הגיל: 32
המקום: מסעדת רטטוי
האנשים: הכי אהובים עלי בחיים
המאורע: יום הולדת
קשה לי להגיד שביטחון עצמי זה משהו שנולדים איתו.
אצלי זו הייתה עבודה של שנים.
התפתחות אישית והרבה עבודה. הכוונת מטרה והצבת יעדים.
הרצון להרגיש בנוח עם עצמי וההבנה שאני לא הולכת להתחבא מאחורי עציץ במסיבה.
מתישהו הבנתי שאני לא בן אדם קטן. לא פיזית, לא אישיותית. ועם זה הבנתי שאני צריכה לעשות החלטה. או לנסות להתחבא - כל הזמן - או לקבל את זה ולקבל את זה.
נכון שטרנד זרי הפרחים זה לא משהו חדש. אבל בואו נודה בזה, אנחנו לא רואים את זה לעיתים קרובות על אנשים ברחוב. ונכון שזה יותר נפוץ, ורואים את זה על בנות שבפירוש חוגגות יום הולדת, אבל זה בדרך כלל קטן ועדיין לא סופר נפוץ. בטח לא באיזורים כמו הפריפריה.
והנה. אני. בזר פרחים ענקי, שאי אפשר להתעלם ממנו. בדיוק כמוני. אי אפשר להתעלם ממני.
ביום ההולדת שלי השנה, הלכנו לחגוג ברטטוי. היה סביר פלוס. בראש שלי הייתה מנה שנורא רציתי שמזמן כבר אין בתפריט (כך זה שלא מבקרים במסעדה שנים, אבל היי, הנה מחשבה נעימה! מסעדה שמצליחה לשרוד כבר שנים במציאות הישראלית!).
אבל העיקר היה הבילוי עם המשפחה שלי. שזה מה שחשוב בסופו של דבר.
משהו בגיל כל פעם מחדש מפתיע אותי. עם כל שנה וכל יום הולדת אני מברכת את השנה שעברה עליי, ואת הגיל ומה שבא איתו. בלי אובססיה לנעורים. משהו באינטוציה שלי רומז לי שזה הסוד להישאר צעירה בלב לנצח.
