אבל כמות המחמאות שזכיתי, באותו ערב ולמחרת שלא הספקתי להעביר את חפציי למקום אחר - הוכיחו שזו כנראה הייתה קנייה נכונה. 
נכון, אני אמשיך לתהות אם זה סביר להוציא 300 ש"ח על פריט אחד בודד. אבל הוא כל כך מדהים ועורר בי חשק לקלאצ`ים. והחיזוק לרכישה הראשונית הזו הייתה העובדה שדווקא די קשה למצוא קלאצי`ם יפים ושווים ומיוחדים! כאלה שיש לכל הפאשיניסטיות והבלוגריות הכי מפורסמות. 
נו טוב, אני אמשיך לחפש. 
לצערי, הניסיונות לצלם תמונות ברורות ולא כאלה שמוציאות את גוון העור שלי מוזר, לא צלחו. :-P אני חייבת להעריך את אחי שניסה באמת לצלם תמונות נורמליות מהערב, אבל כנראה שצריך תירגול וללמוד איך לשחק עם זה. 
שמלה: אסוס / נעלים: אסוס / קלאץ`: Nine West
אני יודעת לשמלה הזו חיסרון מובהק בכתפיים שלה, ועדיין. היא שמלה כל כך מוצלחת שלא יכולתי לוותר עליה. ואני כנראה אמשיך ללבוש אותה למרות שיש לה נטייה להדגיש את הכתפיים הרחבות שלי (במיוחד לעומת הרגליים שלי). לפעמים יש פריטים שעושים כל כך הרבה חסד לחלק אחר של הגוף שלכם שאתם חיים בשלום עם משהו אחר.  (אם רציתם לראות את השמלה עוד, אפשר לראות אותה בפוסט הזה. פה גם רואים את החלק האחורי והמגניב שלה...). 
בתמונה לא רואים את הפצע בברך. לשמחתי. :-)  נפלתי והאמת היא שלא יכולתי ללכת בנעלי העקב המהממות האלה. צלעתי והורדתי אותם די מהר. כל כך רציתי ללבוש את כל ההופעה האלה שזה כנראה השפיע על שיקול הדעת שלי. נפלתי ונקעתי את הקרסול שלי, בגלל המדרכה העקומה שעיריית אשקלון מסרבת לסדר כבר שנים (למרות שאני גרה במה שנחשב לשכונה טובה עם ארנונה מאוד "יפה"). אז לעת עתה הוצאתי את העקבים לפרישה. לצערי. ניתן לזה עוד חודש להערכתי. אבל תכף קיץ ובא לי סנדלים כבר!

יום שישי, 8 במרץ 2013

שיר לסוף השבוע: להעלות את קייט ספייד מ-2012

אין לי מושג מתי ואיך זה קרה, אבל התאהבתי בקייט ספייד. ואין לי אלא לפנטז על התצוגות שלה. מה זה לפנטז... לרייר. הצבעוניות, הסטיילינג.  והפרסומות הזה מעלה את אחד השילובים הכי אהובים עליי, ביצירה ובאופנה - כתום וורוד פוקסיה. יאמי.



יום האישה - הסתכלות אחרת

כל מקום שסובבתי את הראש אתמול והיום אני מקבלת את צמד המילים האלה בפרצוף. במקרה הפחות גרוע זה קשור למכירות של בגדים, בשמים ושאר מוצרי צריכה "נשיים". במקרה היותר גרוע זה קשור להתפרסות, מחמאות או קבלת פרחים מגברים.

ועכשיו הגיע הזמן שיקומו המתגוננות ויגידו שאני עוכרת. כי אני נגד קבלת פרחים. כי אני נגד הפרקטיקה המקובלת כפי שהתרגלנו אליה - ומה שאנחנו מחשיבים ומחשיבות ליום האישה.
וקשה להגיד שאני לא חובבת מוצרי צריכה נשיים. אבל קשה לי לראות איך זה מתקשר ל"חגיגה" של יום האישה. קשה לי לקבל את זה, כי זה רק מנציח את זה שאנחנו עדיין "השונה".

