השבוע, התפרסמה בלאישה, כתבה על בלוגריות אופנה במידות גדולות. נפל בחלקי להיות אחת מארבעת הבלוגריות שהתראיינו לכתבה הזו. אומנם הצטלמנו לכתבה בשלהי אפריל, אבל תיזמון הוא חלק מהסיפור וכשפרשת קסטרו-אתי רוטר-לא בא לי למכור לשמנות, פרצה זה כנראה היווה את הרגע הנכון לפירסום.
האמת שמעבר ל"מפגש פסגה" וארוחת צהרים מענגת עם מיי (גרף), הפוטשופ הקבוצתי היה פשוט משעשע.... מלא פוזות מפגרות וניסיון אדיר ליצור כימיה ויזואלית בין ארבעתנו..... דבר לא פשוט... אומנם בסוף התמונה הקבוצתית הייתה הרמונית מאוד מבחינתי, אבל בדרך גם עברנו דרך זה....
התחושה היא שפתאום מידות גדולות מקבלות עוד אחת מהדחיפות ההן. וזה עדיין מרגיש לי נהדר ולא נהדר.
אנחנו עדיין לא נמצאים במקום ששאר העולם בבלוגספירה נמצא וגם שם אני עדיין לא מרגישה שקוראי בלוגי אופנה קוראים בלוגי אופנה פלאס סייז כמו שאני, כפלאס סייזית קוראת בלוגים שהם לא פלאס סייז. כלומר, זה נראה לי לגיטמי לחלוטיין להסתכל על בלוגריות במידה 0 ולשאוב מהן השראה. וכך, לא רק אני. אבל בשביל שמישהי במידה 0 תסתכל על בלוג כמו שלי בשביל השראה? לצערי אנחנו מאוד רחוקים מזה.
הדיבור על מידות גדולות בארץ ממשיך לתפוס כותרות מדי פעם.
כשמידה 42 נחשבת לגדולה, וכשיש התבטאויות מנשים שאמורות להיות אחת מהנשים הכי חזקות בתחום האופנה בארץ, על כך שמעל מידה 42 זה לא נראה טוב, מעידות שמשהו מאוד קלוקל.
קודם כל, אני בסקיני באופן אישי נראית מעולה.
שנית, יש דברים שנראים הרבה יותר טוב דווקא על מישהי במידה 44 מאשר על 34 (זוכרים מה כתבתי על גל גדות והטוסיק או המחסור בו ליתר דיוק?)
שלישית, וכל הזמן אני חוזרת לזה. יש כסף בפלאס סייזיות. כי זה לא איזה חלק קטן ושוק שלא קונה. די להיפך.
השמועות רוחשות מתחת לפני השטח ונראה שיש כמה רשתות שמתחילות "לבשל" משהו. ובאמת הגיע עד הזמן. וגם אם לא?
לשמחתי הרבה, במהלך ה-4 שנים האחרונות התחילו לצוץ עוד ועוד אופציות מלבד אסוס. ורשימה מרוכזת עוד תבוא. אבל ממליצה בינתיים על רגל אחת לבדוק את:
טונשינו (חכו לפוסט שתכף עולה עם השמלה המדהימה!)
וכמובן, So simple
