בזמן האחרון אני מגלה משיכה איומה לחולצות פסים. כמו שמנות אחרות תמיד חשבתי שאני צריכה להימנע מפסים. אפילו אימא שלי הייתה מופתעת מהחולצה הזו ואמרה "כנראה שזה באמת תלוי ברוחב הפסים". וכנראה שזה הסוד של החולצה הזו, ביחד עם הפפלום שאותו אני מאוד אוהבת.
כמו גבוהות אחרות נורא רציתי פפלום וגילתי שזה פשוט... לא.:-/ ולא בגלל מבנה הגוף השמנמנן והעגול שלי, אלא בגלל אורכו של הטורסו שלי. במילים אחרות - חולצות פפלום יכולות להגיע בהרבה תצורות והמפתח הוא איפה זה יושב במותן ומה אורכה של חתיכת הבד שהיא בעצם "הפפלום".
כמו תמיד זו בעיני ההוכחה שאין פה פונקציה של נכון ולא נכון, אלא עניין של גזרה והתאמה לגוף. תמיד תלכו עם הגוף שלכן, ותחשבו מחוץ לקופסא כשזה מגיע לטרנדים. לפעמים, אם מתעקשים מספיק, אפשר למצוא דרך לשלב כמעט כל טרנד.
בטח שמתן לב שאני לובשת פה חולצה ארוכת שרוולים (שמגולגלת למרפקים)., ולפני שתשאלו - אז כן, היה מדובר באחד הימים החמימים האחרונים. כשהייתי יוצאת בשאלה טרייה, בגיל 18 עם שאריות של מרד נעורים - אחד מהסממנים הכי בולטים שלי היו שאני מתעקשת ללבוש גופיות. "חם לי" היה התירוץ הגורף.
מעבר לעובדה שרוב הגופיות פשוט מכוערות ולא מתוחכמות עליי בעליל, גילתי גם עם הגיל שלא מדובר באורך השרוול אלא בטיב הבד. נושם, טבעי, ודקיק. וכן, יש כאלו. ככה לדוג' אפשר למצוא בלורד קיטש את חולצות הבסיס שכל דתייה צריכה להחזיק בארון - שהן ידידיותיות באופן יחסי לסביבה.
אני לובשת:
חולצה: asos \ חצאית: asos \ נעליים: רנואר
(חדות העין יבחינו בכך שאני נטולת איפור לחלוטיין. כן. בימי שישי הרבה פעמים כשאני לא עושה משהו רשמי חוץ מכמה קפיצות קצרות לקניון או למכולת, אני לא בהכרח מתאפרת ונותנת לעור הפנים שלי הזדמנות "לנוח").