אבל זה יום להעצמת נשים! זה יום שבו הגברים צריכים לדעת את מקומם! זה יום שבו אנחנו מקבלת יום להראות כמה אנחנו חזקות!
את כל המשפטים האלה שמעתי לכבוד "יום האישה". אבל בו במילים שאותן נשים הפצירו, הם ירו לעצמן ברגל. אתן לא רואות כיצד זה מנציח את היותנו שונות? אתן לא רואות כיצד מנציח אותנו כאחרות אל מול גברים - שהם מה שנחשב ל"נורמה" ול"רגיל"?
אתן לא רואות גברים קמים וצורחים "אני גבר חזק ואתם לא תגידו לי אחרת!". אתם לא דורשים גברים שדורשים מקום להיות חזקים. כי הם יודעים שהם חזקים, אז למה הם צריכים ימי הצהרתיים הזויים כאלה ואחרים?
אז אחרי שהפכנו את יום האם ליום המשפחה - נשים קמו ודרשו אחרת. "הבו לנו את יומנו בחזרה!". ונכון, נכון שנשים רחוקות מלהיות שוות לגברים, ונכון שב-90% מהמקרים נשים שעובדות ומשמשות כאימהות - בעצם מתפקדות על שני תפקידים, אחד בלי שכר, כשהגבר לצידן, פשוט לא.
נכון. כל זה נכון. ולא אמרתי אחרת.

אבל ביום האישה, אני חושבת שאנחנו צריכות לעצור ולהסתכל על הדברים האלה. על העובדה שנשים מוחלשות, ולא בהכרח חלשות. על העובדה שנשים במיעוטים סובלים פי 4 מכל אישה אחרת. ואת העובדה שעל כל פעילה חברתית אחת יש בערך 30 נשים שלא מבינות מה לעזאזל היא צורחת וחוזרת לשאול את שלום והילדים אם הם רוצים רק שניצל לארוחת צהריים או גם עוף. וזה עוד במקרים הטובים.

כי במקרים האחרים, אין להן ברירה והן חייבות לעבוד. והן עובדות איתנו, אבל לא עימנו. הן עובדות כמנקות, מבשלות. הן סוגרות את המשרדים אחרינו, וממהרות הבייתה. ואנחנו - אפילו שלום לא אומרים להן. לא כי אנחנו רעים או אנטי שיוויונים. אלא כי אנחנו לא רואים אותן.

ביום האישה, אם נבלה אותו במבצעים - לא נעשה בעצם שום דבר שונה. אנחנו לא מועצמות ולא מעצימות. ורוב רובן של הנשים המדהימות שאני מכירה  - הן מתעצמות. מיום ליום וכל הזמן קצת יותר. אז ביום האישה, אולי זה המקום להעצים - אישה אחרת? אישה אחרת שמגיע לה גם אם היא לא יודעת שמגיע לה?

ביום האישה, אנחנו צריכות לחלק ורדים ופרחים, ושוקולדים ומחמאות וברכות שלום - לנשים האחרות. כי הן אלו שהיום הזה צריך להיות בשבילן. לא בשביל סופר פארם ושות'.

ביום האישה אנחנו צריכות לדבר על שיוויון מהותי ולא רק הפורמלי שמשכך וגורם לנו לאשלייה שיש באמת שיוויון. אבל נשים עדיין מרוויחות פחות עבור פי 4 עבודה. ונשים עדיין משרתות פחות מגברים. ועדיין יש פחות נשים בעמדות בכירות ומפתח, בכלכלה, בעולם המשפט, בפוליטיקה ובכלל. כי רוב המנקות עדיין נשים ולא גברים. כי העונשים על אלימות מינית עדיין נמוכים להחריד (והשבוע זה "אחלה-בחלה" של דוג' לשני מקרים כאלה אם פיספסתן).
אני לא יכולה לסבול את זה שנשים שאני מחשיבה לחכמות ואף מבריקות, אומרות לי שנגמרה המלחמה. אז נכון שאני לא אומרת לשרוף חזיות. אבל אל תשגו. אל תתנו להגמוניה להשליט את סדר היום שלכן. אל תתנו להדרת נשים בתפקידי מפתח להכתיב לכן את החיים.

