אני מתה על החורף. רק בשנים האחרונות התחלתי לסבול מקור אמיתי ושנה שעברה איכשהו שרדתי בלי להוריד את הגרביונים שעוזרים לי להפוך כל מראה שמלתי לפחות קפוא (חוסר עבודה ואז עבודה במינונים נמוכים מלווים בדיכאון עם טייץ או שתיים כחלופה לגרביון.....).
השנה החורף התחיל בעיקר בקור. פחות במה שגורם לי לאהוב אותו - הגשם. הגשם שחזר שבוע שעבר וכבר השבוע מצאו את עצמנו בעיצומו של סערונת קטנה, גורמים לי אושר. אני לגמרי מאלו שחייבים לצאת החוצה בגשם הראשון ולטבול את הרגליים שלי על המרצפות הקרות והרטובות.... איזה אושר.
בגדול, התמונה הזו עלולה להזכיר לכן תמונה דומה... כן. זה אותם נעליים ואותו אפקט כללי עם עיצוב התמונה. אבל זה צבע אחר של הנעליים. הנעליים האלו, שנקנו לאורך מספר שנים מרנואר, ממשיכים להיות הנעליים הכי נחרשות ומוערכות אצלי בארון. הם בגובה האידיאלי מבחינת העקב שלהם ותופסים את הרגל שלי היטב. טרם ראיתי אותם העונה ואני מאוד מקווה שרנואר לא הפסיקו לייצר אותם.
מה שיפה זה שכמה שהלוק הזה נראה לכאורה הכי עצלני, הוא כידוע - אצלי לפחות, אחד מהלוקים הכי קשים ליישום. קאז'ול שנראה לא מתאמץ, הוא הכי מתאמץ. אני אוהבת את הלוק הזה, וכשאני רואה אותו על בלוגריות אחרות כשהוא עם טאצ'ים אופנתיים כאלה ואחרים - אני תמיד משתוממת איזה אדיר זה נראה.
הדבר הכי מפחיד מבחינתי זה להיות משעממת. לא רוצה להיות משעממת. אבל כשאני הולכת על מראה כזה, חשוב לי הטאצ'ים שימנעו ממנו לגלוש לעולם השיעמום, ומנגד, לקבל את העובדה שהמראה הזה, מחמיא לי כנראה הרבה יותר משמלה מתנפחת.