זה מטריד אותי כל פעם מחדש. כי ככל שראיתי שיותר ויותר נשים, בנות גילי לכל הרוחות, נהיות כל כך אנטי-פמינסטיות, פשוט כי לטענתן זה לא רלוונטי, הבנתי שאני חייבת לא לשתוק. אני חייבת לומר משהו.לפחות לסביבה הקרובה שלי. המיידית. כשאתן נשים, ואתן חותרות למעלה, אל תשכחו את מי שבקיצון השני. אל תשכחו את מי שבאמצע. אל תשכחו את האחיות שלכן. ביום האישה אל תקימו זעקה על זה שלא קיבלתן אישה, או שלא מעריכים את הספונג'ה והשניצל שלכן. תקימו זעקה שנשים הן עדיין העבדים המודרנים של המאה ה-21.

יום חמישי, 7 במרץ 2013

יום האישה - יפה מבפנים

לפני בערך חצי שנה התחלתי להשתעשע עם הרעיון של להיות בלוגרית "כמו כולן" וללכת ליח"צים. היה עידן שזה היה נראה לי בלתי מושג ואז כשהתחלתי להבין שאולי יש לי סיכוי גם לקחת חלק בזה, התחלתי לדבר על זה עם בלוגריות אחרות. ההתלבטויות חגגו, ואני החלטתי לא לנסות. עד שלפני כשבועיים, אמרתי "יאללה!".
תוך שאני מחליטה שאני בת 27, אישה אמיתית לכל דבר  ועניין, אני יכולה לשמור על דעתי. אני לא חייבת לקחת חלק בכל יח"צ שמציעים לי, ודעתי - דעתי גם נחשבת.
עוד שיקול הוא שבסופו של דבר האירועים האלה מתרחשים בתל אביב, ולמי שלא ידע, אני פריפריאלית לחלוטין. :-) אני מאשקלון. לכן להגיע לאירוע כלשהו הוא לא עניין של מה-בכך. כמובן שאם זה מדבר אלי אני אשמח לבוא.
******

היח"צ הראשון שהוזמנתי אליו היה לתוספי תזונה. ואתן בוודאי מרימות גבה. תוספי מזון? מה?
עכשיו אמרתי שאסנן הזמנות. לא?

אבל זה עניין אותי. משתי סיבות.
א. ידעתי שבוודאות אנחנו הולכים לגעת בנושא שהוא לחלוטיין קשור ליופי - שיער ועור.
ב. כי אני בטרפת תוספי מזון בתקופה האחרונה.

למה הכוונה "טרפת"? לא שאני בולעת 30 כדורים כל בוקר, אלא שאני קוראת על זה כבר חודשיים-שלושה. אחד מהדברים שראיתי שוב ושוב היה באמת שיש לתוספי מזון חלק אינטרגלי במלחמה נגד מחלות אוטו-מיוניות, וביניהן, כמובן, פיברומיאלגיה. בתוך ים המידע, התחדדו לי דברים שידעתי ולא ידעתי בוודאות. ידעתי שמלאי הסידן שלי דווקא לא רע, וזה שהייתי שמנה מגיל ילדות זה דווקא עובד לטובתי מהבחינה הזו (הנה! הנה לכן סיבה למה זה טוב שהייתן ילדות שמנות!).
גילתי שלרובנו חסרים דברים. והרבה חוסרים. והערכים שאנחנו מגלים בבדיקות דם, משתנים כל הזמן. אחד מהדברים הראשונים שבודקים כשיש לכן עייפות מופרזת - הוא בדיוק זה, מצב הויטמנים והמינרלים. להרבה נשים חסר B-12. שזה לא מפתיע בכלל.

בכלל, התפיסה ברפואה החלה להשתנות. אני לא זוכרת איפה נחשפתי לזה ומתי, אבל בעשר שנים האחרונות, ובדגש על החמש האחרונות, החלה להתבסס תפיסה של רפואת נשים. ולא, אני לא מתכוונת למה שרובנו חושבות על "רפואת נשים", אלא רפואה *פנימית* נשית.
מי שמכירה אותי באופן אישי, יודעת שאני פמינסטית. מוצהרת. ידועה. ואני לא סובלת בשום אופן הפרדה בין המין הנשי למין הגברי, כשהוא לא מוצדק. אבל אנחנו יכולות לצרוח עד מחר, גברים ונשים שונים מבחינה אנטומיה. ולכן, דווקא בגלל העמדה השוויונית - מגיע לנו יחס מתאים בהתאם למי שאנחנו.

נשים וגברים עוברים את גיל המעבר בצורה שונה. עובדה. וכן, גם גברים עוברים את גיל המעבר. אומנם אצלם מדובר בירידה של הורמון אחד, ואצל נשים זה בלאגן שמשלב שלושה, אבל אין ספק שהם עוברים משהו שונה. (ולא, לא בהכרח קנייה של מכונית ספורט אדומה....:-)) בעוד שגברים חשים בעיקר ירידה בחיוניות ובאנרגיה, אצל הרבה נשים יש את תופעת גלי החום. אבוי. אומנם אני בת 27, אבל אני יודעת מה זה גלי חום. ולצערי, גם חלק מהנשים איתן עבדתי ידעו מה זה. ותאמינו לי, זה לא כיף.

טוב, מספיק. אני נסחפת עוד ועוד וחופרת לכן עוד ועוד. ואני צריכה להפסיק. כי מה שרציתי לדבר איתכן זה בעיקר על עניין היופי. וכמובן שאני אמליץ לכן בחום על מולטי ויטמין - כדאי שיהיה, אבל אם כבר... בוא נדבר על שיער. החשיפה הראשונה שלי לזה שויטמנים משפיעים על השיער, הייתה בגלל אימא. שהחלה לאבד שיער עוד ועוד. התדלדל עוד ועוד. והפיתרון היה פשוט. תוסף תזונה מתאים. זהו.

אלטמן הוציאו מולטי ויטמין שמיועד בדיוק לעניין הזה. Ruts. משהו שהוא לא ייחודי דווקא לנשים יותר מבוגרות, אבל ככל שאנחנו גדלות הוא הולך ומתדלדל.
אחת המחמאות הכי גדולות שאני מקבלת בערוץ שלי, הוא לגבי השיער. ושלא תטעו, אני מתה על השיער שלי (צפו לסרטון בנושא בקרוב), אבל מי שראה את השיער שלי בגיל 13, יודע שהייתה לי רעמה. בחיי. זה עמד והיה לו חיים משל עצמו. אולי אפילו מיקוד משלו. אז אני יודעת שהשיער שלנו פשוט... אתן יודעות. הולך ומתמעט עם השנים.
הידעתן שרוב הנשים לא ניגשות לטיפול בהתקרחות עד שהן מאבדות כ-50% מהשיער?? הייתי בהלם מהדבר הזה. אומנם אפשר להבין את זה, כי אנחנו רגילות שמדי פעם יש נשירה,  ובאביב, ובתקופות מסוימות וכו' וכו' וכו'. לפעמים גם ההריונות נורא משפיעים, ומניסיון של יותר מחברה אחת, שממש התבאסו מזה, תוסף תזונה מתאים דווקא עזר להן מאוד.

חשוב לציין שבמקרה של נשירה חריגה, הולכים לרופא. אבל גם מבינים שלתוספי תזונה יכול להיות חלק מאוד משמעותי. אתן יכולות להתחיל לעשות מחקר משלכן ולהתחיל לקחת מלא סוגים של תוספים... או פשוט לקחת אחד. ב-  רוטס HR של אלטמן יש הרכב של מגוון רחב של מינרלים. ועל מה תשימו את הדגש? אבץ, FOLIC ACID (שזה בוודאות אחד התורמים המשמעותיים למצב השיער!), ברזל (שחסר כאמור לחלק משמעותי של הנשים) ועוד.

ובניגוד אל מולטי ויטמנים אחרים, שאף פעם לא בטוחים אם הם עוזרים או לא - פה, אני מבטיחה לכן, שאם זה כמו אצלי ואצל אימא, אתן תראו הבדל. (מסתבר שזה שהיה לאימא ולי יש סימנים ראשונים של זה, זה לא מפתיע. גם אצל נשים זה גנטי. :-/ בסיפור הזה אנחנו שיוויונים).

על תוספי תזונה ורופאים:  בגדול, בגלל שאני ניגשת הרבה לרופאים (מה לעשות, גם בעניין של תוספי תזונה אני דורשת לוודא שזה לא יפגע בי), שאלתי אותם על הנושא הזה. בגדול אני שואלת אותם בעיקר לגבי ההרכבים והשילובים. התשובה של כל הרופאים ששאלתי עד כה התחלקה לשניים:
הראשונה הייתה - זה לא יעזור ולא יפגע. אם זה עושה לך טוב  - תקחי.
השנייה הייתה - שהיתרונות של רפואה אלטרנטיבית וביניהם תוספי תזונה, ידועים. רק תסתכלו על ההמלצה לקחת חומצה פולית בהריון....

אהה, ועוד המלצה אחת שהיא כבר בנושא, אבל לא נשלחה לי על ידי היח"צ: :-) גם היא קשורה אליהם אז חשבתי לספר לכן שאחד התוספים היותר מדוברים כרגע בקהילה הפיברואית (שהיא מחלה יותר נשית מאשר גברית, אחד על כל תשע נשים), הוא Q-10. הוא מומלץ בגדול למי שעבר את גיל 50 כתוסף כללי, לגברים ונשים, אבל מהניסיון של פיברואיות למיניהן, (נכון שזה לא מחקר מדעי, אבל בפיברו' - You'll take what you can get), גם התוסף הזה שיש לו השפעה על השרירים - עוזר.



גילוי נאות: אלטמן.


יום שישי, 1 במרץ 2013

שיר לסוף השבוע: אני יכולה להיות האחת





אני לא יכולה לתאר כמה אני אוהבת את הקליפ הזה. בכלל חיבה מוגברת לשירי דאנס, ואפילו התמצאות בסיסית בקרב מבצעים ואומנים (שזה בעיקר די. ג'יי כמובן). אבל הקליפ הזה... הוא מופלא. הוא מופלא כי הוא מתאר פנטזיה מושלמת. למה מושלמת? כי הוא עושה מה שבראש שלה בלי לשים על אף אחד (בחלום שלה).

זה מושלם כיוון שהיא נראית כמוני. וכשהיא משתטה, מטפסת על סוס, מתמזמזת עם בחור רנדומלי או סתם משתגעת ומנטרת ליד טחנות רוח, היא נראית... וואלה, כמו שאנחנו נראים באמת כשאנחנו משתטים. כי בסופו של דבר, אף אחד מאיתנו לא נראה כמו שתיים-שלוש דוגמניות בפרסומות לכריות ומיטות במסיבות פיג'מות. רובנו נראים טיפשי לחלוטיין. וזה לא עוצר אותנו מלהשתטות. עד שאנחנו רואים את עצמנו במראה. ואז אנחנו נבהלים, עוצרים, מנסים לתקן את הליפסטיק. את השיער. את עצמנו.

ולמה? למה אנחנו לא יכולים לקחת השראה מהקליפ הזה? זה מופלא בעיניי. ואני חושבת שזה בסדר להראות טיפשי. אני אוהבת את הקליפ הזה. אוהבת אותו באמת. אוהבת את המסר שלו ובעיניי זו לא העובדה שמדובר באישה ששוקלת יותר מגרם וחצי, אלא המציאותיות והריאליזם המוחשי. כן. זה משדר מסר הרבה יותר מוצלח מכל דבר אחר.


(ואל תדלגו לסוף.... חכו לו....:-P) 

פרטים עלי

התמונה שלי
Israel
sometimes all a girl needs is a brand new pair of shoes.... 27 year old law student lives in Israel.

קוראים